Monthly Archives: נובמבר 2014

מילים ליום ראשון

בוקר טוב חברים אהובים,
זמני קצר הבוקר. מאחר ושנתי תמה. יש לי לימודים שצריכה להתפנות אליהם. רוצה בעיקר לאחל לכולנו שבוע טוב, פורה ומלא תובנות חדשות… מזכירה גם לעצמי להיות יותר מכילה, מקבלת, פחות שיפוטית כלפי אחרים ובעיקר כלפי עצמי והרבה יותר אוהבת. הנדיבות הזאת כלפי עצמנו משרתת את השקט בראשנו ואת הסערות בליבנו ויוצרת דממה מלאת הערכה כשמבינים שהחיים הם מופלאים, נעימים וקלים אם רק מרשים להם להיות כאלה.
אהובים, פרגנו לעצמכם היום ובכלל בכל הזדמנות שאפשר. הניחו לויכוחים העצמיים, תמיד יהיו כאלה מחוצה לכם שתוכלו להוועץ בהם כדי לראות את התובנות שנעלמות מכם ברגעי ויכוח שכזה עם עצמכם. העזרו באחרים. הניחו לגאווה העצמית בצד ובקשו עזרה אם צריך. יש הרבה שישמחו לעזור.
מזכירה לעצמי כמו לכם כי היננו מקשה אחת. איננו רק לעצמנו. יש סיבה לעובדה שכולנו יחד בכור היתוך שכזה. צאו מעצמכם קצת, געו בליבם של אחרים והניחו לאחרים לגעת בלבכם. תנו אמון באחרים, גם אם יש סיכוי שתפגעו. אתם בהחלט חזקים בתוככם. אהבו והניחו לאחרים לאהוב אתכם.
שבוע נפלא מתחיל. הרגישו בליבכם את ההתלהבות מכל הדברים שהינכם הולכים לעשות ומחכים לכם… חככו ידיים בהנאה לנוכח האתגרים שאתם הולכים לפצח בקלילות ולנוכח כל האנשים המדהימים והמאתגרים שאתם הולכים לפגוש. כולנו משרתים את הלימוד המשותף אחד של השני ועל כן רק טוב ויופי יש בזה.
ואהבו אהבו אהבו. בוקר טוב.

Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי

אהבה

חברים אהובים,
בעודי מתכווננת להתחלת כתיבתי היומית נתקעו לי שתי מילים בראש.
נחישות והתמדה. אין לי מושג מה אני הולכת להגיד לגבי זה, אך אני מתייחסת בהרבה כבוד למילים או משפטים שנתקעים לי בראש.
חבר אהוב אמר לי לפני יומיים, את לא חייבת לכתוב כל יום.. זה הצחיק אותי. דווקא הדברים שאני מתחייבת עליהם קבל עם ועדה הם אלו שמחזיקים אותי בפוקוס ועוזרים לי לדבוק במטרותי. לא בפני אדם אחד הצהרתי שאכתוב. אלא בפני כל אלו שקוראים את דברי. איזה אדם אהיה אם אחזור בי? אם אתחיל לוותר לעצמי בצעדים להגשמת חלומותי?
אינני אדם המתעקש על קטנות. או אוחז בעקרונות מקודשים רבים.
דבר אחד מבחינתי הינו דבר מקודש. אהבה.
יודעת אני שיש אנשים שרואים בי רומנטיקאית ללא תקנה. אך אהבה אצלי היא הרבה מעבר לדבר הזה שמתרחש בין גבר לאישה. אהבה היא חיבורים בין בני האדם. היציאה מעצמך למען אחרים. היציאה מאזור הנוחות למען החיבור הזה, התובנות והלמידה המשותפת. אלו דברים ששווים מבחינתי כל מאמץ שהוא שנדרש ממני.
אהבה היא ערך עליון שמפיל את המחיצות בין בני האדם. אהבה זה כשאתה רואה את השתקפות עצמך בעיני אחרים. כשמבינים שאיש אינו כאן למען עצמו בלבד. כולנו כאחד. אחד למען השני ממקום של כבוד והערכה והבנה עמוקה שהצלחתנו היא הצלחת האחרים.
עלה לי דימוי מצחיק עכשיו בהקשר של חיבוק. אם היינו צריכים לחבק את עצמנו בלבד, יתכן ומבחינה התפתחותית ידינו היו קצרות יותר. אך ידינו ארוכות בשביל לחבוק כמה שיותר.
אני נחושה לתפוס את מקומי במקום שכמעט וויתרתי עליו. תמיד אמרתי ביני לביני, לא תודה. זה לא בשבילי… פחדתי שהאגו יעלה לי לראש כפי שראיתי את זה קורה כל כך הרבה פעמים אצל אנשים שצלחה דרכם. אז אמרתי לא תודה. העדפתי להיות בצללים. לאהוב בשקט בלי למשוך תשומת לב.
זה לא עובד ככה. זה כבר לא עובד יותר בחיים שלי. הבנתי שאני חייבת לחלוק את כל ההבנות שיש לי עם כל מי שרוצה וצריך.
אז אני מרכינה ראש בענווה בפני היקום המופלא שמאפשר וגם בפניכם. גם אני כמותכם כאן מבחירה ובהתרגשות בשל הזמנים המופלאים שכולנו חולקים.
אהובי, נשמות אור יקרות הקוראות את מילותי, אני איתכם בכל ליבי, בכל דבר שתצטרכו אני איתכם. אנחנו פוסעים בדרך הזו ביחד. יד ביד.
באהבה, שלכם.

Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי

מחשבות הלילה

חברים אהובים, יום שישי מוקדם מאוד בבוקר… או שמא אפשר לקרוא לזה לילה עדיין? שלוש וקצת בלילה. אחת מהשעות שאני פותחת עיניים בדרך של שגרה. שעה מוזרה כזאת שאני מאוד אוהבת. כשאני נזכרת אחורה, המון שנים אני ערה בשעות שכאלה. פעם זה היה ללכת לישון בארבע ולקום בשש. היום אני הולכת לישון מוקדם וקמה בשעה שכזאת. איכשהו תמיד בסביבות שתיים שלוש אני ערה. אלו שעות של קסם בהן הכל דומם. יש תקופות בהן אני יוצאת למרפסת בשעה הזאת, נושמת את אויר הלילה הנעים, סופגת לתוכי את הדממה המופלאה הזאת שנדמה שרק אני חולקת עם העצים שבחוץ שנעים ברוח הקלה, הבתים הדוממים שבתוכם אנשים רבים שאינני מכירה שאולי ישנים ואלי ערים כמוני… חוויה כזאת של אני והיקום לבד, בדממה מבורכת, כמו ישיבה נינוחה ושקטה עם חבר קרוב. כל הרעיונות, המחשבות המעמיקות, התובנות צפים בשעות האלו במוחי. גם בשעות אחרות. אך באלו המחשבה מחודדת ומדוייקת להפליא.

אמא שלי מספרת שכילדה לא ישנתי בכלל. היא היתה מתהלכת עם העגלה הלוך ושוב ונרדמת תוך כדי הליכה ואני הייתי בשיא הערנות. היא מספרת גם שקיבלתי חצי כדור וליום מהרופא כילדה קטנה דבר שהחריף את הבעיה. 🙂 אתם יכולים לדמיין את זה? הרופאים של פעם… איזה דברים מוזרים היו עושים ואלו דברים מוזרים אנשים באופן כללי היו עושים.. אני זוכרת את סבתא שלי מורחת לי נפט על הפרצוף כשאני מצוננת. על האף והמצח. נפט! לא פחות ולא יותר.. זה עבד פלאים. אני מניחה שמתוך זכרונות הילדות שלי התפתחתי להיות אדם שלא שולל דבר ופתוח לכל התרחשות. זו אני, הכל אפשרי… כמעט הכל אפשרי. 🙂 תיקנתי ואמרתי כמעט כוון שפתאום קפץ לי זכרון של שיחה עם חבר שהוא שמאן והיפנוטרפיסט בהולנד. זוכרת לפני שנים שרק התחלנו לשוחח, הוא סיפר לי שהוא רוצה להגיע לרמה רוחנית של ריחוף פיזי. מאחר הייתי מאוד ספקנית הוא שלח לי קישור לוידיאו של איזה באבא מרחף בשיכול רגליים מעל קהל מאמיניו. ראיתי ועדיין לא האמנתי. אולי אני מהסוג הספקן שצריך לחוות בעצמו במו עיניו. אולי אני צריכה לחוות דברים על עצמי כדי להאמין. כשאמרתי כמעט, אמרתי זאת מתוך ידיעה שדברים באמת מוזרים יכולים לקרות במציאות שלנו. יש לי אוסף חוויות כאלה שגרמו לי להאמין בהרבה דברים שונים ומשונים. אבל עוד לא הגעתי למצב בו אני מאמינה שאפשר להתנתק מכח המשיכה של כדור הארץ בגופנו ולרחף באויר. אני שמחה שיש אנשים שמאמינים בדברים שכאלה. כשאין מגבלות על החשיבה המין האנושי מרחיק לכת.

יכולה אני בשעות אלו רק לברך את כולנו שנעיז לחשוב אחרת, שנפתח יותר את חשיבתנו לתוך מה שאנו סבורים כבלתי אפשרי, נמתח את גבולות החשיבה ונאפשר להתרחשויות אחרות לקרות במציאות שלנו. אני חוויתי חוויות בלתי הגיוניות בעליל בחיים שלי וכשמשהו כזה קורה בחיים שלי זה קסם. בתחילה חוויות כאלו טלטלו את אושיות אנושיותי המוגבלת.. היום אני רק יכולה לחוש את החיוך בתוכי על התזכורת איזה מופלאים ויצירתיים אנחנו כבני אדם עד שכל דבר שנאמין בו יכול להתרחש,. לפעמים אנחנו צריכים הוכחות כדי לקבל ולהפנים בהבנתנו כמה מופלאים אנחנו ואז התרחשויות בלתי הגיוניות קורות ובדיוק לשם כך. זה כל כך משעשע כשזה קורה שאני חשה שהיקום כולו מתגלגל מצחוק ומהדהד עם הצחוק שבמחשבתי.

שיהיה סופ"ש מופלא אנשים מופלאים, יפים כל כך ואהובים כל כך. שנמצא בכל רגע ורגע עוד סיבות לצחוק. החיים באמת מצחיקים. 🙂

Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי

עוד קבלה

חברים אהובים, 
משהו מעניין קרה לי בשנה החולפת. קיבלתי פניות מאנשים שרצו בחברתי, ואף קרה שאופן הפניות חרג ממה שהייתי מוכנה לו. בפעמים אלו לא ידעתי אם לייחס את זה לטבע הישראלי שאין לו מעצורים, לאנשים עצמם או לי, אך פתאום גיליתי שאני מנסה להבין את טבע הרצון שעומד מאחורי ההתקשרות של אנשים אלי, גברים ונשים כאחד, מתוך הנחה שקיים אינטרס מסויים. 
נכון הוא הדבר שבשורש כל התחברות בין בני אדם קיים אינטרס. התחלתי לחפש את האינטרסט מתוך מחשבה מטופשת משהו שאוכל ללמוד מתוך כך על אותם אנשים שאינני מכירה. שמתי הגבלה על אפשרויות ההתערבבות שלי באנשים והחמצתי בכך אפשרויות להכיר עוד אנשים נפלאים וכל כך מיוחדים. אני מתנצלת בפני כל אותם אנשים שביקשו את חברותי ותהיתי לגבי מניעיהם. כולנו אנשים, כולנו צריכים חברה, קשר, אהבה, הקשבה, הבנה ועוד דברים רבים אחרים. מזכירה לעצמי במיוחד. אל לנו לשפוט איש. כל אחד ואחת מאיתנו אדם עם עולמות תוכן שונים, אמונות, רגשות ומחשבות שונות. כולנו, כל אחד ואחת ספר שלם של סיפורים ייחודיים. הנוכל להתיימר להבין משהו על טבע האנשים סביבינו מתוך הפרשנות שאנחנו נותנים לדבריהם, בהסתכלות דרך השקפת עולמנו שהיא אולי שונה? חלקנו משקיעים מחשבה באופן אמירת הדברים, אך לא כולנו ולאו דווקא מתוך כוונה להרע. לא לכולם יש את היכולת הוורבלית לתקשר את עצמם היטב לאחרים וכולנו בני אדם.

אני מזכירה לעצמי היום ועכשיו לקבל בני אנוש כמותי, ממקום של קבלה אמיתית ומכבדת ושמירה על התום, האמונה והאהבה הטבעיים שלי לבני אדם.

Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי

הדהוד

חברים אהובים,
קצת אחרי חצות, הבטחתי לעצמי שאכתוב כל יום, זו התחייבות גדולה אם חושבים על כך. האם תמיד אמצא את המילים? להגיד שכן תהיה יומרה ענקית.
יושבת בשקט של הלילה, כל בני ביתי נמים את שנתם וגם אתם מן הסתם ישנים. חושבת על האנשים המופלאים שנמצאים בחיי… שאתם כלולים בתוכם. התברכתי באנשים מוארים ואוהבים שסובבים אותי ומעשירים את חיי ובימים אלו הכרתי עוד כמות נכבדה של אנשים מופלאים. מחמם את הלב לראות את השפע האנושי הנוטף כל טוב של יצירה, אהבה וכל כך הרבה מתנות. התברכתי שהינכם חולקים עימי את הטוב והשפע הזה.
אני רואה את כל היופי הזה שהינכם מביאים לעולם וכולי התפעמות מתרגשת. כל אדם ואדם מכם אוצר בלום, עוצמתי וכל כך יפה של כוחות הבריאה בשיא התגלמותם. בבואה של עולמות עליונים כאן על פני כדור הארץ. האם הינכם רואים את שאני רואה? אני מתבוננת לתוך עיניכם ורואה את עצמי משתקפת ובעיני עצמי עיניכם… השתקפות אין סופית של פלא ובתוכי מהדהד "וואו" ענקי ועיני מלאות בדמעות אושר ותודה על הזכות הזאת להיות נוכחת ולחוש את כל הקסם הזה שקורה מסביב. יכולה לחוש את ההוויה הזאת… המרקם הזה של אנחנו מהדהד בתוכי ומתוכי מהדהד החוצה וקורן.
חברים אהובים, אם תהיתם מהו הדבר שקורן מתוכי, זו אהבתכם, זו יצירתכם, זו תחושת הזכות הגדולה וההתפעמות. אוהבת אתכם בפשטות, כפי שאתם.

Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי

כתיבה מהבטן

חברים אהובים, 
עבר המון זמן מאז כתבתי כאן באמת, לקחתי לעצמי פסק זמן להתבוננות ודברים אחרים. אני חוזרת לכתוב אם כי כהרגלי, אין לי מושג על מה אני הולכת לכתוב היום. יש בי תמיד בטחון שהמילים תגענה אם כבר התיישבתי לכתוב ואכן כך זה עובד. אולי זה תרגיל מעניין לאלו מכם שרוצים לכתוב ומוצאים עצמם תוהים איך מתחילים. פשוט מתיישבים ומתחילים. 
כתרגיל, נסו לכתוב בלי לקרוא אחורה מה שכתבתם. פשוט זרמו עם המילים שיוצאות. באופן טבעי, כשאנחנו קוראים את הטקסט של עצמנו משהו בתוכנו מתחיל לבקר את הדברים שנאמרו ואז מתרחשת תופעה של מחיקה וניסוח מחדש. אולי ניסוח חדש יהיה טוב יותר תחבירית, אך לא בהכרח ינבע מאותו מקום יצירתי וראשוני שכתיבה חפה מפרשנות וביקורת נובעת.
לשם התרגיל, כתבו למען עצמכם בלבד. בלי להראות לאיש, בלי לקרוא אחורה ולתקן את מה שכתבתם. אינני יכולה לקחת את הקרדיט על אימון בכתיבה זורמת. קראתי את זה באחד המשפטים הבודדים שקפצו לתוך עיני כשהחזקתי בידי את הספר "דרך האומן" שהוא מדריך מעשי לאמנים מתוסכלים אם אני זוכרת נכון. זוכרת שקראתי ומצאתי את עצמי במילים. כן, גם אני הייתי שם פעם. לא בהקשר של כתיבה. בהקשר של ציור.
לפעמים, תכנים שמוכנסים לתוכנו גורמים לשיבוש הידע הראשוני שבתוכנו ולחיבור עם הערוצים הפנימיים שלנו. זאת מתוך החוויה שלי בלבד. כמובן אין זה נכון לכל האנשים באשר הם. אני מצאתי את עצמי משחררת במשך שנים רבות חוקי אקדמיה שחינכו אותי כיצד לעשות דברים בצורה נכונה. כאילו שיש באמת נכון ולא נכון. מי הוא זה שיחליט מה נכון ומה לא ביצירה? לאיש אין את התובנות והמנדט להחליט.
הייתי רוצה להציע לכם חברים אהובים, מושלמים ויפים כל כך, לסמוך על עצמכם בכל מה שקשור ליצירה הנובעת מהבטן. סמכו על עצמכם והקשיבו לקולכם הפנימי. נסו להשאיר את התהליך לעצמכם כוון שכל הרעיון בכתיבה מסוג זה שתהייה חפה מהתערבויות וביקורת חיצונית. יצירה אמיתית, מכל סוג, כתיבה, ציור או כל דבר אחר שעולה בדעתכם הינו תהליך בראשיתי שייחודי לכם. זו כמובן דעתי האישית. יהיו רבים שיחלקו עלי ויציעו הסברים רבים מדוע כדאי ללמוד לעשות את הדברים בדרך כזאת או אחרת. זו בחירתכם בלבד האם להתנסות בחוויה כזו או אחרת. נסו.
אני מזמינה אתכם להעיז, להתנסות ולחוות את העושר הפנימי הטהור שנובע מתוככם בלי התערבויות. אפילו אם זה יהיה רק תרגיל ורק בינכם לבין עצמכם. דבר אחד אני יכולה להבטיח. לנייר, מסך או כל מקום אחר בו אתם כותבים, מציירים יוצרים למען עצמכם – בלי לשפוט את מה שיוצא – יש יכולת מופלאה להכיל אתכם בשלמות.
אוהבת.

Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי