Monthly Archives: ספטמבר 2017

מחילה

בוקר טוב אנשים יקרים,
 
הלילה עבר עלי לילה מלא חלומות ויקיצות. כל כמה דקות התעוררתי אחרי שחלמתי חלום שמספר סיפור שלם. מרגישה כאילו לא ישנתי בכלל. רק חלמתי חלומות כאילו תכלית שנתי איננה למנוחה פיזית אלא לחלימת חלומות. מוזר ביותר.
 
עכשיו בפעם האחרונה שהתעוררתי והחלטתי לקום לכתוב, נזכרתי שערב יום כיפור היום. זה מן יום שכזה שמעורר בכל מיני אנשים כל מידי דברים.
 
חושבת על המשמעות בבקשת סליחה.. ומדוע אנשים מיחסים חשיבות לתיקון עוולות דווקא עכשיו. כאילו שבכל השנה אפשר לעשות ככל העולה על רוחינו ואז בזמן מסויים בשנה מבקשים סליחה מכולם וימחל לנו.
 
אינני באה מרקע דתי, גדלתי בבית חילוני לחלוטין למרות שבשורשי יש שורשים שמעוגנים במסורת. כן זכורים לי ימי כיפור מילדותי. ללכת לבית כנסת עם אבא או סבא. זוכרת שהייתי קטנה דיי כדי לכנס ולעמוד בין המבוגרים, עוטי התליתות. התפילות בתימנית… כן שם חלק משורשי נעוצים. אוהבת את התפילה בתימנית. את ריח הריחן שקישט את חצר בית הכנסת.. זוכרת את ילדי השכונה שהיו מתאספים בחוץ למין מפגש כזה של פעם בשנה, סוג של בידור כזה שמיוחד ליום כיפור.
 
זוכרת את התפילות שנאמרו בכוונה.. את הניגונים.. כששומעת את זה היום ישר זה מזכיר לי את ילדותי ואת ימי הכיפור עם חגיגיותם המיוחדת.
 
יש דברים שנחרטים בזכרון. את זה אני זוכרת. את הקדושה שבימים האלו. בתקופה שלא היו כבלים, מחשב וסמארט פון שאפשר לחמוק איתם לדברים הרגילים שמעסיקים אותנו ביום יום.
כשיום כיפור היה הליכה לבית כנסת עם המבוגרים, להקשיב לתפילות שלא הבנתי מהן דבר וחצי דבר, כי מי בימינו מבין תימנית? אני לא בוודאות. קצת חבל לי שלא. יש בזה ניגון של שורשים עתיקים שמרגיש לי שקצת פיספסתי.
 
הרהרתי בכל הקטע הזה שאנשים מבקשים סליחה ומחילה. איש מרעהו וגם מאלוהים וזה משהו שכבר שנים מעלה בי את התהיה מדוע אנשים לא עושים את חשבון הנפש מול עצמם כל יום. מדוע אין אנשים נוהגים לתקן את העוולות שעשו מיד, או מוחלים באותו הרגע שנעשה מולם עוול. מדוע אנחנו צריכים לחכות שנה שלמה כדי להתחיל לחשוב ולעשות עם עצמנו חשבון נפש שכזה?
 
בני האנוש עדיין צריכים תזכורות, לנהוג בנדיבות לב אחד עם השני והיום הזה הוא סוג של תזכורת לחלק מהאנשים. אולי עלינו לסגל לעצמנו לנהוג כך אחד עם השני כל הזמן? האם עולמנו לא היה יפה יותר אילו כולנו נהגנו באדיבות, נדיבות, אהבה וסלחנות אחד כלפי השני? האם לא היה נעים יותר לכולנו?
 
נדמה שאנחנו חיים בסוג של חוסר מודעות עדין. מן כהות רגש לאחר. זה משהו שמעולם לא הצלחתי להבין באמת. האם לבקש מחילה פעם בשנה עוזר במשהו? אני לא בטוחה.
 
זה מעניין, כי היום הזה מעורר באנשים כל מיני דברים. יש אנשים שאיבדו יקרים להם ביום הזה ועדיין נמצאים בסיפור העבר שהינו חלק מחייהם, יש אנשים שעושים מה שכולם עושים גם שאין בהם רצון.. יש אנשים שממזמן לא מאמינים ועדיין למען הסביבה מעמידים פנים, יש אנשים שבאמת היום הזה משמעותי עבורם, יש אנשים שמורדים. כן. כל כך הרבה אנשים מתנגדים לרעיון שהם פשוט מתמרדים. יכולה להבין גם את אלו. אנשים בגדול רוצים לעשות מה שמרגיש להם נכון. האין זה כך לגבי כל דבר?
 
ואני חושבת על עצמי. אני מרגישה מצויין עם עצמי. יודעת שאת התחשבנות הנפש שלי עם עצמי עשיתי כל השנה. כל יום ויום כל רגע ורגע. יודעת שעשיתי את המיטב שלי. ולפעמים די היה במיטב שלי, גם אם לא היה הכי מצויין שיכולתי לעשות. אני גם יודעת שאנשים באופן כללי עושים תמיד את המיטב שהם יכולים בכל רגע נתון ולכן קל לי להתייחס בסלחנות למעשיהם.
 
זה משהו שהייתי מציעה לכולנו לסגל לעצמנו. לזכור שכל אדם עושה כמיטב יכולתו בכל רגע נתון. כי אם היה יכול לעשות טוב יותר, האם לא היה עושה?
 
כשאני מציעה את זוית הראיה הזאת אני מבקשת להזכיר כי שאנשים באשר הם שונים מאיתנו. כל אדם יש לו את סיפור החיים הייחודי שלו, את החוויות, את האמונות, הרגשות, המחשבות שייחודיות לו עצמו. כל אחד מאיתנו מסתכל על העולם מתוך עיניו שלו ורק מתוך עיניו. זה כשלעצמו, ההבנה שאנחנו שונים אחד מהשני ואין אדם אחד בעולמנו שיהיה זהה לחלוטין למשניהו, די בה להבין מדוע אולי לא תמיד נכון לשפוט אחרים לחומרה. כי לא תמיד יש בידינו את היכולת להבין.
 
חושבת על עצמי ונזכרת בדרך הארוכה שעשיתי בעצמי כדי להבין משהו מתוך עצמי. מי שאני ומדוע אני פועלת בדרך שאני פועלת. אם עמלתי רבות כדי להבין את עצמי ועדיין יש רגעים בהם אינני מבינה, כיצד אוכל להבין מה מתחולל באנשים אחרים?
 
היום אני מציעה לכולנו להרהר בזה. באפשרות שכולנו עושים את המיטב שאנחנו יכולים בכל רגע נתון. ואם איננו עושים טוב יותר, זה כי זה המיטב שלנו באותו הרגע. זה נכון לכולנו.
 
והכי חשוב, אני מזכירה גם לעצמי וגם לכם, לחמול את עצמכם. זה חשוב על מנת שתוכלו למצוא מחשבות חמלה עבור אחרים, עשו זאת קודם מול עצמכם.
 
אני יודעת שאני לפעמים בועטת בעצמי על איזה שטות שעשיתי או אמרתי. כי בראיה לאחור, גם אם זה קרה לפני רגע, פתאום אני חושבת שיכולתי לעשות טוב יותר. כן יכולתי, אך לא באותו הרגע. איננו מודעים לעצמנו כל הזמן. אז לפני הכל מחלו לעצמכם ואם אתם יכולים עשו זאת ברגע שאתם קולטים את עצמכם.
 
אנחנו חיים בעולם מופלא מלא אנשים מופלאים. כך אני רואה את זה. כך רואה זאת בעיני שלי ויהיו שיחלקו עלי. זו זכותם. זה היופי בעולמנו, שיש מקום לריבוי דעות. אין נכון או לא נכון באמת, אין צודק ולא צודק. יש רק נקודות מבט שונות. סיפורי חיים שונים.. דעות שונות.. אמונות שונות.. ססגוניות מרהיבה שאני מברכת עליה יום יום.
 
אנשים אהובים, אם תצליחו לרגע לראות מעבר למה שמסיח את דעתנו, מעבר לרעשי הרקע, מעבר לריצה אחרי, תעצרו רגע ותתבוננו סביב על הדברים הקטנים שהתברכנו בהם בחיינו, תבינו כמה אנחנו עשירים בחיינו וגן עדן וגהנום הם כאן ועכשיו. פרי תוצרי המחשבה שלנו, הסתכלותנו, עשייתנו.
 
אם תפתחו את העיניים לרגע באמת, תראו שאנחנו מהלכים על פני גן העדן ששינה את צורתו כך שלא נזהה ונכיר בו. אך אנחנו כאן. מחשבותנו הן אלו שגורמות לעולמנו ללבוש צורה ולפשוט צורה בהתאם למה שבליבנו.
 
בידינו להחליט היכן נהיה כאן ועכשיו. לא כשנמות. עכשיו. האם אנחנו רואים את גן העדן? האם אנחנו חיים בגהנום? זה מה שיש. האם ברצונכם לראות את האנושות הזאת, את כדור הארץ הזה שלנו, אחרת? זה בידי כל אחד ואחת מאיתנו.
 
אנשים אהובים, יקרים, יצירתיים עד אין סוף, קחו כל רגע של מודעות בחייכם ועשו בו כדי לזכות לראות את גן העדן שהיננו מהלכים עליו כאן ועכשיו. כל יום הוא יום של חשבון נפש כמו שכל יום הוא יום לאהוב, לתת, לקבל ולחמול. כל יום הוא הזדמנות לשינוי מפלא. גם היום.
 
צום קל למי שצם, בתאבון שיהיה למי שאוכל, ו"גמר חתימה טובה" לכולנו.
 
אוהבת.
Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי

תעוזה

חברים יקרים,
 
הבוקר התעוררתי לתוך מחשבות עמוקות. הסתכלתי על הלאפטופ וחשבתי האם לכתוב, הרי כמעט כל יום אני כותבת ותהיתי על מה אכתוב הפעם. חשבתי על זה כוון שהחשיבה שלי מאוד אנושית. אך אם אני לרגע מניחה לזה, אני יודעת שבכל עת שארצה לכתוב, משהו יהיה שם. כי תמיד יש בי מילים שמחכות שאפנה להם רגע מזמני.
 
כשלמדתי צילום לפני אי אלו שנים, אחד ממורי התעקש שכשאבוא לסטודיו לצילומים של מודל אביא רפרנטים. למי שלא יודע מה זה רפרנטים ומתבייש לשאול, זה דוגמאות. רצו שאגיע לסטודיו, אביא את המודל שלי לצילום וגם אביא דוגמאות מצלמים אחרים כיצד אני רוצה לצלם את המודל שלי. זוכרת את מחשבתי מאז. ממש התרעמתי על הבקשה הזאת, התווכחתי, ולא הצלחתי להבינה. ואומרת בחיוך, גם בסופו של דבר לא הבאתי אותם. כי בדרך כלל הדרך שלי היא הדרך שלי.
 
אחרי שחפרתי לאותו מורה, הוא הסביר, שקרה שהוא נתקע בסטודיו עם מודל ובלי רעיון. מצאתי את עצמי מהרהרת בעניין הזה שוב ושוב במהלך חיי מאז אותו הרגע… בחנתי את זה גם כשלמדתי לטפל באנשים הרבה לפני כן. מעולם לא נתקעתי ללא רעיון.
 
לפעמים הפחד שנתקע בלי רעיון הוא זה שותקע אותנו. סוג של מחשבה שמגשימה את עצמה.
 
וזו הסיבה שנגשתי הבוקר למחשב ולקחתי את הלאפטופ. לא היה לי מושג קלוש אם יש לי עוד מה לכתוב עליו ולכן התעקשתי לבדוק.
 
באופן משעשע לכל אדם יש את הדרך היצירתית שלו להתחבר למקורות שנובעים בתוכו עם כל הדברים המופלאים. לא אוכל ללמד איש כיצד למצוא את זה. רק יכולה להגיד בוודאות שכל מי שחושב שאינו יצירתי טועה בהחלט. יש אנשים שחושבים בדימויים, יש אנשים שחושבים במחשבות, יש אנשים שמרגישים ויש אנשים ששומעים. יש הרבה דרכים להתחבר ליצירתיות שנובעת בתוכנו והיא כזו יצירתית מטבעה. לפעמים היא נובעת בצורה אחרת וייחודית ממה שאחרים מתארים את זה ואיננו יודעים שזה זה.
 
מכירה אנשים שממש טובים במספרים. כבר התווכחתי עם אחד כזה שטען שאין בו שמץ יצירתיות, אך כשצריך לעשות משהו עם מספרים, ליישם אותם על משהו חדש.. את הלוגיקה שבמספרים, הוא אלוף בזה. זה סוג של יצירתיות. יש אנשים שיודעים לדלות ממוחם פרטים רבים מכל מיני סוגים ולעשות בהם שימוש. מילים של שירים, תאריכים הסטוריים, ואת מה שסיפרתי להם לפני 10 שנים באיזה שיחה. גם זו סוג של יצירתיות.
 
תמיד המח שלנו נשען על משהו שכבר קיים בו. אם לא הייתי קוראת הרבה ספרים בעברי לא היה לי את אוצר המילים שאני עושה בו שימוש וגם לא את יכולת הביטוי שיש בי. לא היה לי בסיס וכלי להשתמש בו כדי להפיק את היצירתיות שלי. רעיונות חדשים צריכים תמיד משהו להשען עליו משהו שיש לכם, ידע או יכולת אפילו אם בסיסית.
 
אצלי זה עובד עם דימויים, תמונות שעולות במוחי אם בבהירות או לפעמים כמשהו מופשט,וזכרון חזק לרגשות, טעמים, אפילו ריחות, כשאני כותבת אני משתמשת ביכולות שלי כמנוף.
 
היכולת שלי להשתמש במילים היא עוד דבר שיש בי ואני משתמשת בה ליצירתיות שלי. זה מה שמיוחד בי. לכל אחד ואחת מכם כישורים ויכולות שיכולים אם רק תרצו לחבר אתכם ליצירתיות המיוחדת שבעצמכם.
 
חושבת שלעשות משהו עם היכולות שלנו, מבלי לדעת מה יצא, לעשות משהו מבלי לדעת שאכן יצא משהו ושהוא יצלח, קשור ליכולת שיש לנו להעיז. זה מצחיק שהגעתי למילה הזאת שמלווה אותי מזה כמה ימים.
 
נסיון חיי לימד אותי לקפוץ למים הרבה פעמים כשאינני יודעת מה תהיינה ההשלכות של עשייתי. עשיתי כל מיני דברים באופן מאוד מוזר ושונה מאנשים אחרים, כי ידעתי שגם אם אקפוץ, אנחת איכשהו. בטוח אנחת. לא תמיד על הרגליים, לפעמים על התחת, לפעמים על הראש.. אך בכל זאת אנחת. : ) אומרת את זה ומחייכת.
 
הדמיון הזה של לנחות על התחת מזכיר לי ארוע אחר בו תארתי מצב לחברה כדי להעביר לה נקודה וכמה רגעים אחרי זה המצב התממש ומצאתי את עצמי עפה בחינניות ונוחתת על התחת.
 
באותו הרגע, אז, במקום לבכות מכאב, כי בדיעבד קרעתי את המיניסקוס בשתי הברכיים, ישבתי כמו תרנגולת על הרצפה, מבלי יכולת לזוז ונקרעתי מצחוק. זה היה פשוט מדהים לראות את זה מתגשם רגע אחרי שיצא מפי. בכיתי מצחוק ולא יכולתי להפסיק. עבר הרבה זמן עד שברכי התחילו להיות בסדר אך כל פעם נזכרתי בסיפור וגחכתי לעצמי.
 
אז כן, לפעמים אנחנו נוחתים בחינניות ולפעמים לא, לפעמים אנחנו מבינים מה אנחנו עושים ולפעמים לא. אך לפחות חיי למדו אותי לסמוך על עצמי שבאיזה שלב אבין מה אני עושה.
 
ואם לא.. משהו בוודאי יקפוץ למוחי ויבוא לעזרתי. יש לי אמונה בעצמי שתמיד אוכל לעמוד על הרגליים אחרי. גם אם נפלתי על התחת. זו אמונה חשובה לכל אחד. לכל אחד מאיתנו יש את היכולות האלו אם אנחנו בוחרים להשתמש בהם.
 
לא נולדתי גאון משום סוג ולפעמים דברים שאחרים מסוגלים לעשות בקלילות אני עדיין לא גיליתי כיצד לעשותם, כי אין לי את מה שנדרש לזה באופן המקובל, אך אני סומכת על עצמי שבדרכי שלי, אעשה את המיטב עם מה שיש בי וזה כל אחד יכול.
 
אז יתכן והדרך שלכם שונה ואחרת מכל מה שנתקלתם מסביבכם. או שיכולתיכם אחרות. זה מצויין כי לכל אחד מאיתנו יש משהו לתת לעולם הזה.לכל אחד יש משהו להנחיל לאחרים ורק צריך תעוזה כדי לעשות. יתכן ובהתחלה זה לא הכי מוצלח, וזה בסדר. זו התחלה.
 
אם יש לכם משהו שברצונכם לעשות, רעיון, מחשבה, אולי עכשיו זה הזמן להתחיל לעשות עם זה משהו. וכן… לפעמים נוחתים על התחת.. וקמים.. ועושים שוב.
 
מכירה מישהו כזה. חבר, שדי הרבה פעמים לא צלחה דרכו אך הוא כל פעם קם על רגליו ועושה שוב קצת אחרת. כשסיפר לי בעגמומיות על כשלונותיו התרשמתי עמוקות. הינה מישהו שלא מוותר על מה שבליבו. על מה שבמחשבתו. הוא קופץ למים, כל פעם בקפיצה מרהיבה אחרת.. אז מה עם הוא חטף את ספלאש לפרצוף ובלע מים? הוא ממשיך לקפוץ בידיעה שהוא יודע לקום לעמוד על הרגליים. זה קשור לאמונה הזאת בעצמו.. שלא משנה מה.. הוא מסתדר. אמונה בעצמו, אולי אמונה בדברים אחרים. זה לא משנה במה. הוא ממשיך לנוע ולא עומד במקום אף לא לרגע גם כשנדמה לו שהוא עומד.
 
אז הבוקר אציע לכם לסמוך על עצמכם. כי אתם מופלאים ויש לכם הרבה מה לתת לאחרים. לא משנה מה. משהו שינבע מתוך מי שאתם.
 
יום רביעי, יום מופלא לשינויים גם אם קטנים. יום מלא הזדמנויות כמו כל יום רק שהיום אנחנו בהיום וכל שניה של היותנו הינה הזדמנות לעשות למען עצמנו ואחרים.
 
מחייכת אליכם הבוקר, אלו שאני מכירה קצת ואלו שאני בכלל לא מכירה.
 
בוקר טוב. 🙂
Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי

תקשורת

חברים יקרים בוקר טוב,
 
הבוקר באופן שונה קצת, לא פתחתי את עיני עם הכתיבה לכם. כתבתי דברים מתוך ליבי עד שפיניתי אותו לכתיבה לכם.
 
לפעמים דברים רבים מעסיקים את מחשבתנו. מצאתי שזו דרך טובה לפנות אותם החוצה. פשוט לכתוב אותם.
 
פעמים רבות כתבתי על חשיבות התקשורת האנושית. מילים, הן אבני הבניין של המציאות שלנו. כשאני כותבת אני כותבת את שעל ליבי באופן הנהיר ביותר שאני יכולה במידה ואני רוצה להסביר את כוונותי לאנשים.
כל כך הרבה פעמים אנחנו בוחרים לא לדבר, לא להגיד את שעל ליבינו וזה גורם לנו ולאחרים לתוהו מיותר.
 
אני יודעת שרבים מוצאים שזה קל יותר להפנות אצבע מאשימה לדברים שאחרים עושים או אומרים לכם.. במיוחד כשזה פוגע באיזה נקודה רגישה. כי אין מה לעשות, לכולנו יש כאלה בהיותנו בני אנוש.
 
אני גם יודעת שאנשים שאומרים או עושים דברים בחוסר תשומת לב לא עושים זאת כי כוונתם להרע. זה פשוט כי משהו אחר בדעתם.. לפעמים הם מפיקים סיפוק מסויים מעצם האמירה, או תועלת עצמית, או פשוט משהו נמצא במחשבתם שאינו מבין או רואה את מי שאתם.
 
הייתי רוצה להציע לכם לעצור לרגע כאשר משהו כזה קורה ואתם מרגישים שנקודה רגישה נלחצה בכם.. שעולה בכם תגובה.
 
כשלי זה קורה, אני מוצאת את עצמי בוחנת את הדברים שנאמרו לי והרבה יותר חשוב מזה, אני בוחנת את תגובתי. אני בוחנת מה בדיוק הגיב בי ומדוע. כי בסופו של דבר, הנקודות הרגישות שבנו הן הסמנים שלנו להבנת מי שאנחנו. הן הדרכים בהם אנחנו יכולים ללמוד את עצמנו טוב יותר והן הדרך להשתחרר מפצעים ישנים, לפעמים כאלו שאיננו אפילו זוכרים או יודעים מה מקורם.
 
הרבה פעמים אנשים מחשיבים כתקשורת משפטים שמתחילים ב"אתה עשית"כך וכך.. בנימה של תלונה, כאשר תקשורת אמיתית מתחילה ב"אני מרגיש" כך וכך… הייתי ממליצה לכם לנסות בפעם הבאה כשאתם רוצים להתלונן על משהו שמישהו עשה לכם או אמר לכם, להתחיל לדבר על עצמכם ולהתחיל את המשפט ב"אני מרגיש…. ".
 
משפט כזה יש בו הרבה כח. כוון שתחילה אתם מדברים על עצמכם ועל רגשותיכם.. זה לא דבר שאנשים רגילים לקבל.. זה מעמיד אתכם אולי קצת יותר חשופים אך גם יותר עוצמתיים.. כי בחשיפה יש אומץ רב. בנוסף, אדם אחר, כאשר אינו צריך להיות עסוק בהתגוננות כי הפניתם אליו אצבע מאשימה, אלא הוא פתאום שומע אתכם מדברים על עצמכם, באופן אוטומטי יהיה קשוב יותר ונכון לעזור. וכאן מתחילה תקשורת אמיתית.
 
זה עובד בכל מקום שהוא שאתם רוצים ליצור בו שינוי, שאתם רוצים שיתוף פעולה עם האדם האחר, שאתם רוצים שהאדם האחר ירתם. זה תמיד עובד.
 
בנוסף, זה מלמד אתכם על הדברים שאתם מרגישים. להתבונן בהם ולהבין אותם.
 
אין זה חשוב באמת מה אנשים אחרים אומרים כשהם מתקשרים באופן שלהם נראה הגיוני ובדרך ולוחצים על כל הכפתורים שלכם, מה שחשוב זה מה התגובה שלכם ועל מה זה פורט.
 
חושבת שאילו לא היה תפקיד חשוב לאנשים בחיינו, כנראה היינו חיים לבד עם עצמנו. אך לאנשים יש תפקיד רב חשיבות. הם משקפים לנו את מי שאנחנו. מראים לנו היכן המקומות שיש בנו פגיעות וכדאי אולי לעבוד עליהם למען טובתנו.
 
כמובן שיש אנשים שאוהבים להתקרבן.. וזה בסדר. כל אדם ודרכו. אך אם חשוב לכם לעשות משהו בקשר לעצמכם, להיות אנשים שמחים יותר, קלילים יותר, מבינים יותר ויש מישהו בחייכם שלוחץ לכם על כפתורי הרגש, לא משנה איזה מהם, השתמשו בזה כדי ללמוד על עצמכם ואם יש באפשרותכם תוך כדי גם לתקשר את עצמכם מול האדם האחר באופן שהצעתי, תגלו שדברים נפלאים קורים.
 
מילים אנשים. אלו אבני הבניין של המציאות שלנו.. מרגע שאנחנו הוגים אותן במחשבתנו, בכתיבתנו אותן, באמירתנו אותן, אם לעצמנו או לאנשים אחרים. כל מילה ומילה חשובה. גם תת המודע שלכם מקשיב למילותיכם ויעשה הכל כדי להגשים לכם את מחשבותיכם. אז למדו להשתמש בהן בחכמה, למדו לתקשר את עצמכם בחכמה עם אחרים, הקשיבו למילותיהם של אנשים אחרים והקשיבו גם לעצמכם. למה שמילים מחוללות בכם.
 
אנחנו יצורים מופלאים באמת, בני האנוש. יש לנו כל כך הרבה יכולות שאפילו לא התחלנו אפילו לגרד את קצה יכולותינו. אך לפני שנלמד לקפוץ אנחנו צריכים ללמוד ללכת.. מילים הן הרגליים שלנו בחיבור לאדמה. הן אלו שיוצרות את המציאות שלנו. הן הכח שבמחשבה שלנו.
 
אנשים מופלאים.. אהובים ורבי יכולות.. גם אם ברגע זה אתם מרגישים קצת אחרת, זה בסדר. הכל בסדר… אנחנו בדרך ולומדים מרגע לרגע. יש לנו את כל מה שדרוש לנו כדי להיות מה שאנחנו רוצים להיות. כל אחד ואחת מאיתנו. והכי חשוב.. גם אם אנחנו מרגישים לבד, דעו שלרגע איננו לבד. ותמיד יהיו אלו שישמחו ללחוץ לנו על הכפתורים באהבה רבה. ואם זה לא גילוי אהבה, אינני יודעת מה זה. 🙂
 
יום שלישי… הרבה הרבה הרבה כי טוב. יום נפלא לשינוי וליצירת מציאות חדשה מרתקת ומהנה הרבה יותר. יום מלא קסם.
 
אוהבת.
 
הערה:
כתבתי "לפעמים דברים רבים מעסיקים את מחשבתנו. מצאתי שזו דרך טובה לפנות אותם החוצה. פשוט לכתוב אותם." ורוצה לסייג את מה שכתבתי. ואסביר מדוע. אינני כותבת רגשות שליליים לדף, זה משהו אישי שלי שאני עושה. כמו גם שאינני יוצרת כאשר יש בי רגשות כאלו. כן.. גם בי יש כל מיני רגשות. לפעמים כעס. לפעמים עצבות. אני נזהרת מאוד במה שאני מעלה על הכתב. וכשאני רוצה לחלוק את מחשבותי לפעמים אני ממתנת את מילותי ולא נותנת למחשבתי להשתלח חסרת רסן. למחשבה יש כח יצירה רב עוצמה. גם אם אתם כותבים לעצמכם, או לאנשים אחרים, אני מציעה לכם לא לכתוב באופן חסר אחריות ופשוט לשפוך הכל החוצה. רק מהסיבה שמילותיכם ומחשבותיכם השליליות יוצרות גופים אנרגטיים רבי עוצמה. יש אנשים שעושים כן ולא מבינים מה הם יוצרים בעשייתם. למילה הכתובה יש עוצמה גדולה מהמילה הנחשבת אם כי גם היא עוצמתית ביותר. אך מתוקף היותה ביטוי פיזי של מחשבה שהיא יותר חמקמקה.. מתוקף היותה על נייר, על מחשב, במסך הטלפון, היא חזקה יותר.
אני לא יוצרת שום דבר, גם בהיותי יצירתית מאוד, ברגע שאני מלווה ברגשות שאני רוצה להפתר מהם, לפני שאני מרסנת אותם. אם אצייר בעודי במחשבות שכאלה, כל קו או משיכת מכחול יישא את האנרגיה שלי על הנייר או הבד כל עוד הוא קיים. כך זה עבור כולנו, אם אנחנו מודעים לזה או לא.
אנחנו יוצרים רבי עוצמה.. ואחרים מרגישים את האנרגיות שלנו גם אם לא תמיד ידעו להגיד מה הם מרגישים.
היו מודעים לעצמכם.
באהבה.
Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי

אהבה

חברה אהובה כתבה פוסט על האהבה שהיא חשה לגבר שרק פגשה.. זה עורר אותי לחשוב על המקום הזה. כי גם לגבר שלי אמרתי שאוהבת אותו מיד כשפגשתי אותו. וזה אולי דבר מוזר להגיד.

מי שהיה פעם חבר אמר לי שגברים נלחצים שהם שומעים את המילים האלו. חושבים שהינה מצפים מהם לטבעת. זה גרם לי לחייך כוון שאולי זה נכון לגבי חלק מהנשים אך בהחלט לא כולן. וזה נכון גם לחלק מהגברים אך לא כולם.

זה מה שכתבתי בתגובה לפוסט שלה ורציתי לחלוק עמכם את דעתי.

"חושבת שזה מאוד אמיץ ללכת עם הלב מבלי לעצור כדי לחשוב.. מבלי להסס. אם לחוות את היותנו אנושיים אז לחוות באופן מלא. לא הייתי אומרת לחוות "ללא פחד". אך לחוות למרות הפחד ולכן אומרת "אמיץ".

כשפותחים את הלב באמת וחווים את כל מה שעובר בו מסתכנים גם בכאב.. בעצבות.. בהתרסקות.. בכל מיני דברים.

כשהלב פתוח אחרים יכולים לבוא ולגעת. לגעת באמת וזו חוויה מופלאה להיות במקום שאחרים יכולים לגעת בלבך. זו חוויה מעצימה.

לא כל האנשים עדינים.. חלקם דורסניים.. חלקם חסרי התחשבות או סתם גסי רוח וכשהלב פתוח מרגישים הכל.. וזה בסדר להרגיש.

זו עוצמה להיות רגישים וזה עוצמה להגיד לאדם "אוהבת אותך".. בין אם זו אמירה חברית אמיתית או עמוקה שמחברת בין נשמות.

כן. בהחלט יש מקום לאמירה שכזאת. וזה עונג להיות נאהב כמו אוהב.

אז כל מי שמפחד.. זה בסדר. זה טבעי. אם מפחדים ומרימים חומות הגנה ללב לא מרגישים את האנושיות המופלאה שיש בנו. לא מרגישים אהבה.. שמחה… הומור ודברים אחרים.

זה לחיות באופן חלקי."

בוקר מופלא.. יום של הזדמנויות לאהוב… לשמח ליצור ולשנות. אנחנו חיים.. אנחנו כאן. חיו באמת. 

Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי

ספונטניות

כתבתי ש"יוצאת לחופש ממילים" והינה המילים מבקשות ממני לכתוב, אז מוחלת לעצמי על ההחלטה לצאת לחופש. כנראה למילים כוונות משל עצמן.  

אז שוב שלום, חברים יקרים,

בהחלטה של חלקיק שניה שיניתי את דעתי כשראיתי את המילים חופש. אולי אני כל כך בחופש עד שיש רגעים שיש בי רצונות אחרים. וזה לא קשור למה תכננתי מראש.

מכירים את זה שלחיים יש את הרצון שלהם? אנחנו יכולים לתכנון מפה עד אח"כ, לבנות הרים של תכניות וברגע הכל יתהפך על פיו?

אז הינה, איש לא הפך את הקערה שלי על פיה ודבר לא קרה באמת, רק ברגע הבנתי שאולי לצאת לחופש ממילים, כרגע אינו נכון למילים שלי. ובחלקיק שניה החלטתי להקשיב להן.

עד כמה אתם קשובים לקולות הפנימיים שמדברים אליכם? לא אלו שמכניסים ספקות, אלא אלו שגורמים לכם לפעמים להיות ספונטניים, או נותנים לכם רעיונות בלתי שגרתיים, מציעים לכם כיווני חשיבה חדשים פתאום?

יודעת שרבים מהאנשים אוהבים לפעול על פי תכנון, קרה לכם פעם שתכננתם ופתאום היתה לכם הרגשה שאתם צריכים לעשות את הדברים אחרת? מה קרה אם הקשבתם להם? האם היו פעמים שהתעלמתם מהם כי התעסקתם עם מה יגידו אם תשנו תכניות? או פשוט ההנעה שלכם לסיים משימות, או ללכת לפי תכנון גרם לכם להתעלם ממה שעבר בראשיכם?

אני מאוד קשובה למה שעובר בראשי, בתחושותי. מאוד. לפעמים עד לרמה שאני יכולה להגיד משפט ולהגיע למסקנה שהוא לא מדוייק ולשנות אותו באמצע. מן דבר שכזה שגורם לי לפסוע בדרך שלי באופן מדוייק יותר.

לכולנו יש מחשבות כאלה שעוברות בראשינו. כולנו מדברים אל עצמנו ברמה כזו או אחרת, או מדברים לאחרים בראשינו, שיחות שלמות שוחחתי עם אנשים ובסופו של דבר שבפועל שוחחתי עם האדם, כבר הייתי מגובשת עם עצמי ואמרתי רק מה שהיה נדרש ולא מה שרציתי להגיד מלכתחילה.

לא יודעת אם אנשים אחרים מנהלים שיחות עם עצמם. אני מניחה שכן. דיונים של בעד ונגד, או כל מיני סוגים של דיאלוגים. בכולן תובנות שיכולות ללמד אותנו על עצמנו אם נהיה קשובים, בכולן יש משהו שיכול לעזור לנו ללכת בדרך שהיא יותר מדוייקת למי שאנחנו.

בכל הפעמים שבגחמה של רגע החלטתי לעשות דברים אחרת, כי פתאום עברה בי מחשבה אחרת, דברים נפלאים קרו. תמיד.

מציעה לכם לבדוק את הדבר הזה… אם יש לכם מחשבה אחרת, תנו לה צ'אנס וראו מה קורה. לפעמים התפניות האלו הן הדברים הכי טובים שאנחנו עושים עבור עצמנו. גם אם הן תפניות קטנות.

מכירים את זה שהלכתם לאיזה מקום וקניתם פריט שלא תכננתם מראש וואו, איזה קניה מוצלחת זו היתה?  

זה כזה, רק שזה עובד עם הרבה דברים. אתם עובדים עם הרבה מחשבות, בדקו מה קורה כשאתם משנים את התכנונים אם זה אפשרי ויש בכם הנעה חזקה לשנות. מוציאה מתוך זה את המחשבות שמונעות מתוך פחד. לאלו אל תקשיבו.

מוצאי שבת, יום מדהים וימים רבים עוד לפנינו. ימי חול וימי חג, הזדמנויות להיות ספונטניים.. להקשיב לקולות הפנימיים שבתוכנו שמבקשים לשנות דפוסים, שמביאים רעיונות חדשים ורעננים לפעמים בחלקיק שניה.
תנו להם צ'אנס. תנו לעצמכם צ'אנס. היו יצירתיים ותראו איזה דברים נפלאים קורים בחייכם.   כדי שהקסם יקרה, אתם צריכים להפעיל אותו.  

אנשים יקרים ואהובים, גם אתם שאינני מכירה, שאו ברכה, היו נפלאים כפי שרק אתם יכולים להיות ואיש לא.  

שבוע טוב.

Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי

הזדמנויות

בוקר טוב חברים יקרים,

הבוקר נשלפתי מתוך שנתי כי כנראה פעם בי הצורך לכתוב. ידעתי את זה עוד בטרם התעוררתי לגמרי. פתחתי עין שסרבה להפתח ואז עוד אחת, ואמרתי לעצמי "בסדר, בסדר.. הינה קמתי".
הלכתי לשטוף פנים, הסתכלתי על פרצופי החצי ישן וחייכתי. כן.. זה מה שעשיתי. כי זכרתי שאני צריכה לאהוב את עצמי בכל רגע ובכל מצב.

לפעמים גם אני שוכחת. כותבת לכם מילים יפות על מה כדאי לעשות ולחשוב ואני ברגעים מסויימים שוכחת בעצמי.

אתמול חברה חדשה החזירה לי משפט שאמרתי לה וזה גרם לי לצחוק. היא דברה אל עצמה על משהו ואמרה.. "איזה מפגרת אני" ואמרתי לה שתת המודע מקשיב. עברו אולי איזה שלוש שעות אחרי ואני קראתי לעצמי מפגרת על משהו מטופש שעשיתי והיא החזירה לי באותו מטבע. זה היה משעשע למדי.

יש רגעים כאלה מופלאים שרואים כיצד כל הדברים מתיישרים בסדר מושלם, זה מה שאני חווה בימים האחרונים עם האנשים שאני פוגשת. מן הרמוניה נדירה שכזאת שגורמת לי לחשוב על כמה אני מבורכת בחיי.

היה לי מקרה משעשע בו נתקלתי באישה שלפני שנה היתה לי תקרית איתה. היא לחצה לי על כל הכפתורים ודי גרמה לי להגיב. אני זכרתי אותה והיא לא זכרה. הפעם שקענו בשיחה עמוקה ואחרי יותר משעה של שיחה אמרתי לה, את זוכרת את הפגישה הקודמת שלנו? היא אמרה.. "לא ממש. אך זוכרת את קולך הנעים". זו היתה אמירה משעשעת עבורי כוון ש"קולי הנעים" נזף בה קשות על משהו שעשתה בחוסר תשומת לב.
צטטי מילותי מאז בפניה, והיא פתאום צחקה. אמרה, "אהה.. כן.. אני זוכרת עכשיו. איזה מצחיק. ואני חשבתי אח"כ מה עלה בדעתי לנהוג כפי שנהגתי" (אולי לא בדיוק במילים האלו, אך די דומה).

זה הדהים אותי שהיתה לי הזדמנות לתקן משהו, שהאנרגיה בזכרון שלו היתה לי לא נעימה והרמונית. הדבר עצמו קרה בעבר, אך סחבתי את הזכרון הזה. לא חשבתי עליו, אך כשפגשתי את האישה הוא ישר קפץ למוחי. אמנם התעלמתי ממנו, אך הוא היה שם.. משהו פחות הרמוני.

לפעמים יש לנו דברים כאלו עם אנשים, מכל מיני מעגלים בחיינו, וזה קסום לראות מה קורה ששמים את הדברים על השולחן, מבלי להפנות אצבע מאשימה, מבלי להרבות במילים.

היה לי פעם סיפור עם בוס כזה. במפגש הראשון שלנו בעבודה המשותפת היינו כמו חתול ועכבר במקרה הטוב. לא יכולתי לסבול את נוכחותו וגם הוא לא אהב אותי כוון שרצה שכולם יתנהלו בדרכו ואני התנהלתי בדרכי. הוא ניסה להקשות עלי בכל הזדמנות ואני כוון שאינני טפשה, סיכלתי לו את נסיונותיו לעיתים קרובות. רצה הגורל, אחרי שנתיים נפרדו דרכנו ואני נשמתי לרווחה.

הייתי בטוחה שנפטרתי מעונשו של זה.  עד שיום אחד הבוסית שהיתה לי במקום אחר הודיעה על עזיבתה והתברר שהוא, מכל האנשים, מקום המקומות, בחר להגיע לתפקיד הבוס שלי שוב.

זוכרת את התגובה הראשונית שלי כשנודע לי באחר הצהריים אחד. הרגשתי שעולמי חרב עלי. אמרתי בליבי זה או אני או הוא. על גופתי המתה אעבור את זה שוב איתו. לא יקרה עוד פעם כזה סרט.

לקח לי כמה שעות להבין מה הדבר הזה שהתגלגל לפיתחי שוב, ושזה סוג של שעור. כי זה היה קצת הזוי. או אולי מאוד הזוי כיצד הוא דווקא שב לחיי. הבנתי שיש הזדמנות מופלאה בדבר הזה שגרם לי לרצות לברוח לצד השני של כדור הארץ בכדי לא לחוות אותו שוב.

זה היה משעשע כוון שמרגע שהבנתי שיש בזה הזדמנות אדירה ללמוד משהו, התחלתי לחכך ידיים בציפיה לנוכח האתגר הניצב לפני.
איש שאני לא אוהבת בלשון המעטה מגיע ואני זוכה לעוד הזדמנות.

זוכרת שקרא לי לשיחת תאום ציפיות מיד עם הכנסו לתפקיד. החלטתי לשים את הדברים על השולחן והדבר הראשון שאמרתי אחרי שנכנסתי לחדרו היה "שנינו יודעים מה אנחנו חושבים אחד על השני והינה קיבלנו הזדמנות חוזרת. אם לא נתקן את זה בינינו כאן ועכשיו, כנראה זה ישוב ויחזור באופנים שונים בהמשך אז כדאי שנעשה את זה עכשיו."

זוכרת את מבט התדהמה שלו כאשר פרקתי אותו מהמילים שרצה להגיד. הצעתי לו לרגע לראות נקודת מבט רחבה וגבוהה יותר על המצב שבינינו והצגתי את זה בפשטות מבלי להכנס לפרטים, האשמות, או מילים מיותרות.
ראיתי איך עיניו נפתחו בהכרה באמת שהרגע אמרתי.

מאותו היום, פתאום כל מה שהיה בינינו השתנה באורח פלא. פתאום בטווח זמן של חודש או חודשיים נהפכתי ליד ימינו, האדם שהוא הכי סמך עליו והוא לא סמך על איש מלבד עצמו, כי הייתי כזאת שאפשר לסמוך עליה אך הוא מעולם לא פתח את עצמו לאפשרות שאכן כך. הוא רק ראה דברים מסויימים באופי שלי שלא הלמו את רצונותיו.

כשעזב שנינו בכינו, כי אני אוהבת את האיש בכל ליבי. במסיבת הפרידה סיפרתי לו על כל הטריקים שעשיתי כשהרגשתי שהוא מקשה עלי בכוונה. ספרתי לו על כל הדברים שהוא לא ידע. הוא מצא בזה שעשוע. צחקנו על זה ביחד. על ההתנהגות האנושית הזאת שאפיינה את שנינו. הוא ממקומו ואני ממקומי.

הדבר הזה מוביל אותי בחיי מאז. הידיעה שכל אתגר עם כל אדם הוא הזדמנות נפלאה להפוך את הקערה על פיה וליצור משהו חדש.

חברתי סיפרה לי סיפור דומה מחייה וחייכתי, כי כמה אנשים באמת יעשו כזה דבר? ישימו את הדברים בפשטות על השולחן מתוך ראיה של המצב ויציעו דרך חדשה להתמודדות עם זה?

משוכנעת שיש לרובכם מישהו כזה בחייכם. אולי מישהו שניסיתם כמיטב יכולתכם להמנע ממנו… מישהו שיש לכם סיפור איתו… קרוב משפחה קרוב, אדם בעבודה, שכן, אדם שאתם חייבים לפגשו שוב ושוב וכל פעם לפני המפגש הזה יש איזה "אוף" כזה בליבכם. כי ממש לא בא לכם.

אולי זו הזדמנות להרהר בדבר הזה ולעשות איתו משהו בקרוב. כי האנשים האלו, לא נמצאים סתם כך בחיינו. כמה שזה ישמע מוזר, הם מתנות מופלאות להתפתחות שלנו והתעלותינו מעל טבעינו האנושי כל כך.
תמיד נזכור את מה שעשו לנו וכמה זה לא נעים, אך האם אנו רואים את ההזדמנות המופלאה שבזה? האם אנחנו יכולים לר'אות את חיינו מבלי האתגר הזה? האם אנחנו אוהבים את עצמנו מספיק בכדי לעשות איזה צעד תקשורתי קטן בשביל לשחרר את עצמנו ואותם מהדבר הזה?

בתחושה שלי, כאשר אנחנו סוחבים סיפורים כאלה עם אנשים אחרים, זה מכביד עלינו במעט, גם אם לא נודה. האנרגיה של הדברים האלו היא אנרגיה שמושכת אותנו אחורה, או משאירה אותנו במקום, במקום שתקדם אותנו ותאפשר לנו קלילות ושמחה.

האם השתכנעתם כבר שכדאי לעשות משהו בקשר לזה? 

היו אתם אלו שמתעלים ואל תבואו ממקום של התנשאות ותגידו, אני סולח, יהיו אנשים שזה רק יעצבן אותם. השאירו את החמלה והסליחה בליבכם. גם עבורכם וגם עבור האדם השני ועשו משהו פשוט כדי לשחרר את זה.

זה כנראה מה שהעיר אותי הבוקר. עכשיו אוכל להתחיל אות הבוקר בידיעה שאת מילותי לכם אמרתי. תעשו עם זה כראות עיניכם.  

איזה יום היום? אה כן.. רביעי. פסחתי במילותי על שלישי. אז היום פעמיים כי טוב פלוס פלוס.   צוחקת. היום אנשים מופלאים, קוסמים כל יכולים, אנושיים באופן כל כך משמח, זה יום לשינויים.. גם אם קטנים שנראים לא משמעותיים. אך כל שינוי שתעשו בהבנתכם את העולם הזה, את אנשים אחרים, את עצמכם, כל מחשבה אוהבת שתשלחו מליבכם גם אם לא תגידו דבר, תהפוך ותשנה דברים.

יוםן מופלא היום. עוד יום מלא הזדמנויות לשינויים מופלאים.

אוהבת.

נ.ב. פתאום קפץ לי משהו שכדאי שאכתוב עליו. השימוש בכלים רוחניים לפתירת מצבים ארציים. הדבר הזה שמניע אותי לכתוב לפעמים קצת גרידי.  מפסיקה לכתוב עכשיו. יש לי עוד דברים שרוצה לעשות היום מלכתוב. המילים יחכו.

Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי

צריך ורוצה

בוקר טוב חברים..

מתחילה לכתוב לכם ורואה את השעון 11:11. האין זו שעה מופלאה? 

כבר יומיים שאני בשוטטות בתוך עצמי יותר מהתבוננות החוצה ועל כן מחשבותי שמורות עימי. חשבתי לכתוב ואז חשבתי שבעצם לא.  פשוט זה לא הרגיש לי נכון.

יש רגעים כאלה שמה שרוצים לעשות מרגיש נכון והרבה רגעים שעושים מתוך מחוייבות.. מתוך "צריך". האם אתם מבחינים בין הדברים?

זה נכון שבחיינו יש גם מחוייבות. מה המאזן בחייכם בין מה שצריך לעשות לבין מה שהינכם רוצים לעשות?

למדתי לשים לב למילותיהם של אנשים מסביבי וגם למילותי שלי. הן מלמדות אותי מה הרגשות שלי ושל אחרים לגבי דברים.
זה מעניין כששמים לב למילים שאנחנו משתמשים בהן. זה כלי מצויין לשינוי מציאות.

יש לי חברה שאני מאוד אוהבת שלא יוצא לי להפגש איתה. כל פעם שהיא משוחחת איתי היא אומרת "אנחנו צריכות להיפגש" וזה גורם לי לצחוק ולהגיד.. "לא אנחנו לא. נפגש כשנרצה". כך זה..

אנחנו בוראים את המציאות שלנו במילים שאנחנו בוחרים להגות אם במודע וגם בחוסר מודעות. כי תמיד "תת המודע מקשיב" והוא ימצא עבורך את הדרך בה מילותיך יתגשמו.

כשאני שומעת את עצמי אומרת "צריכה" זה מדליק אצלי נורות אזהרה שאומרות "בדקי את מחשבתך לגבי זה". מה הרגש שעולה בך? מה צריך להשתנות בהתייחסות שלי כדי שזה יהיה מהנה ומענג יותר? לפעמים שינוי בהתייחסות יוצר חוויה מפתיעה שלא צפיתי.

לפעמים יש לנו מחשבה על משהו ש"צריך" לעשותו.. וזה משהו שיוצר בתוכנו תחושה שלא בא לנו ואנחנו מתחילים להתלונן מול עצמנו.. ואז לסביבתנו.. ובסוף אנחנו גם עושים כי היינו חייבים רק שעד שהגענו לרגע העשיה כל כך התלוננו .. שאנחנו רווים באנרגיה השלילית של מחשבתנו.. ולרוב דברים טובים לא יצאו מזה.

אז הבוקר אני מציעה לכם לבחון את מילותיכם והתייחסותכם לדברים שעליכם לעשות. מתי זה צריך ומתי זה רוצה.. ואם זה צריך..איך אפשר לשנות משהו בחשיבה כדי שזה יהפך לרוצה.

יודעת שאולי לחלקכם זה ישמע משונה.. ואולי יהיו אנשים שיגידו שזה לעשות מניפולציה לעצמך… אך למי אכפת באמת אם החוויות נהפכות לחיוביות הרבה יותר?

בוקר יום שני… יום מופלא בהחלט שכל רגע בו מלא בהזדמנויות חדשות לשינוי.

אוהבת.

Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי

הומור

חברים אהובים,
 
שוב יום שבת, כל כך מהר עף לו הזמן.. יום מבורך מלא אנרגיות נפלאות. יום להתענגות ומנוחה.
אומרת להתענגות ומנוחה ועם זאת יודעת שחלקכם לפחות הכינו רשימת מטלות ליום הזה. 🙂
 
עצרו רגע מעשייתכם, עצמו עיניים ונשמו את הברכה הזאת שבאויר של יום שבת. יום מלא באנרגיות מסוג אחר.
 
הרהרתי הבוקר ב-צחוק. הרהרתי ברצינות התהומית הזו שאנחנו נוטים לקחת את עצמנו ואת החיים.
הרהרתי במי שאנחנו, כל אחד ואחת מאיתנו כאנשים בוגרים, כל עניין האחריות הזאת שאנחנו נושאים על כתפינו כל הזמן, מי יותר, מי פחות..
 
הרצון שלנו להתפס באופן מסויים בעיני הסביבה, אולי הדרישות החברתיות.. משפחתיות.. כל מיני דברים שגורמים לנו פתאום להיות רציניים כל כך.. עד שנשכח מאיתנו הצחוק.
 
יש לי עם ילדי קטע כזה כשאנחנו נוסעים ביחד במכונית, ברמזורים אנחנו מתבוננים באנשים במכוניות ליד. לפעמים אנחנו רואים אנשים עם הבעה כזאת של חשיבות עצמית.. רציניים להחריד.. "מבוגרים". אנחנו מתבוננים באנשים אחרים וצוחקים. כי זה פשוט מצחיק. גם אותי.
 
חושבת שמעולם לא אבדתי את הילדה ה"מופרעת" שבתוכי, זו שעושה גם שטויות ובעיקר זו שצוחקת צחוק חסר שליטה. לא הייתי מופרעת בהגדרה. רחוקה מזה, אך תמיד צחקתי. תמיד מצאתי את הסיבות לצחוק ולא משנה כמה רציני היה המצב.
 
היתה לי תקופה בחיי שהייתי רצינית מדי, זה יכול לקרוא לאדם המשועשע ביותר בעולם. רגע שבו הדברים מאתגרים עד כדי כך ששוכחים לצחוק.
זוכרת את עצמי באותה תקופה שדשדשתי ברחמים עצמיים למרות שאני האופטימית שבאנשים. לא בניתי על אנשים אחרים שישלפו אותי מהמקום בו הייתי, למעשה לא רציתי שם איש ובוודאי לא אהדה כזו או אחרת. זה היה הכי לא.
דשדשתי בעצמי עד שהבנתי שצחוק הוא זה גם שיוציא אותי.
 
זוכרת את עצמי צופה בכל מיני דברים שבחיים לא צפיתי.. סדרות מצחיקות, קומדיות… כפיתי על עצמי צחוק וככל שצחקתי הרגשתי השתפרה. וכשזה קרה פתאום מצאתי בתוכי את זווית הראיה האחרות שניתן להתבונן דרכן על המצב.. וחלקן בהחלט היו משעשעות.
 
זה משהו שאימצתי לעצמי, לראות את המשעשע בכל מצב. ובוודאות אומרת שתמיד יש זוית ראיה משעשעת, גם אם הצחוק על חשבוני.
במקום הזה ששמטתי את הרצינות והכבדות המיותרים, גיליתי שזה פשוט עושה הרגשה טובה לצחוק, גם אם אני צוחקת על אנושיותי, על הרגשות שלי, על המחשבות שלי.. וגם על הרצינות שלפעמים תוקפת אותי.
 
זה דבר מופלא לגלות את הזוית הראיה הזאת שמוצאת צחוק בכל מצב. גם ברציני ביותר.
חושבת שהחלק הילדי שבי הוא זה שהחזיר לי את הצחוק ברגעים שבהם דשדשתי בעצמי. ואני ממליצה לכולכם להתוודע אליו.
 
יש מושג כזה שנקרא "reframing". נתינת משמעות חדשה למצב נתון. הרי לפעמים אנחנו נמצאים במצבים שאינם בשליטתנו ואינם נעימים לנו בלשון המעטה, מה שנקרא shit happens.
 
אם הייתי אומרת לכם עכשיו.. קחו מצב כזה מחייכם.. סובבו אותו מול עיניכם הפנימיות… ומצאו זוית משעשעת להסתכל בזה. או אולי זוית חיובית אם תרצו… אני בטוחה שתוכלו למצוא. אם אני יכולה גם אתם יכולים. זה דבר שלא דורש שום מיומנות.
 
פעם שמעתי הצעה כיצד לשפר את את חוש ההומור. בשונה ממה שחושבים, הומור אפשר ללמוד. כן, זה משעשע לחשוב שכך, כי ברור שהנטיה היא לחשוב ש-או שאתה עם חוש הומור או שלא.. אך זה בהחלט דבר שאפשר ללמוד אותו.
אמנם זה דורש יצירתיות מסויימת, וכל אלו שחושבים שאינם יצירתיים יסגרו את הפוסט כוון שיחשבו שאין להם מה לעשות עם זה, אך יש וזה שווה. 🙂
 
הדפיסו בדיחות מצוירות בהם יש בועות טקסט שאנשים אומרים דברים אחד לשני.. מחקו את הטקסט והמציאו כזה משל עצמכם.
זה בוודאות משפר את הגמישות המחשבתית לכוון הומור.
 
הבוקר אני מציעה לכם לעשות משהו למען הצחוק. צפו במשהו מצחיק, קראו בדיחות, התבוננו בחייכם מזוית משועשעת ותראו מה יקרה.
 
דברים נפלאים קורים בגוף כשצוחקים. וכשהגוף שלנו צוחק, המציאות שלנו משקפת את הצחוק והחיוך.
 
יום שבת, יום של ברכות המהולות באויר שאנחנו שואפים לתוכנו. הרגישו את זה והרגישו את הצחוק המבעבע בכם על בחירתכם באנושיות. 🙂
 
אוהבת.
 
 
Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי

מה ששלך

חברים יקרים,
 
לא ידעתי אם לברככם בבוקר טוב או לילה טוב. שעה שתיים בלילה זה משהו בין לבין. אחת מהשעות שאני נוטה להתעורר בהן. מן שעה שכזאת שהמחשבה שלי חוזרת למודעות שאני קוראת לה ערות.
 
זה מצחיק אותי לקרוא לזה ערות כוון שנדמה שכל הזמן אנחנו ערים. לפחות לפי תחושתי, חלומות כל כך מוחשיים וכל כך קרובים לערות שלי שנדמה שמחשבתי אינה ישנה. רק עוברת ממצב אחד של ערות למצב אחר של ערות. לפעמים אני נרדמת, חולמת חלום, מתעוררת לגלות שעברו רק עשר דקות מאז שנרדמתי. זה קטע שכזה.
 
היתה לי מקודם מחשבה שרציתי לשתף איתכם עוד בטרם התחלתי כתיבתי והינה התחלתי לכתוב והמחשבה התנדפה כלא היתה. כנראה זה הזמן בו אני אמורה לפתוח את הערוצים שלי ולכתוב את מה שזורם דרכי מבלי לנסות לכוון את זה. משפטים שצומחים מילה מתוך מילה.
 
חושבת פתאום על מערכות יחסים והחיפוש הזה שאני חשה שמתרחש סביבי. חיפוש של אנשים אחד את השניה. נדמה שכולם מחפשים אהבה, קשר, חום אנושי, סקס, משהו שיתן תחושה של שייכות, חיבור, מענה על צורכים אנושיים. רואה את כולם מסביבי מחפשים.
 
בחיי הגעתי לכל מיני תובנות שנגזרו מתוך חוויותי. דבר אחד למדתי שהוא סוג של עוגן בחיי. "מה ששלך שלך ומה שלא שלך לא שלך".
חוויתי את זה כל כך הרבה פעמים בחיי עוד לפני שעיגנתי את האמונה הזאת במחשבתי. החיים למדו אותי שכך הם הדברים.
 
חוויתי את זה עם דירה שרציתי. כשהזמנים לא היו בשלים, היא היתה מעבר להישג ידי ואחרי יותר משנה פתאום התנאים השתנו ובאופן פלאי היא הוצעה לי. זה קרה לי עם עבודה, עם אנשים… לפעמים כשהזמן לא בשל, זה לא יקרה וכשהתנאים משתנים פתאום מה שלא היה אפשרי אפשרי.
 
אני רואה אתכם מחפשים. מחפשים אהבה, מחפשים חום אנושי, מחפשים משהו שיתן תחושה של שייכות שישבור את הלבד, שיכניס עניין, אך רציתי להגיד לכם שכמו בכל דבר, לעיתים צריך לחכות בסבלנות.
 
הרי חוק המשיכה שהוא חוק קוסמי אומר שהדברים שעליהם תשימו את הפוקוס במחשבתכם, זה מה שתעגנו לחייכם. אם אתם שמים את הפוקוס על חיפוש.. זו תהיה חוויתכם. בפשטות.
 
הזמן הזה, שאולי אתם לבד, זה זמן מצויין להתכנס פנימה, לעשות קצת סדר ברגשות ובמחשבות, להקדיש זמן לעצמכם, ללמוד לאהוב את עצמכם באופן אחר, לעשות fine tuning לעצמכם באופן כללי.
 
כל עוד אתם מחפשים ויש לכם הרבה עבודה לעשות על עצמכם, באופן טבעי תמצאו אנשים שגם להם יש הרבה עבודה לעשות עם עצמם ואני לא בטוחה שבכאלה קשרים אתם רוצים לעצמכם. הם בדר"כ קשרים מעייפים, מרוקנים, לא נכונים באופן כללי ומיד מרגישים במה שזה עושה לרגש ולאנרגיה.
 
הדרך הכי יעילה להגיע למה שאתם רוצים, זה לחשוב עליו לרגע, ואז לשחרר את זה ממחשבתכם לגמרי ולהתעסק עם דברים אחרים. והדברים האחרים, בעדיפות "עצמכם". הקדישו זמן לריפוי.. כן הרבה אנשים סוחבים פגיעות רגשיות כאלה או אחרות והם לוקחים את זה לקשרים שלהם. כדאי לשחרר את אלה, הקדישו זמן לאהבה, אהבה לעצמכם, אהבה באופן כללי. לצורך העניין לכל התגובות הפזיולוגיות, כימיות, הורמונליות, שמחרפנות אותנו אינני קוראת אהבה. זה בלבול אנושי והשתבשות הדעת יותר ממשהו אחר.
 
חברים אהובים, אל תחפשו… כי זה שלכם. את המשאבים והאנרגיה שאתם משקיעים בחיפוש השקיעו בהתבוננות פנימה. עשו את מה שעליכם לעשות מול עצמכם והשאר יגיע בזמנו. ראיתי את זה שוב ושוב ושוב מתגלם בחיי.
 
מתחילה להרגיש את העייפות. כדאי שאלך לישון. 🙂
 
חברים אהובים, לילה, יום.. לא משנה.. בכל רגע נתון ניתן לשנות כל כך הרבה בחיינו. ההזדמנות קיימות כל הזמן, רק נצלו אותן.
וזכרו "מה שלכם שלכם". הניחו לו להגיע לבד, אין צורך לבחוש.
צריך רק סבלנות ואורך רוח.
 
זו זכות גדולה להיות כאן.
 
אוהבת.
 
 
 
Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי

רגשות

בוקר טוב חברים יקרים,
 
התעוררתי לתוך השקט הזה של לילה, כשבראשי מחשבות על האנשים שאני אוהבת בחיי. על כל האנשים שגורמים לליבי להתרחב כשפניהם עולות מול עיני.
יש רגעים בהם אני חשה את האתגרים שעמם הם מתמודדים ולעיתים האתגרים האלו משליכים עלי בכל מיני אופנים.
 
גיליתי שהכי קל להגיב לרגשות שאהוביי מפנים אלי לא במכוון. לא אחת אני "חוטפת" משפט כזה או אחר שבכלל לא נוגע למי שאני או לאופן שבו אני עושה את הדברים, תגובה שמפתיעה אותי ואני לוקחת אותה ישר לרגש.
 
זה מן משהו כזה שאנחנו עושים כאשר מגיבים כלפינו באופן שאינו הולם את מעשינו שלנו.
 
זה האנושיים שבנו שפשוט מגיבים בלי לחשוב ולוקחים כל דבר באופן אישי גם כשאנחנו יודעים שאותו אדם שאנחנו אוהבים מתמודד עם משהו אחר בכלל שאינו קשור ורק מבטא רגשות שהוא חייב לפרוק החוצה.
 
חברי האהובים, הבוקר מציעה לכם לבחון את רגשותיכם מול אותם אהובים שבחייכם, וגם מול אותם שאינם, אך נמצאים בתוך חייכם, משפיעים על רגשותיכם בדרכים כאלו או אחרות. אולי מכעיסים, אולי מעציבים, אולי גורמים לתסכולכם לעלות כוון שהתנהגותם אינה עולה בקנה אחד עם מעשיכם שלכם מולם.
 
הבוקר אני מציעה לכם לשים עצמכם במקומם רק לרגע. אם אתם מבינים אותם וגם אם אינכם. פשוט הרגישו רגע מהיכן באים הרגשות שמופנים כלפיכם. האם זה תוצר של משהו שעשיתם?
 
לעיתים קרובות יש לנו נטיה לקחת אחריות על רגשות של אנשים אחרים. אנשים שחשובים לנו בחיינו באופן כזה או אחר, מתמודדים עם משהו, משליכים את זה על סביבתם, כוון שאינם אולי מודעים באותה שניה שהם עושים כן, מה הם מחוללים בעשייתם. גם אנשים מאוד מודעים לעצמם, לא כל הזמן מודעים לעצמם. ואנחנו, במיוחד אם אנחנו מאוד רגישים, לוקחים את הדברים לעצמנו.
 
אני מוצאת שחשוב לדעת לעשות הפרדה. לקחת כמה צעדים החוצה מהמצב הרגשי שאליו נקלענו כי פשוט הרגשנו את מה שהפנו כלפינו.
 
חשוב לעשות את החשבון הנפש הזה מול עצמנו ולדעת מתי אנחנו אחראים לרגשות שמופנים כלפינו ומתי לא.
 
כשמתבוננים בזה מבחוץ, יוצאים לרגע מתוך המצב התגובתי הרגשי, אפשר ממקום מאוד נקי לראות האם יש לנו משהו שאנחנו צריכים לתקן במצב, כי אולי באמת עוררנו או חוללנו משהו שצריך את התייחסותנו מול האדם האחר, ואולי זה פשוט לא שלנו. אולי רק היינו בסביבה ולכן קיבלנו את הדבר הזה שהאדם האחר פרק מעצמו וזה לא קשור למעשינו.
 
במקרים שכאלה, מה שאני עושה, זה פשוט משחררת. אם הדבר הזה שאני מרגישה אינו נוגע לי אישית, הוא של מישהו אחר ורק הושלך לעברי, אני מניחה לזה. משחררת את זה ממחשבתי, מרגשותיי, מהתעסקותי.
 
גם כך יש לנו די והותר אתגרים לפעמים בהתמודדותנו מול חיינו שלנו, מצבים שאינם בשליטתנו, איננו צריכים להוסיף לכל זה את המשקל של ההתמודדות של אנשים אחרים. לא משנה כמה אנחנו אוהבים אותם.
 
כשאנחנו מנקים את רגשותינו ושומרים על קלילות מול עצמנו, אנחנו מפשטים את המצבים, לא מסבכים אותם היכן שלא צריך ואנחנו יכולים יותר "להיות שם" עבור אותם אהובים שלנו, או אנשים אחרים שמצויים בסביבתנו.
 
קראתי פעם איזה משפט שאמר יוגי אחד בספר שקצת שעשע אותי, מדריך שנכתב לגברים בהתייחסותם לנשים, אך המשפט הזה נכון לכל אדם באשר הוא. הוא כתב "היה בודהה". הוא כמובן התייחס לבודהה בשל היותו יוגי, אך במילים אחרות מה שהוא רצה להגיד הוא, התעלה על עצמך.
 
כשאנחנו מתעלים על עצמנו, דברים נפלאים קורים. והדבר הראשון הנפלא שקורה הוא שאיננו סובלים סבל מיותר. מה שאנשים אחרים מתמודדים עימו, זה שלהם לגמרי. לא משנה כמה אנחנו אוהבים אותם ולעיתים די בהתעלות על רגשותינו כדי לפשט ולא ליצור מורכבויות שאינן הכרחיות למצב. לא בחיינו ולא בחייהם.
 
אז היום אני מציעה לכם לאהוב קצת יותר את אלו שמסביבכם וגם את עצמכם, להבין שלא כל דבר שמופנה אליכם הוא שלכם לקחת עליו אחריות.
כל אדם יודע היטב אם יש לו יד בהתרחשות או לא.
 
לפעמים אנחנו מגיבים היכן שאיננו אמורים, כוון שזה הטבע שלנו להגיב ובכך אנחנו יוצרים בלאגאן קטן. אל תבעטו בעצמכם על כך. זה חלק מאנושיותנו.
 
ככל שמתבוננים במצבים האלה יותר ומבינים אותם, כך קל יותר לשלוט בתגובותנו אנו. זה לא דבר טבעי לעשותו לעצור את תגובתנו, ועם זאת, זה משהו שאפשרי לעשות והוא מטיב עם עצמנו ועם אהובינו בוודאי ועם האחרים שחייהם כרוכים בחיינו אם נרצה בכך ואם לא.
 
כשלומדים להכיר ולשלוט ברגשות, כשלומדים להכיר ולשלוט במחשבות, החיים נעשים פשוטים יותר. פתאום יש מקום כזה בתוך תוכנו שאפשר למצוא בו שקט אמיתי. שקט שבתוכו אפשר לעשות תהליכים מול עצמנו, שקט שבו אפשר לקבל החלטות ממקום נקי מאוד וחסר השפעות רגשיות או חשיבתיות, שקט שבו אפשר לנוח לרגע, שקט שבו אפשר פשוט לאהוב. לאהוב באמת. גם את עצמכם וגם את כל אלו שכרוכים בחייכם.
 
הבוקר כשעולה בכם רגש כי מישהו אמר או עשה משהו, התבוננו בזה לרגע, אל תקחו את זה לרגש שלכם אם זה אינו שלכם לקחת. ואם לקחתם, אל תכעסו על עצמכם, זה אנושי, רק למדו מכך וחבקו עצמכם באהבה.
 
הבוקר זו אולי הזדמנות טובה לשחרר דברים כאלו שאתם סוחבים איתכם מאתמול, השבוע, חודש, שנה או הרבה יותר. פשוט שחררו את כל האנשים האחרים ואת עצמכם. פשוט קליל יותר ללכת ככה בדרך שאתם הולכים בה.
 
חושבת עליכם, אותם אנשים שאינני מכירה, אך קוראים את מילותי. מרגישה עד כמה התברכתי. תודה על הקשב שלכם.
 
עוד יום מתחיל.. יום נפלא מלא הזדמנויות חדשות לשינוי.
 
אוהבת.
 
 
Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי