הוא התעורר למחזה די מדהים. קבוצה של פילים, חלקם מאוד זקנים וחלקם מאוד צעירים, וכמה לא צעירים ולא זקנים, משחקים באיזה משחק טיפשי שהוא מעולם לא ראה. הם עשו פרצופים אחד לשני, קפצו אחד על גבו של השני, ויותר מכל דבר אחר, הם צחקו.
הם צחקו כל כך, שאפילו הוא התחיל לחייך מתחת לחדק המעוך שלו.
לאחר זמן מה, לאחר שכל הפילים התעייפו מלעשות שטויות מצחיקות, הם החליטו לעשות הפסקת אוכל. הרי גם צריך למלא את הבטן… ובעודו מסתכל עליהם מחייך מין חיוך עקום שכזה ניגשה אליו פילונת קטנה ושמנמונת. היא משכה בחדקו שכאב בחיוך ואמרה:
"אתה נראה לי קצת עצוב. אתה רוצה לספר למה?"
והוא ענה: "אני לא יודע למה. פשוט לא שמח לי, אף אחד לא אוהב אותי, שום דבר לא בסדר".
הפילונת הקטנטונת התקרבה לעבר אזנו בתנועה שנראה היה שעוד רגע היא תתגלגל עליו ולחשה:
"נו בטח! רואים שלא לימדו אותך את הדברים החשובים"… היא התרחקה מעט מחייכת.
"דברים חשובים? אילו דברים חשובים?" והוא הסתכל בה מגרד בפדחתו עם החדק אקורדיון שלו. הוא ממש לא הבין.
"לא לימדו אותך את הדברים החשובים באמת? אלה שלא לומדים בבית ספר?" היא שאלה בפליאה.
"איך אני יכול לדעת אם לא למדתי את זה אף פעם?" הוא ענה תוך שהוא מנסה לישר את חדקו וקופץ מרגל לרגל…
"באמת שאתה צודק." היא ענתה בקול מהורהר…
ואז בהתלהבות "רוצה שנלמד אותך???"
הוא חשב על זה רגע ואמר "זה נשמע לי מסובך. אם לא מלמדים את זה סימן שזה מסובך מדי ובטוח שלא חשוב. ואין לי זמן לבזבז על דברים לא חשובים."
היא התחילה לצחוק, אם הייתם רואים אותה הייתם מבינים. היא לא סתם צחקה. היא התגלגלה מצחוק על האדמה, משמיעה נחירות מצחיקות תוך שהיא מושכת בחדקה את הדמעות שהחלו מתיזות לכל עבר.
הוא כמעט נעלב מרגיש את הדמעות מזדחלות לעבר עיניו.
היא צחקה ממנו. היא הקטנה השמנמנה, צחקה ממנו. הוא הרגיש את העלבון מטפס ועולה גורם לא להרגיש טיפשי לגמרי.