Monthly Archives: מאי 2014

דאגות

חברים אהובים, יום שישי בבוקר.. כבר אפשר לנשום את הסופ"ש, להריח את ריחו… לחלקכם הוא כבר התחיל מהרגע בו יצאתם מהעבודה אמש.. לחלקכם הוא יתחיל עוד כמה שעות.
אם הינכם מתכוונים להתרווח ולנוח בסופ"ש הזה, סתם לעשות דברים של כיף וגם אם קבעתם לעצמכם מטלות שיצעידו אתם לעבר איזה יעד שסימנתם לכם.. האנרגיות של סוף השבוע הינן אנרגיות בהן ניתן למלא את המצברים.. לקחת קצת לנשמה..לגוף.. אנרגיות של ריפוי.. לקחת זמן למחשבה..
חשבתי על משהו ורציתי לחלוק איתכם… המושג דאגה. רבים מאיתנו דואגים, מי יותר מי פחות.. לגבי כל מיני דברים שצפונים בעתיד. מחקרים הראו שרק אחוז קטן מאוד מתוך הדברים שאנו דואגים בגינם מתרחשים בפועל. תחשבו כמה אנרגיה אנחנו מבזבזים בגין זה. דואגים לכל מיני דברים שלא יתרחשו כשאנחנו יכולים להוציא את המחשבות מראשנו, לא לדאוג ולהתמודד עם מה שזה לא יהיה שצפון בעתידינו כשהוא יתגלם במציאות, אם בכלל. הרבה יותר מעשי ולא מבזבז אנרגיה…
כשחושבת על זה, יש עוד סיבה טובה לשחרר את הדאגות שאין להן אחיזה במציאות ממוחינו. ואני מדברת על אלו שאין להן אחיזה במציאות. אני לא מדברת על לא לחשוב על סוגיות שצריכות פתרון בחיינו. אלו שני דברים שונים.
הסיבה הנוספת לשחרור הדאגות הינה כח המחשבה שלנו. רבים לא מודעים לעוצמתיות מחשבתנו ועד כמה יכולה היא לזמן ארועים לחיינו. בשל טבע המציאות שלנו, כל דבר נושא תדר אנרגטי.. כך גם מחשבותינו. יש בכח מחשבתנו למגנט לחיינו ארועים… טובים וכאלה שאולי נראה בהם פחות טובים, אך כגם הם טובים. רק אולי יותר מאתגרים.. מעודדים למידה  🙂
מי ששמע על דמיון מודרך או עסק בזה יודע כמה עוצמה גלומה במחשבה ובדימויים שהיא יוצרת או מכילה.
אם מחשבתכם מתעסקת בארועים בלתי רצויים, תסריטים שחולפים בראשכם ואין להם שום אחיזה למציאות שלכם כרגע וגורמים לכם לדאוג שלא לצורך, בבקשה עשו חסד עם עצמכם ושחררו אותם. אמרו למחשבתכם, "תודה, את אינך משרתת אותי" והמירו את המחשבה במחשבה בונה וחיובית או שום מחשבה בכלל.
היו אנשים מודעים.. כאלו המבינים באמת אילו כלים עוצמתיים קיימים באמתחתם. אל תבזבזו אנרגיה על דאגות שאין להן קשר למציאות שלכם באמת..בהגיע הרגע להתמודד עם משהו, תתמודדו אז. חבל על האנרגיה עד אז.
חברים אהובים ויפים כל כך.. הינכם עוצמתיים, הינכם מושלמים כפי שהינכם, הינכם הכח הבורא ביום יום על פני כדור הארץ הזה. קחו אחריות על מחשבותיכם. קחו אחריות גם על מילותיכם, אלו שנאמרות ואלו הנכתבות. ואם נפלתם בזה, שכחתם, נתתם למשהו אחר שאינו בונה וחיובי להניע את עצמכם, זכרו לסלוח לעצמכם ולחבק את עצמכם בהבנה, הרי זה חלק מהיותנו מבני אנוש. שחררו והמשיכו הלאה.. זכרו שהנכם הבוראים. כל אחד ואת מכם. ואתם מופלאים באמת. בראו באהבה.
סוף שבוע טוב ומבורך לכולנו.

Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי

תקשורת

תקשורת תקשורת תקשורת…
חברים אהובים, כל כך הרבה פעמים אנחנו כבני אדם נופלים בשל תקשורת לקויה… או חוסר תקשורת…
לכל אחד מאיתנו יש עולם שלם של מחשבות ורגשות המניעים אותנו בחיינו ובפועל הם אלו שעושים אותנו מי שאנחנו. כל כך מיוחדים ושונים אחד מהשני..
כל אחד מאיתנו חי את עצמו.. כל המציאות כפי שאנו תופשים אותה היא בעינינו המיוחדות כל כך. לעיתים בשל היותנו כל כך בתוך החויה של עצמנו, אנחנו שוכחים שאחרים הם משהו אחר. החוויה שלהם אחרת, הראיה שלהם אחרת, ההבנה שלהם אחרת, תהליכי החשיבה ועיבוד הרגשות שלהם אחרת. אך אנחנו שכל כך בתוך עצמנו, לא יכולים לתפוש שאיננו מובנים לאחרים אם לא נתקשר את עצמנו בצורה פתוחה ובהירה.
כל כך הרבה אי הבנות, תסכולים וכאבים הם פרי חוסר התקשורת הזאת שאנו כל כך צריכים כבני אדם שבאים במגע אחד עם השני.
נסו את זה חברים אהובים, נסו להגיד מה שאתם מרגישים באמת, מה שאתם חושבים באמת. ראו מה יקרה.. נכון, יתכן ויהיו מולכם אנשים שלא ידעו לכבד אתכם כפי שאתם ותגובתם תפגע בכם. זה יקרה. זה מה שקורה שגורם לרבים מאיתנו להרים חומות הגנה ולהחביא את עצמנו. אבל יקירים אהובים… כל כך הרבה דברים לא קורים בשל כך.
הזדמנויות אמיתיות פשוט להכיר אנשים מתפספסות מחוסר התקשורת הזה עם אותם אנשים שסובבים אותנו.
נסו להראות משהו מעצמכם לאחרים. חלקו מחשבה, רגש, חיוך או גם עצבות.. לא משנה.. כל דבר שהוא. הראו לאחרים שהנכם אנושיים כמוהם וזה בסדר להיות אנושיים..
עם הזמן, תקשורת פתוחה חסרת פחד נהפכת לסוג של הרגל..
אוהבת אתכם.

Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי

נזכור

חברים אהובים, היום שבו כולנו מתאחדים עם כאבם של המשפחות שאיבדו את יקיריהם.. אותן משפחות.. הורים, אחים.. ילדים.. שנושאים בליבם יום יום את כאבם המאוד פרטי, הכבד והבלתי נסבל. לאבד בן משפחה קרוב, אהוב, זה דבר שאם חווית אותו הוא מלווה אותך לכל ימיך ולא רק ביום אחד בו מדינתנו חולקת כבוד לאובדן..
זה לשאת בזכרונות וברגעים כל כך יקרים שלאט לאט עם הזמן דוהים.. זה לנסות לזכור ולשמר פיסות של האדם שהלך ואיננו. יש כאלו שחיים את אותו רגע של אובדן נורא שוב ושוב וכאלה שממשיכים הלאה אך עדיין זוכרים. כולם זוכרים גם אם הזמן עושה את שלו.
בנערותי היה לי חבר שמשפחתו שכלה דוד. אחי אימו. זוכרת את השבתות שהיינו מגיעים לסבתא חיה, סבתו המופלאה לאכול אוכל עירקי ואת הזמן שהקדשתי שוב ושוב להתבונן בכל התמונות שפארו את הקיר החשוב בסלון. קיר הזכרון… זה היה חלק חי ונושם כמעט, הזכרון הזה של האובדן, של החיים שנגדעו בטרם עת… זכרון שלא היה חלק מזכרונותי אבל חלק מזכרון האנשים שהיו קרובים לי כמשפחתי. מדי פעם מישהו היה מעלה זכרונות.. זה תמיד היה שם. גם לא ביום הזכרון. פשוט בכל יום ויום. חלק מהמשפחה. החלק שחסר…
אהובים, נצלו את הרגעים עם האהובים והיקרים לכם.. אל תתנו לזמן לחלוף מבלי שתזכירו שוב ושוב לאותם אנשים שהנכם אוהבים אותם. התעלו מעל כעסים ותסכולים… פשוט חבקו את היקרים לכם. הזמן חמקמק באמת.. כל יום טוב לזכור את זה והיום במיוחד. הסתכלו מסביב.. כל כך הרבה כאב ואבדן.. חלקכם חווים את זה כחלק מחייכם.
זכרו לאהוב כמה שיותר ולהראות לאלו שאתם אוהבים, כדי שידעו את זה.
שיהיה יום מופלא לכולכם.. יום של אחדות בלב ובנשמה, יום בו אפשר לשנות, לתקן ולמלא באהבה את כל החללים שחלק מאיתנו. כולנו אחד תמיד. אוהבת.

Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי