קבלה

אהובי… מצחיק הדבר שאני עוברת כל פעם שאני מתיישבת בהחלטה לכתוב. אני מתחילה עם המחשבה עליכם, האנשים שאת חלקכם אני מכירה במעט ואת רובכם לא.. מתכווננת לאנרגיה שהינכם מקרינים מעצם היותכם אתם. אנשים כל כך רגישים, יצירתיים – גם אם אינכם חושבים כך, כל כך מלאים ושלמים בעשיה ובנוכחות ואין זה משנה בכלל מה הינכם עושים. כל אחד ואחת מכם הינו עולם ומלואו שאינו יכול להיתפש באופן מושלם בעין של מישהו אחר מלבדכם.
ובעודי מהרהרת בכם אותו אדם קסום מפרו כותב לי שוב. פתיח כזה.. "hola mi amor"… אני? אהובתו? כן.. ישר זה הקפיץ אותי לאופן בו אני מתייחסת לכולכם. אהובי.  כן. מצאתי את עצמי מחייכת למשפט הזה בהבנה וסלחנות. יש עוד אנשים שמרגישים אהבה מה היא. אם לא אקבל את האמת שלו, כיצד אוכל לקבל את האמיתות של עצמי?:)
הסברתי לו בעדינות שאני כותבת עכשיו והוא באופן מאוד אנושי אמר.. "sorry excuse me not bother you anymore". חשתי כיצד מילותי פגעו.. ומהרתי להסביר מדוע לא עכשיו. הדבר הבא שקיבלתי היה "ok I understand you have a good day".
אנשים אהובים, בכולנו יש צרכים, בכולנו יש נקודות רגישות, כולנו רוצים להרגיש נאהבים, גם אלו הפחות רגישים מאיתנו. גם אלו שאוחזים בתדמית של קשיחות. כולנו ילדים בפנים. ילדים זכים ורכים וכל כך יצירתיים. החיים האלו, ההתמודדויות אם האתגרים עושים מאיתנו כל מיני דברים אחרים. אם אנחנו משחקים אותה קשוחים זה כוון שאנחנו סופר רגישים וזה שריון הולם כדי להגן על עצמנו מפגיעות. כולנו ילדים. כדאי לזכור את זה שאנחנו מתבוננים באחרים. כל כך חשוב לזכור שהנסיבות בחיים האלו הם אלו שגורמים לנו להתפתח למי שאנחנו. מי שאתם. מי שאני. כולנו במהותנו ילדים רכים. רבים מאיתנו נפגעו כל כך הרבה פעמים בחיים שאפשר להבין מדוע קשה להגיע לליבם. מדוע קשה לקבל קשב אמיתי. מדוע צריך להרעיף כל כך הרבה אהבה והבנה כדי לפתוח את מה שננעל שם בפנים לפני הרבה זמן.
אהובים, היו סבלנים ואמפתיים עם חבריכם והאנשים שנמצאים במעגלי חייכם. גם אותם אנשים שמאתגרים אתכם במיוחד. חבקו אותם בלבכם כוון שלחבקם אומר לחבק את עצמכם. המאתגרים שבחייכם נמצאים שם כדי לשקף לכם את עצמכם ואת העבודה שהינכם צריכים לעשות עם עצמכם. אמצו אותם קרוב ללבכם ואל תברחו.
לעיתים אנחנו במצבים בהם לא נוח לנו. אנחנו מוקפים באנשים שאיננו אוהבים, שמעצבנים אותנו, שפוגעים בנו, אנשים שיודעים כיצד ללחוץ לנו על כפתורי הרגש ביד גסה. אותם אנשים הם המופלאים באמת שיכולים להראות לנו מה בתוכנו עוד דורש עבודה עצמית. אם תבחרו לברוח, אולי תברחו מאותם אנשים, ממצב מסויים שאינו נעים לכם בחייכם, אך עצמכם עם הרגישויות שבתוככם ישארו איתכם לנצח נצחים לכל מקום אליו תלכו. עד שתפתרו אותם. ואם לא, יבואו אנשים אחרים שישקפו לכם את אותו דבר בדיוק. אם יש תבניות שחוזרות בחייכם וביכולתכם לראות את התבנית הבינו שבידכם לשנות. הינכם רק צריכים להבין מה בתוככם גורם לזה. כוון שזה תמיד אנחנו, אתם, אני שאחראים לחוסר הזרימה בחיינו אם יש כזאת.
אהובים, קחו אחריות על רגשותיכם. האשמת אחרים בנסיבות חייכם אינה מעשית. אני לא יודעת לגביכם. אני אדם מעשי. אני תמיד מחפשת פתרונות מעשיים בחיי.
לפעמים התסכול רב והננו מרגישים צורך ללעוס שוב ושוב את מה שנעשה לנו, כל העוול והכאבים שהיו מנת חלקנו, אך אין בזה תרומה מעשית לשינוי. זה קיבוע מחשבות שאינן בונות או מתקנות דבר.
היו מעשיים. קחו אחריות. התבוננו בעצמכם ובדפוסים החוזרים בחייכם ואם אינכם רואים מה דורש שינוי, פשוט קבלו עזרה מאותם אנשים נפלאים שנמצאים מסביבכם. אין באפשרותכם לשנות אחרים מסביבכם, או את הנסיבות, יש באפשרותכם לשנות את דרך הסתכלותכם על החיים בלבד.
די בשינוי הקטן של קבלת עצמכם באהבה. אינכם צריכים לשנות את מהותכם. רק לקבל את עצמכם באופן שלם ומלא באהבה. כל המציאות מסביבכם תשתנה וגם האנשים.
הלאתי אתכם במילים. אני יודעת שרבים לא קוראים כשזה ארוך מדי. אני נוטה להסחף ולשכוח את עצמי שאני כותבת.
שיהיה יום מופלא אנשים משובחים שכמותכם. עוד יום… עוד הזדמנויות.. עוד רגע שוב הסופ"ש.
הו… וחשוב מאוד.. פלא. מסיבת פורים. בואו באהבה. גם אני אהיה שם. תוכלו לזהות אותי לפי המצלמה. אני שאוהבת אותכם אהיה בתחפושת של צלמת.  אשמח אם תגידו שלום ותציגו את עצמכם בפני. יום מופלא.

This entry was posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי.

Post a Comment

Your email is never published nor shared. Required fields are marked *

*
*