Monthly Archives: ינואר 2015

שבת

שבת נושקת לזהוב השקיעה

מתעטפת קדושה לבנה וזכה

מכנסת הרוח כנפות הנשמה

שירתה מהדהדת נישאת בדממה

גפרור מלחש ואור השכינה

נשמות אוהבות כורך עם תפילה

Posted in הכתיבה שלי, שירים

שבת בשדה

היא הלכה בשדה הפתוח

פרחים מברישים שמלתה

בפניה נושקת הרוח

מרימה קצוות אמרתה

 

באין שביל בנועם הולכת

עיניה מלאות בירוק

שיער בצבע שלכת

נגיעות ששיבה בם תזרוק

 

וילדה בה רוכנת לגעת

בעדנה מושיטה את ידה

לפרחים בחיוך מדברת

פרפרים מעומדם מחרידה

 

שמורות עיניה עוצמת

השמש שוזפת עורה

מתמלאת בחיות מועצמת

בליבה מתנגנת שירה

 

מרהיבות במוחה מהדהדת

מרגישה כל עלה וגבעול

את הטבע הזה היא אוהבת

הילוכה מעצב המשעול

Posted in הכתיבה שלי, שירים

בלי שליטה

נושאת אצבעות דביקות מבצק

לשיער שמחליק באפי מדגדג

כתם קמח עובר מגב יד לשפה

התחושה מטפסת, עוד רגע זה בא

מהותי מתכווצת, ידי במפה

במבט מזוגג לעצור מנסה

וברגע אחד, מאבדת שליטה

מתעטשת עד כלות, הו, איזו הרגשה

מסתכלת סביב בעיניים דומעות

זה מזל, בתנור כבר נחות החלות

Posted in הכתיבה שלי, שירים

בזמנו

עמוק מביטה היא מבלי למצמץ

לתוך נשמתה הברואה

מאור של הלב ורקמה של הגוף

לעָבַר בו הינה בבואה

מביטה בלי משוא, מביטה בכְּאֵב

בדרכים מוזרות שהלכה

בבחירות שעשתה שעיצבו החיים

שיעורים שבהם נכחה

מביטה כה עמוק עד שאין חזיון

וברגע, נסתר כבר נגלה

מאמצת עיניים אולי יש שם עוד?

"בזמנו" הנשמה מפטירה

Posted in הכתיבה שלי, שירים

אישה

ידיה שדופות כשיח בצורת

עורה כרשת קווים

אפופים הם בגדיה בריח הקטורת

פניה שקטים ושלווים

 

נושאת את עיניה כחולות כרקיע

צמה לבנה על כתפה

חובקת הרוח, נושקת לפיה

רוקדת סביב יחפה

 

אניצי קש ותבן חגים בעדנה

המהום חרישי מתגבר

אד אבק בסחרור הופך עננה

כששירה מתעצם בלי הכר

 

לא רואות עוד עיניה וחרש אוזנה

בקשב לפנים לבבה

מחוללת היא קצב כאש משתלהבת

אישה מלאה אהבה

 

אין איש לה לדעת רק פרח ועשב

תומה מהדהד כחידה

אדמה היא ושמש וצל אזדרכת

נשמת אלוהים יחידה

Posted in הכתיבה שלי, שירים

חתול

חברים אהובים, 
יש דברים שילדים אולי עושים, ואולי גם מבוגרים, בינם לבין עצמם, אין אני יודעת. הינה משהו שאמש כתבתי..

לחתול הבטתי בעיניים
אישונים באישונים
מה עבר לו בראשו
לא נשקף לו בפנים

כמו חייזר הביט בי
כאומד מה בראשי
ואני ביטלתי חרש 
די עזבי, זה די טפשי

ולא זז הוא, רק צפה
כשקרבתי, התרצה
והחליק בהדגשה 
מהגג אל השמשה

כפותיו עושות פסים
וטביעות בלי היסוסים
על הרכב ששטפתי
רק היום…

Posted in הכתיבה שלי, שירים

יצירה

בוקר טוב חברים אהובים,
אולי עוד לא בדיוק בוקר כוון שעוד לילה מהרבה בחינות. משהו חם מהתנור המחשבות שלי. באהבה.

איש אחד אמר לי כשהייתי קטנה
שלצייר צריך ללמוד וזו לא מתנה
צריך להשקיע, לחקות אחרים
יש רבים וגדולים ומאוד חשובים

ואני הקטנה במוחי הנקי
לא הסכמתי, אמרתי, את זה תבדקי
והטלתי ספק, והקשתי רבות
מי יגיד מה נכון לי ולמה לקוות?

מי אמר שאמן הוא זה שמוּכר
מי מחליט מה זה טוב ומה מבוקר
מרגע שאיש בציורי עשה קו
החלטתי ליצור בשבילי מעכשיו

מהבטן החוצה אוציא את עצמי
מהלב, מראשי, ודרך ידי
ואולי אין אני זו, עדיין תוהה
המשנה באמת? לעולם לא אדע.

Posted in הכתיבה שלי, שירים

חורף

הרוח והגשם בלילה ציירו לי תמונה.. אז הינה היא. באהבה.

מתהלכת, בועטת עלים יבשים
מחשבתי פזורה בחומים הכמושים 
מקשיבה לרחש, לצליל המעיכה 
ילדה השקועה כל כולה בדרכה

מביטה בעבים התופסים תאוצה
שחור שמים ורוח מחשיך הנמצא
על אפי נוחתת טיפה יחידה
רגע קט משתהה והיא לא בודדה

מחייכת לשמש שהלכה לא מכבר
מחייכת לרוח ולאב שנשבר
לשקית משתובבת שעפה סביב
לעץ מרקד ולדילוגי המשיב

ולחולצה צוננת רטובה היטב
וגרב ספוגה מאצבע לעקב
צוחקת, לא קר, פני אנגב
צוחקת, הלהט בעומק הלב

Posted in הכתיבה שלי, שירים

במטבח

משהו שכתבתי אמש לפני שהלכתי לישון בהשראת המטבח שאני כל כך אוהבת.

חרש למטבח ירדתי להכין עוגיות
מחלון ניבט בי חושך ועצים בצלליות
השתקפות עמומה נעצרת בוהה
בערבוב הדמויות בשחור כמראה

כבחלום מהלכת למתג פוסעת
אור שוטף עלטה ועיני נאנחת
הספר שולפת נופלים הפתקים
מי זוכר מטעמים של ימים רחוקים

איך סבתא בישלה מאכלים של פעם
ומאחורי גבה חרטנו הטעם
ניחוחות של עבר עם סיפור מתובל
ניירות קמוטים בצבעי החרדל

בשקט של לילה או בוקר ניצן
נזכרת בטעם רחוק מיושן.

 

Posted in הכתיבה שלי, שירים

קררר….

השיער נכנס בעיניים ממשב רסיסים קרים
קרסוליים שוקעים במים וידיים בכיסים
מחפשת היכן להניח רגליים בלי לדרוך על צדפים
קצוות מכנסיים דבוקים וכל כך רטובים

סערה מתחשרת בים שמים פלדה אפורים
קצף נוגע נסוג יוצר גומות ושבילים
מתבוננת, באופק הרחק נישאים אדוות הגלים
כלום, דממה, רק סירה מתנדנדת ובה דייגים

פוסעת בחול שנדבק לנעליים
משב מנסה להפילני אפיים
עוד רגע אמצא מחסה ובנתיים
קרררררר…

היה לי קר כשכתבתי את זה.. 🙂

Posted in הכתיבה שלי, שירים