Monthly Archives: מרץ 2014

חולי

חברי האהובים, שעת בוקר סופר סופר מוקדמת… יהיו כאלה שיקראו לזה לילה אפילו.. רעש הרוח בעצים ומשב שהסתנן מבעד לחרכי התריסים העיר אותי.. זה והשיעול הטורדני שמנסה להוציא את הדבר שהתיישב לי בגרון מזה די הרבה ימים.
גרון, מרכז הביטוי שלנו. אני יודעת מהיכן זה הגיע לי ולמה זה מתקשר. רוצה להזכיר לאלו מכם שיודעים וגם לאלו מכם שאולי לא יודעים… אל תשאירו דברים בבטן. הגרון הוא מרכז הביטוי שלנו. אם תשימו לב, כשאנחנו לא מקיימים תקשורת זורמת עם עצמנו או עם סביבתנו, לעיתים כשיש לנו דברים חשובים להגיד ומסיבות שונות איננו אומרים, זה הולך ישר לגרון.
אם חטפתם כאב גרון ממש עכשיו, נסו להזכר האם היה ארוע שבו הייתם צריכים להגיד למישהו משהו חשוב ולא אמרתם, או מנעתם מעצמכם להתבטא בכל רובד אחר.
הגוף המופלא שלנו מדבר אלינו כל הזמן. הגוף שלנו מושלם ונועד לתפקד באופן כזה. כל ביטוי של חולי או אי תפקוד תקין מצביע על דפוס מחשבתי או התנהגותי שעלינו לשים לב אליו ולשנותו.
מחלות הן החברות הכי טובות שלנו אם כי לא הכי מוערכות. זוהי המראה שהגוף שלנו מחזיק כדי לשקף לנו אי סדרים חשיבתיים או התנהגותיים.
כמובן עדיף להשאר בבריאות מושלמת ולא בחולי, אך כשכזה תוקף אותנו כדאי לפתוח את המודעות שלנו עוד קצת ולנסות לראות את ההקשרים בין הדברים.
המציאות שלנו מופלאה ומושלמת.. גם הגוף שבו אנו שוכנים… גם המח בו מחשבותינו שוכנות. הרבה קשור למשקפיים שהוויתנו בוחרת להרכיב בעודה מתבוננת בכל מה שיש.
אז העריכו את כל מה שיש. את הטוב וגם את הפחות טוב. לכל דבר יש תפקיד חיובי בחיינו רק צריך לראות אותו.
שבוע חדש מתחיל. אני אוהבת את זה.. עוד שפע הזדמנויות לאהוב ולשנות את מה שאינו בזרימה עם מי שאנחנו, אוהבת אתכם מאוד.

Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי

קבלה

אהובי… מצחיק הדבר שאני עוברת כל פעם שאני מתיישבת בהחלטה לכתוב. אני מתחילה עם המחשבה עליכם, האנשים שאת חלקכם אני מכירה במעט ואת רובכם לא.. מתכווננת לאנרגיה שהינכם מקרינים מעצם היותכם אתם. אנשים כל כך רגישים, יצירתיים – גם אם אינכם חושבים כך, כל כך מלאים ושלמים בעשיה ובנוכחות ואין זה משנה בכלל מה הינכם עושים. כל אחד ואחת מכם הינו עולם ומלואו שאינו יכול להיתפש באופן מושלם בעין של מישהו אחר מלבדכם.
ובעודי מהרהרת בכם אותו אדם קסום מפרו כותב לי שוב. פתיח כזה.. "hola mi amor"… אני? אהובתו? כן.. ישר זה הקפיץ אותי לאופן בו אני מתייחסת לכולכם. אהובי.  כן. מצאתי את עצמי מחייכת למשפט הזה בהבנה וסלחנות. יש עוד אנשים שמרגישים אהבה מה היא. אם לא אקבל את האמת שלו, כיצד אוכל לקבל את האמיתות של עצמי?:)
הסברתי לו בעדינות שאני כותבת עכשיו והוא באופן מאוד אנושי אמר.. "sorry excuse me not bother you anymore". חשתי כיצד מילותי פגעו.. ומהרתי להסביר מדוע לא עכשיו. הדבר הבא שקיבלתי היה "ok I understand you have a good day".
אנשים אהובים, בכולנו יש צרכים, בכולנו יש נקודות רגישות, כולנו רוצים להרגיש נאהבים, גם אלו הפחות רגישים מאיתנו. גם אלו שאוחזים בתדמית של קשיחות. כולנו ילדים בפנים. ילדים זכים ורכים וכל כך יצירתיים. החיים האלו, ההתמודדויות אם האתגרים עושים מאיתנו כל מיני דברים אחרים. אם אנחנו משחקים אותה קשוחים זה כוון שאנחנו סופר רגישים וזה שריון הולם כדי להגן על עצמנו מפגיעות. כולנו ילדים. כדאי לזכור את זה שאנחנו מתבוננים באחרים. כל כך חשוב לזכור שהנסיבות בחיים האלו הם אלו שגורמים לנו להתפתח למי שאנחנו. מי שאתם. מי שאני. כולנו במהותנו ילדים רכים. רבים מאיתנו נפגעו כל כך הרבה פעמים בחיים שאפשר להבין מדוע קשה להגיע לליבם. מדוע קשה לקבל קשב אמיתי. מדוע צריך להרעיף כל כך הרבה אהבה והבנה כדי לפתוח את מה שננעל שם בפנים לפני הרבה זמן.
אהובים, היו סבלנים ואמפתיים עם חבריכם והאנשים שנמצאים במעגלי חייכם. גם אותם אנשים שמאתגרים אתכם במיוחד. חבקו אותם בלבכם כוון שלחבקם אומר לחבק את עצמכם. המאתגרים שבחייכם נמצאים שם כדי לשקף לכם את עצמכם ואת העבודה שהינכם צריכים לעשות עם עצמכם. אמצו אותם קרוב ללבכם ואל תברחו.
לעיתים אנחנו במצבים בהם לא נוח לנו. אנחנו מוקפים באנשים שאיננו אוהבים, שמעצבנים אותנו, שפוגעים בנו, אנשים שיודעים כיצד ללחוץ לנו על כפתורי הרגש ביד גסה. אותם אנשים הם המופלאים באמת שיכולים להראות לנו מה בתוכנו עוד דורש עבודה עצמית. אם תבחרו לברוח, אולי תברחו מאותם אנשים, ממצב מסויים שאינו נעים לכם בחייכם, אך עצמכם עם הרגישויות שבתוככם ישארו איתכם לנצח נצחים לכל מקום אליו תלכו. עד שתפתרו אותם. ואם לא, יבואו אנשים אחרים שישקפו לכם את אותו דבר בדיוק. אם יש תבניות שחוזרות בחייכם וביכולתכם לראות את התבנית הבינו שבידכם לשנות. הינכם רק צריכים להבין מה בתוככם גורם לזה. כוון שזה תמיד אנחנו, אתם, אני שאחראים לחוסר הזרימה בחיינו אם יש כזאת.
אהובים, קחו אחריות על רגשותיכם. האשמת אחרים בנסיבות חייכם אינה מעשית. אני לא יודעת לגביכם. אני אדם מעשי. אני תמיד מחפשת פתרונות מעשיים בחיי.
לפעמים התסכול רב והננו מרגישים צורך ללעוס שוב ושוב את מה שנעשה לנו, כל העוול והכאבים שהיו מנת חלקנו, אך אין בזה תרומה מעשית לשינוי. זה קיבוע מחשבות שאינן בונות או מתקנות דבר.
היו מעשיים. קחו אחריות. התבוננו בעצמכם ובדפוסים החוזרים בחייכם ואם אינכם רואים מה דורש שינוי, פשוט קבלו עזרה מאותם אנשים נפלאים שנמצאים מסביבכם. אין באפשרותכם לשנות אחרים מסביבכם, או את הנסיבות, יש באפשרותכם לשנות את דרך הסתכלותכם על החיים בלבד.
די בשינוי הקטן של קבלת עצמכם באהבה. אינכם צריכים לשנות את מהותכם. רק לקבל את עצמכם באופן שלם ומלא באהבה. כל המציאות מסביבכם תשתנה וגם האנשים.
הלאתי אתכם במילים. אני יודעת שרבים לא קוראים כשזה ארוך מדי. אני נוטה להסחף ולשכוח את עצמי שאני כותבת.
שיהיה יום מופלא אנשים משובחים שכמותכם. עוד יום… עוד הזדמנויות.. עוד רגע שוב הסופ"ש.
הו… וחשוב מאוד.. פלא. מסיבת פורים. בואו באהבה. גם אני אהיה שם. תוכלו לזהות אותי לפי המצלמה. אני שאוהבת אותכם אהיה בתחפושת של צלמת.  אשמח אם תגידו שלום ותציגו את עצמכם בפני. יום מופלא.

Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי

פתחו לבכם לאהבה

בוקר טוב אנשים אהובים.. הבוקר ברגע שפתחתי את עיני והתכוונתי לכתוב פנה אלי בחור מפרו הרחוקה בנימה מפלרטטת משהו. כמובן שדברים כאלה מחמיאים.. אך שמתי לב לתגובתי הנוספת שצפה לה. התחלתי לתהות כיצד הוא הגיע לבין חברי ושקלתי אם להסירו. מצאתי את עצמי מתלבטת האם פשוט להשאר נוכחת לנוכח מילותיו המתוקות על יופיי הרב, או לפתור אותו מנוכחותי. או אותי מנוכחותו…
קלטתי את עצמי בחלקיק של שניה. היכן כל האור והאהבה שלי? הרי הבנאדם בסה"כ מפרגן לי ממקום מאוד נדיב ואוהב ואני ברוב ישראליותי נבהלתי לרגע. מישהו אמר לי בפני שאני יפה.. הרעיף עלי מילים כל כך נדיבות…
אהובי… אני מניחה שזה קורה לכולנו בדרכים כאלה ואחרות. איננו מספיק נדיבים עם עצמנו כדי לאפשר לאחרים לשקף לנו את מי שאנחנו באמת. ברגע שמישהו אומר מילה נדיבה ישר אנחנו לוקחים את זה למקומות של "הוא מתחיל איתי"… איך כזה דבר קורה בכלל? מדוע אנחנו תמיד לוקחים את האמת שאחרים משקפים לנו ומחפשים את המניעים הנסתרים בכוונותיהם?
האם המציאות שלנו מדאיגה עד כדי כך שאנחנו קפואים מפחד לנוכח גילויים שכאלה מצד אחרים? פשוט גילויים של אהבה וכנות?
לקח לי רגע להתבונן באיש שפנה אלי. יוצר מוכשר… בנאדם שהטריח את עצמו להגיד לי משהו שהוא חש. ואז.. הרשאתי לעצמי לחזור לנשום.
היה בזה תחושה מהנה, פשוט לנשום ולהתענג על היופי, הפשטות והכנות שהוא שיקף לי ברוב נדיבותו. התחושה היתה מרוממת. כן.. פרגנתי לעצמי.
אהובים שלי… כן.. לאנשים לפעמים יש כוונות נסתרות, אך כל כך הרבה פעמים אנשים פשוט חושפים משהו ממחשבותיהם באומץ רב. נכון שלחלק מהאנשים זה טבע שני לפלרטט, אך עדיין.. אין צורך להבהל. אפשר פשוט להתענג על זה ולהגיד לא אם מרגישים שזה לא מתאים. בהחלט מגיע לכל אחד ואחת מכם לשמוע מאחרים עד כמה אתם יפים, טובים ומוכשרים. ואם אינכם יכולים לקבל את זה מאחרים, יתכן ויש מקום לבחון את התייחסותכם לעצמכם. לבחון עד כמה אתם אוהבים ומפרגנים לעצמכם.
החיים יפים אהובים, אם הם מסובכים, לרוב זה כוון שאנחנו מסבכים אותם.
החיים פשוטים ואנחנו מוקפים באנשים טובים כל כך… משובחים באמת.. פתחו את העיניים והסתכלו.. פתחו את ליבכם לקבל את האהבה שאחרים מוכנים בשמחה להרעיף עליכם. הרשו לקסם לקרות.. הפשירו את הפחד ותנו מקום לאהבה בליבכם.
יום מופלא היום, גשם.. בריזה קרירה וקולות ציפורים אורגים את התפאורה שלתוכה התעוררתי הבוקר. וגם אתם שם. קוראים את מילותי.. מגיבים לעיתים או סתם לוקחים משפט לחייכם וגם על הידיעה הזאת אני מתענגת.
עוד יום מופלא מלא באפשרויות לשנות את שאיננו אוהבים, עוד יום בו אפשר למלא את עצמנו באהבה ולהרעיף ממנה על אחרים. בוקר מופלא שיהיה לכם אהובי. אתם במחשבתי כל הזמן.

Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי

העכשיו

בוקר טוב אהובי… הבוקר יוצא עוד רגע מתחומי זמן הכתיבה שלי. החושך והשקט מהווים השראה מסוג אחר בשבילי. גם ביום אני כותבת, אבל אחרת.

חשבתי על פורים המתקרב, על מסיבות הילדים, תחפושות והעובדה שאני אמורה לצלם בפלא במסיבה. עמדתי לעשות משהו חדש בשבילי. להקים סטודיו לצילום המוני ולהנות מסוג אחר של חוויה.
נכון לכרגע הגשם הכל כך מבורך הצפוי לנו בחמישי בלילה משבש לי את תכניותי. מצחיק, משום מה לא חשבתי על האפשרות הזאת כשהתכווננתי להפקה הזאת. משום מה שכחתי שאנחנו בזמן חורף עדיין.
זו דוגמא מופלאה לעניין הזה שלנו כבני אדם לנסות לכפות את רצוננו על המציאות. נסיונותינו לנהל ולשלוט בארועים, כשלמעשה אין לנו שליטה בהם בשום אופן. בכל רגע נתון מה שתכננו להיום יכול להתהפך, להשתנות ולהיות משהו אחר לגמרי.
אהובים, קחו לעצמכם רגע לחשוב כיצד אפשר לפרוט את העשיה של היום הזה לרגעים פשוטים ומספקים במקום תכניות ענקיות לעוד שבוע. כן.. אנחנו צריכים לעשות תכניות, אבל מתוך מודעות שהעשיה שלנו, שההנאה שלנו צריכה להיות מהעכשיו ולא מהעתיד העלום והבלתי מובטח. הרשו לעצמכם להתענג על העכשיו. אם העכשיו שלכם אינו מענג, חישבו כיצד ניתן לשנותו ועשו. בהחלט מגיע לכם ליצור בעכשיו שלכם סיפוק והנאה. זהו הרגע היחידי שקיים באמת. אם יכולים אתם לעשות דברים עכשיו ולא לדחותם, עשו.
מבינה אני שכולנו חיים באילוצים, אך עם זאת הכניסו נקודות אור וסיפוק להווה שלכם. זה הרגע היחידי שקיים באמת. זו היתה תזכורת חשובה גם לעצמי.
בוקר טוב אהובים, יום שלישי, אמצע השבוע.. עוד יום מופלא לשנות את החוויה שלנו ולאהוב את עצמנו ואחרים באופן מספק יותר.

 

 

Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי

אתם

חברי האהובים, שעת בוקר מוקדמת ביותר. פתחתי עין ואז עוד אחת. מצאתי את עצמי חושבת עליכם אהובים. אלו שקוראים את מילותי, אלו שמוצאים נחמה, עידוד או סתם רגע של נחת משטף המילים שנובע מתוכי כשאני יושבת לכתוב לכם.
לאט לאט אני מתחילה לפגוש בכם, להכיר אתכם, אנשים מופלאים שכמותכם, בזמן שמי מכם פונה אלי ומציג את עצמו. אני כל כך שמחה לפגוש פנים מול פנים נשמות אחיות, כל כך יפיפיות. בתוך מודעותי הנוכחות שלכם קיימת אם כי ערטילאית היא, ללא פנים, שם או מילים. רק נוכחות נפלאה שאני חשה. דעו שאני שמחה כל פעם מחדש כשאני פוגשת באמת את הקיום שלכם כאן. כשאני מביטה בעיניים בורקות כמות שלי, כשאני שומעת את המילים שמחשבתיכם מפיקה, כשאני פוגשת ברגש שהוא חלק ממי שאתם.
אני מוצאת את עצמי נפעמת לנוכח היופי הקורן מתוככם, הפשטות, הבהירות, האהבה הגדולה הזאת שהיא חלק ממי שהינכם.
אהובים, הגיע הזמן שתצאו מאלמוניותכם, אני רוצה לפגוש בכם, בכולכם.
יודעת אני שכפי שהינכם שואבים הנאה ממילותי גם אני אשאב הנאה מעצם הידיעה הברורה שיש עוד אנשים, נשמות מרהיבות, שרוצות להרעיף מטובן על אחרים כמוני.
אני כותבת לכל אחד ואחת מכן אהובים ואהובות, כוון שזה זמן חשוב בו רבים מאיתנו נמצאים בתהיות לגמרי היעוד שלנו, לגבי איך מתמודדים עם האתגרים הרבים… כל כך הרבה שאלות מלוות אותנו במסענו ובזמן הזה נדמה שהאתגרים גדולים מאי פעם.
אהובים שלי, כן, אני רואה כל אחד ואחת מכן כאהובים שלי, יקרים לליבי כל כך, גם באלמוניותכם, אני פונה אליכם בבקשה לגלות את פניכם, לצעוד מאחורי הקלעים לחזית הבמה ולהציג את עצמכם.
לכולכם אנשים מופלאים יש מתנות רבות לחלוק עם האחרים. כולכם בעלי יכולות, לא סתם הינכם, היננו כאן בתקופה זו. זו בחירה.
כל אחד מאיתנו נושא תדר שהינו חיוני להרמת המודעות, חיוני ליצירה הזו שהינה כדור הארץ כפי שהוא היום.
יהיו כאלה שימצאו דברים רבים להגיד על כדור הארץ שלנו היום, גם אני באנושיותי מוצאת את עצמי לפעמים מביעה צער על דבר כזה או אחר.. אך אני יודעת בבהירות שכל אחד ואחת מאיתנו הינו בעל חשיבות עליונה.
אני יודעת… רבים יטענו שאינם בעלי חשיבות, שאינם רואים את חשיבותם לעשיה הזאת. יכולה אני להבטיח לכל אחת ואחד מכם שביכולתי להציג בפניכם את מתנותיכם אם רק תאפשרו לי. כוון שלכולכם תרומה למה שקורה כאן עכשיו.
בזמן הזה הנכם מתבקשים לקחת את עוצמתכם בידיכם ולהתחיל ליצור את מה שבליבכם. לשחרר את כל מה שמכביד עליכם, את מי שאוחז ברגליכם ומונע מכם לעוף. לשחרר את כל מה שאינו זורם יותר בחייכם, כל מה שמגביל את היצירתיות שלכם ואינו מאפשר לכם לפרוץ ולבטא את מי שהינכם במלואכם.
אהובים שלי, זה הזמן שלכם להראות את קיומכם. להפסיק להצטנע ולבטל את חשיבותכם במסע הזה שכולנו חלק ממנו. הינכם כל כך חשובים. כולכם, עד האחרון שבכם, אתם הכח המניע, ההשראה שגורמת לי לשבת ולכתוב. לשתף את עצמי, מחשבותי ורגשותי עמכם.
חשוב לי כל כך אהובים, שתדעו שאינכם לבד. אינכם לבד למרות שלעיתים נדמה שכך. אני יודעת שרבים מכם, כמוני ,מוקפים באנשים לעיתים זאת מרגישים לבד. זה נובע מעצם היותנו באמת לבד. אך לא לבד בכלל.
כן, החוויה שלנו היא שלנו בלבד, הדרך של כל אחד מאיתנו הינה ייחודית, דרך ההתבוננות על כל היש הזה שמקיף אותנו גם היא ייחודית וגם דרכי התקשורת שלנו ייחודיים. זה גורם לנו לחוש לעיתים מבודדים.
אהובים שלי, כולנו כאן כמסה אנושית נמצאים ביחד כדי ליצור שינוי ואנחנו יוצרים אותו לאט לאט… זה מתאפשר רק כשאתם מתבוננים בעצמכם ומתחילים להכיר במופלאותכם הרבה. רק שאתם מקבלים את מי שאתם, חסרי שלמות וכל כך אנושיים, והינכם מאפשרים לעצמכם לחבק את עצמכם באהבה רבה. זה מתאפשר כאשר אתם חושפים את יופיכם לאחרים, משתפים, מורידים הגנות, מגלים את יכולתכם להיות אוהבים ונדיבים כלפי עצמכם ואחרים בכל כך הרבה דרכים יצירתיות.
יש בזה המון כח אהובים. אני מבקשת מכם לקחת את העוצמה הזאת שכל כך הרבה זמן נתתם לאחרים, לתבוע אותה לעצמכם כפי שראוי שיהיה.
אני מזמינה אתכם לשיחה מופלאים. אני מזמינה אתכם לגלות את עצמכם. אני מצפה לרגע שתגידו "שלום… אני…. " כאן או בכל מקום אחר.
בטח חלקכם ישן בשעה מוקדמת זאת. אני יושבת בשלוות חדרי כשהחלונות פתוחים ובריזה נעימה וקרירה של בוקר יחד עם ציוצי ציפורים אורגים את חוויתי הרגעית.
כל כך הרבה יופי יש בעולם הזה. הינכם חלק כל כך חשוב בחוויתי, הינכם הסיבות לעצם קיומי כאן ועל כן אני אוהבת אתכם כל כך.
עוד בוקר.. בוקר יום ראשון.. עוד יום מופלא, שבוע מופלא, עוד שפע הזדמנויות ליצור ולשנות. אם הנכם מוצאים את עצמכם אומרים "אוף… יום ראשון היום… " משהו שם כנראה לא זורם בדיוק כפי שהוא צריך. החיים פשוטים ונעימים באמת. התעוררתם ליום חדש. זו עוד הזדמנות לשנות. אוהבת.

Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי