Monthly Archives: דצמבר 2014

רגע לפני הבוקר

שמים במזרח לאט מבהירים

עננים קלים תלויים בודדים

 ריח פריחה נישא באויר

שואפת, נשענת על הקיר הקריר

 

חלונות מלוא העין בחושך טובלים

מגע קל של רוח מזיז אמירים

בליינים במרחק השלווה מפרים

תינוק מבכה מהוסה עדנים

 

עוד יום נולד, כבר עכשיו בדממה

עוד יום של שפע רב הוד ועוצמה

התענגי על הרוגע, מחשבתך הסי נא

התענגי, זו תהיה הפתעה מדהימה

 

תודה להשראה שלראשי תמונות מביאה..

Posted in הכתיבה שלי, שירים

רגע בזמן

בהבהוב קרני השמש
חלקיקי אבק שבויים
באמרות ירוק של נצח
צל ושמש מרצדים
ואני נושאת עיניים
מחפשת התכול
קול דממה ורחש שקט
מסתחרר לו המכחול
יד חולפת ובלי הרף
את אשר בלב תחוש
לא שלי אני אומרת
זה הדף והניחוש
כן השפע הוא אשר זה
את היופי מעצב
בי דרכי אפתח הצוהר
ואתה הוא האוהב.

נכתב בידי הרוח העלומה שמפעמת בי.

Posted in הכתיבה שלי, שירים

מחשבה

חברים אהובים,
חשבתי עם התעוררותי על האוצר הזה שיש לי בביתי ונם כרגע את שנתו, ילדי. מחשבתי נדדה והרחיקה לעולם הילדים כולם. כל כך הרבה נשמות עצמות מלאות ייחודיות, יצירתיות וחוכמה דחוסה בגוף קטן. אנשים קטנים שיהפכו ונהפכים לאנשים גדולים.
תהיתי למה היה נהפך העולם אם לכל הילדים בכל המקומות, בכל הגילאים היו ניתנים כלי ההבנה, לקבל את השוני שבין האנשים, לקבל את עצמם באהבה ולדעת מי הם באמת מבלי שאמירות כאלה או אחרות של מבוגרים בחייהם יתקעו אותם באמונות שגויות לגבי יכולותיהם.
איזה מציאות היתה נבראת מכוח ביטוי כל היכולות האלו של כולם… מתוך קבלה והערכה של השוני.
רעיון נבט במוחי, אמשיך לחשוב עליו.
יום שישי היום, עוד רגע שבת. אוהבת סופי שבוע במיוחד.

Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי

הודיה

חברים אהובים,
בוקר יום חמישי… וואו, כבר עבר השבוע. הזמן טס לי מסופש לסופש.
שכבתי במיטה וחשבתי על כיצד אני מרגישה בתוכי כשאני חושבת על האנשים המדהימים שאני מכירה כל הזמן. על הסיפורים שהם נושאים כחלק ממי שהם.. על הדרך היחודית להם והשינויים והתמורות שהם מכניסים בחייהם, ואני מרגישה שליבי נע עם כל סיפור וסיפור.
נדמה לי לעיתים שליבי הוא דמוי רכיכה חסרת הגנה. כל דבר נוגע, כל סיפור, כל חוויה וכולי מתרגשת עד עמקי נשמתי . 
אינני זקוקה להגנה… נהפוך הוא. אני אוהבת להרגיש את הסיפורים, את האנשים, את מי שהם, עד שאין אני מרגישה את העצמי שלי בכלל אלא רק את הלב של האחרים. מוזר אולי ישמע הדבר, אך כך אני חווה את כל מי שמרשה לי להרגיש אותו באמת.
לפעמים אני מוצאת את עצמי תמהה מה התכלית של כל החוויה הזאת שלי. לחוש בלי מסננים. במה זכיתי שהינני נוכחת עדה לכל הפלא הזה שהינו בני אנוש…
אני מתעוררת בבוקר לכתוב כוון שאני מרגישה את החיבור הזה… את נוכחותכם, ואני חייבת להוציא את זה למילים. זו תחושה עצומה מכדי להכיל ולשמור לעצמי.
גם הבוקר אני רוצה להודות על הזכות הגדולה שנפלה בחלקי להכירכם. להודות לכולכם על שהינכם מי שאתם ועל שהינכם בדיוק כפי שאתם. התברכתי.

Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי

ציפיה

חברים אהובים בוקר טוב,
יום ראשון… אח.. נושמת את האויר הקריר שנכנס בחלוני… ואת מראה חשכת הליל שהופך ליום. שעות קסומות שעות הבוקר המוקדמות האלו. כל מי שמאחר לישון מפסיד את הקסם בהתהוות יום נוסף פלאי ומלא אפשרויות.
כשאני מתעוררת מוקדם תמיד מחשבתי מלאה בציפיה. אין לי מושג אילו אפשרויות מחכות לי.. אך אני נמלאת ציפיה והתרגשות. אני אוהבת הפתעות.
אני שמחה שיש בידי את הזמן להתרווח לפני יציאתי מהמיטה, לשכב ולחשוב לרגע על היום הזה שנוצר קודם במחשבתי, לחוש את ההתלהבות מהאפשרויות. ולדעת בוודאות שבידי באופן מוחלט כיצד אחווה אותו.
אני יודעת שאין לי שמץ של שליטה על חלק מההתרחשויות. תהייה זו יומרה להגיד שכן. אך אני יודעת שהצפיה וההתלהבות שאני חשה גורמים לי לחוות את כל מה שקורה ויקרה באור חיובי וזה מרגיש קליל כבר מהבוקר.
כמה דקות של הרגעות לפני התחלת היום עושים לי את זה. זמן בו אני יכולה להתמקד בחלומותי ובבדיקת תכני מחשבותי, אופי רגשותי ועשיית התאמות כדי שיומי יחווה בהלך רוח המתאים ליום חדש. בהתלהבות והתרגשות המתאימים. עם ציפיה להפתעות נפלאות שיהיו חלק ממנו..
אני רק כותבת ואני מרגישה את דגדוג ההתרגשות נבנה בביטני.. זה הולך להיות יום מרגש. אני יודעת את זה בכל תא ותא בגופי.
ואני אוהבת אתכם. סתם ככה. כי מרגיש לי מצויין ואני צריכה לחלוק את זה אחרת אתפוצץ.
בוקר טוב. 🙂

Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי

החזון שלי

חברים אהובים,
התעוררתי לפני שעות ושקעתי בחשיבה על כל מיני דברים. רצית לשתף איתכם תמונה שעלתה בראשי. 
מצאתי את עצמי חושבת איזה מציאות מופלאה ועוצמתית אנחנו יכולים ליצור, אם רק כל מי שרוצה כלים לשנות את המציאות שלו לטובה יותר, הכלים יהיו זמנים לו. תארו לעצמכם מציאות בה הורים עוד בטרם הבאתם ילדים לעולם מבינים את הכח הגלום במילותיהם ובמעשיהם וכמה טוב אפשר להשפיע בשימוש באלו. הורים שכבר הבינו כיצד החשיבה האנושית עובדת, כיצד אפשר לשנות כל דבר בהנאה וקלילות.. הורים שכבר עשו שינויים בעצמם ומתוך היותם אנשים מועצמים, בהירי מחשבה ומלאי אהבה, הם בוחרים להביא ילדים לעולם, הדור של בני אנוש מועצמים יותר אפילו. 
דמיינו לעצמכם מציאות בה אנחנו חיים חיים מלאי סיפוק והנאה, ללא כאב וסבל מיותר. מציאות בה כל אחד ואחת מאיתנו שרק רוצה, יכול לזכך את המיטב שבו ולשחרר את השאר בקלילות.. מציאות בה אנחנו בוראים מתוך מודעות והבנה. 
אני יכולה לראות בעיני רוחי מציאות כזאת, מהמקום שאני מבינה כמה קל לשנות מחשבות, רגשות, אמונות. כמה מהר אפשר להגיע לחלומות שלנו אם רק משחררים את כל המגבלות החשיבתיות שאימצנו לעצמנו בגיל צעיר… 
אני רואה את הדור הבא. דור של ילדים חכמים שמודעים ליכולותיהם, שאינם מפחדים לחלום ולהגשים. דור של ילדים שמביאים לידי ביטוי באופן מלא את מתנותיהם הגלומות במי שהינם.. איזה עוצמה מדהימה.. איזה מרהיבות.
החלום הזה, הינו בר הגשמה בראייתי. הרי כולנו רוצים לממש את מלוא העוצמות הגלומות בנו, רק שלרוב איננו יודעים כיצד לעשות את זה.
אני מאמינה שאפשר לעשות את זה ביחד. צריך רק מספיק לרצות כדי להתחיל לשנות וליצור את המציאות הזאת. כל אחד מאיתנו לעצמו, בגופו, מחשבתו, הוויתו וכולנו ביחד.
מזכירה לעצמי הבוקר, רגע לפני תחילת הסופ"ש לעשות יותר למען הגשמת חלומותי וליצירת המציאות שאני רוצה. 
בוקר טוב. 

Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי

המטבח קורא לי

בוקר טוב אנשים יקרים,
יושבת מול המחשב בשעה מוקדמת זו, וחושבת על כל האנשים שזוכים לקום בשעות מאוחרות יותר. אני יכולה להעריך את השינה בימים אלו, בהם אני מתעוררת במקרה הטוב בשלוש ולפעמים גם בשתיים. עוד לא מצאתי את השיטה כיצד ישנים יותר. אני בטוחה שיש כזאת. פעם הייתי ישנה בין שעתיים לשלוש ולפעמים גם פחות. השנה חינכתי את עצמי לישון קצת יותר, אך בכל מקרה בשעה שתיים, שלוש אני כבר ערה.
אני מכירה אנשים מאוד נמרצים שמתחילים את העשיה האמיתית שלהם בשעות האלו. בקיץ גם אני הייתי כזאת. עמדתי במטבח ואפיתי או בישלתי. זה נחמד לעשות את זה כשחושך בחוץ וכולם ישנים. וזה במיוחד נחמד כשחושבים על ההפתעה בצורת ריחות טובים המתפשטים בבית וגורמים למתעוררים ללכת בעקבות הריחות לעבר המטבח. אני כותבת.. ונראה לי שזה באמת מה שאני הולכת לעשות עוד רגע.
אמרתי שזה מה שאני עושה בקיץ, כוון שבחורף פשוט קר לי לצאת מהמיטה. אז עיקר העשיה שלי סובבת סביב חשיבה או כתיבה. אך עכשיו אלך לאפות מאוד בא לי פתאום. רולדות תמרים מקמח מלא.. 🙂
יאללה מטבח.. הינה אני באה. ואתם חברי, אני בטוחה שתסדרו גם בלעדי בסביבה. אם מישהו מכם יעבור דרך כאן מאוחר יותר, יהיו מאפים טעימים תוצרת בית.
בוקר טוב. 🙂

Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי

קסם החיים

חברים אהובים ועוצמתיים כל כך,
אתמול חבר אהוב כתב מאמר מעניין על יחס הזהב וגרם לי לנדוד במחשבתי לתקופה שבה התעסקתי עם גאומטריה מקודשת. sacred geometry
נושא כל כך מעניין שריתק אותי זמן רב ומדי פעם עוד מוצאת את עצמי שבה אליו. קיומן של הצורות הגאומטריות בטבע, השפעתן על המח האנושי, שימושים שהאדם עשה בגאומטריה במבנים מקודשים ומקדשים במטרה להעצים את האנרגיה, ואף גילויים של צורות גאומטריות בדברים שהם בגדר תעלומה. 
עולם שלם נפתח בפני כשהתחלתי לחקור את עולם הגאומטריה המקודשת. מצאתי את עצמי צוללת לתהיות קיומיות תוך התפעמות מכל היופי המושלם הזה שסובב אותנו. לא רק אותנו. בנו. מושלמות הגוף האנושי וההרמוניה הקיימת גם באדם עצמו וגם בכל מה שמחוצה לו. ראיתי כיצד צורה וצליל כרוכים אחד בשני. צליל משפיע על התהוות הצורות. עולם שלם של ידע מרתק וקסם שאנו חלק בלתי נפרד ממנו. עולם שקשור להוויתנו. 
לעיתים אני מדברת על האופן בו אני רואה את המציאות מתוך גופי החוצה דרך עיני, על נקודת המבט הייחודית הזאת שיש לכל אחד ואחת מאיתנו, מתוך עולם החוויות, מחשבות, רגשות שהם ייחודיים לנו. כל אלו הם התוכן שעושה אותנו בני אנוש. כל אחד יחיד ומיוחד במינו. אך יש כל כך הרבה מעבר. 
ככל שהרחבתי את ראייתי הבנתי עד כמה אינני יודעת דבר באמת ולמדתי להעריך. ככל שהעמקתי הבנתי שאני לא נוגעת אפילו בקצה קיצו של הידע והתחלתי לתהות האם באמת אפשר להכיל את כל היש הזה. בחוויה האישית שלי אני נודדת בין המחשבות לבין הדברים הפשוטים והבסיסיים ביותר. הנשימה שאני לוקחת בבוקר כשאני מתעוררת ומודעותי החוזרת לפעול בדרך המוכרת לי.
כמה מופלאות קיימת ביקום, בעולם הזה שאנו חיים בו וחלק ממנו, בבריאה המושלמת. בחוויה הקטנה מאוד שלי אני חשה כיצד הכל קשור ומחובר. הכל אחד. אנחנו כבני אנוש יחד עם על הסובב אותנו. הכל כרוך בדרך מופלאה.
אנשים אהובים ויקרים כל כך, יש מרהיבות ביצירה הזאת שאנו חיים בתוכה. והיא ראויה להערכה עמוקה. 
לא אחת אני שומעת שאנשים מתלוננים על דבר כזה או אחר בחייהם, אך כל אי השביעות שקיימת בנו כבני אדם היא תוצר של המחשבות, אותן אפשר לשנות כהרף עין כשמסתכלים ומבינים עד כמה מופלא הכל. כשרואים את ההקשרים והיופי. האמירה "היופי בעיני המתבונן" היא מדוייקת. היופי קיים רק צריך לפתוח את המח והלב במקום את העיניים. 
אהובים יקרים.. יום נפלא היום, יום מלא הזדמנויות ליצור מציאות מופלאה עוד יותר. השפע קיים לכולנו בכל דבר שרק נעיז לרצות ויש בידינו את הכלים לעשות כן, אם רק נשתמש בהם נכון. יום שלישי.. פעמיים כי טוב. אני חושבת שכל יום הוא כזה.. פעמיים ושלוש.. והרבה טוב שרק בידינו.
בוקר טוב. 

Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי

קשב פנימי

חברים אהובים, כל כך אהובים ומוכשרים,
שעה מופלאה עכשיו.. 5:55 אני אוהבת את ההרכבים האלו של המספרים. האם גם אתם שמים לב לאלו? 11:11, 22:22 23:23…
שנים רבות אני רואה את אלו וכל כך הרבה פעמים חיפשתי איזה הסבר. כאילו שבידיו של מישהו נמצאות התשובות העלומות. מצאתי תקשורים שמדברים על אנרגיות שונות.. מצאתי כל מיני הסברים פרי כותבי העידן החדש… ומזה כמה שנים אני מוצאת את עצמי תוהה מדוע כל כך הרבה שנים הסתמכתי על הסברים שהציעו כל מיני אנשים מאוד מצליחים שכתבו ספרים. הם כתבו והסבירו מה קורה על פני כדור הארץ, מה קורה בתוכנו, כל כך הרבה תופעות שאני מכירה מחיי עלו שם בספרים, בתקשורים האלו שהיה לי נעים לדעת שיש להם הסברים הגיוניים ושאינני היחידה שחשה בהם. מאחר והם כתבו ספרים הם בהחלט נראו לי כמו מקור סמכות שיודע על מה הוא מדבר. רבים מהדברים שאימצתי לעצמי סייעו לי להמשיך להביט בעולם ובמציאות בעיניים אופטימיות וסופר חיוביות.
הרבה שנים אני מבינה את חשיבות הבחירות שלנו בחיינו ושכל נקודת מבטינו על החיים הינה פרי הבחירה שלנו, ובשנים האחרונות הרחקתי לכת והפסקתי לקרוא את כל הספרים האלו שנותנים הסברים מרגשים על מה שקורה בכדור הארץ ולנו כאנושות. עדיין המשכתי לקנות את הספרים למען אותם אנשים שיבואו לבקר בביתי תוך חיפוש אחר הסברים, אך לא קראתי אף אחד מהם.
מצאתי שכל המילים האלו מסיחות את דעתי, מעין רעש רקע להקשבה הפנימית שלי, שדרשה דממה.
מצאתי שלחיות את החיים באמת, בחוויה שלי, זה פשוט לחיות ולא להתעסק במילים שאנשים אחרים הציעו, גם אם הם מאוד מוכשרים, חכמים וגם יודעים על מה הם מדברים.
החוויה הפנימית שלי היא לקום בבוקר עם חיוך ולא משנה מה, לשמור על הראיה החיובית שלי ויהי מה, להגיע לכל אדם שמאפשר לגעת בליבו ולתת לאלו שרוצים לגעת בליבי לעשות כן. לחיות. לחיות את המציאות הזו שפיסלתי לי מתוך חשיבתי המאוד יצירתית, לשנות את החשיבה והמציאות כשמתאים לי לשנות, ולנשום כל רגע ורגע בחיוך והבנה שהכל בסדר, אני כאן מבחירה ואשאר כאן כל עוד זה מתאים לי להיות כאן.
ההבנה שאפשר לשנות את החשיבה היא הבנה מדהימה. זה מביא אותי להבנה נוספת, שאם אפשר לשנות את החשיבה מקצה לקצה ובכך גם את עצמנו, את עולם הרגש, הגוף, משהו בנו הוא יותר מהמחשבות שלנו, או הרגשות שלנו, או המציאות שלנו.
אני מתרגשת בכל רגע מחדש, וגם הבוקר, מכל מחשבה חדשה, הבנה חדשה, מהאפשרויות האינסופיות, מכל זכרון של מי שאני ומה אני עושה כאן ומכל אותם אנשים מופלאים, אתם. שנמצאים כרגע בחיי בדרך כזו או אחרת. אתם שמעוררים את השראתי לחשוב, להרגיש, לאהוב ולחוש לעיתים את כל קשת הרגשות הכל כך מאפיינים את מי שאנחנו, היצירתיים כל כך, בני האדם. אני מודה לכולכם וגם לעצמי על הזכות להיות. פשוט להיות.

Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי

תודה

חברים אהובים ויפים כל כך,
שישי בבוקר כבר הגיע. אני כל כך אוהבת את היום הזה. הוא מתחבר לי לכל מיני דברים טובים בחיי ובמיוחד לשקט הזה ולפניות שיש בי לאנשים שאני הכי אוהבת בעולם. 
יושבת וחושבת על כל האנשים הטובים, המוכשרים כל כך, הרגישים כל כך שהם חלק מחיי בתקופה זו. אני מרגישה כל כך עשירה ומבורכת שאין לי מה להגיד מעבר לתודה, תודה, תודה. 
אני מתבוננת ביופיכם שקורן מעיניכם, אני חשה את גודל לבבכם ואת העוצמות שיש בכל אחד ואחת מכם ואני מוצאת את עצמי נפעמת מהתרגשות. איזו זכות גדולה לי להיות בקרביכם.
כל אחד ואחת מכם, האנשים שאני מכירה יותר ומכירה פחות מעצימים את תחושת השפע ביקום. כזה מגוון עוצמתי של בוראי מציאות המביאים שפע של מתנות לדבר הזה שאנחנו יוצרים ביחד.
חברים יקרים וכל כך אהובים, כל כך הרבה פעמים היו לי דברים להגיד, עצות שאיש לא ממש ביקש לעצמו. זרקתי אותן לחלל האויר כדי שמי שצריך יקח. אני מוצאת שיותר נכון לי ויותר מדוייק לי לפתח קשב למה שיש לכם להגיד. יש בכל אחד ואחת מכן כל כך הרבה תובנות וידע. אני רוצה להקשיב למה שיש לכם להגיד.
חברים יקרים כל כך, אנחנו בשישי שוב. אני אוהבת לחוש את הזמן עובר. אני אוהבת את מה שמתרחש בתוכי ככל שהוא עובר. את התנועתיות הזאת.. ואני אוהבת אתכם. תודה.

Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי