הומור

חברים אהובים,
 
שוב יום שבת, כל כך מהר עף לו הזמן.. יום מבורך מלא אנרגיות נפלאות. יום להתענגות ומנוחה.
אומרת להתענגות ומנוחה ועם זאת יודעת שחלקכם לפחות הכינו רשימת מטלות ליום הזה. 🙂
 
עצרו רגע מעשייתכם, עצמו עיניים ונשמו את הברכה הזאת שבאויר של יום שבת. יום מלא באנרגיות מסוג אחר.
 
הרהרתי הבוקר ב-צחוק. הרהרתי ברצינות התהומית הזו שאנחנו נוטים לקחת את עצמנו ואת החיים.
הרהרתי במי שאנחנו, כל אחד ואחת מאיתנו כאנשים בוגרים, כל עניין האחריות הזאת שאנחנו נושאים על כתפינו כל הזמן, מי יותר, מי פחות..
 
הרצון שלנו להתפס באופן מסויים בעיני הסביבה, אולי הדרישות החברתיות.. משפחתיות.. כל מיני דברים שגורמים לנו פתאום להיות רציניים כל כך.. עד שנשכח מאיתנו הצחוק.
 
יש לי עם ילדי קטע כזה כשאנחנו נוסעים ביחד במכונית, ברמזורים אנחנו מתבוננים באנשים במכוניות ליד. לפעמים אנחנו רואים אנשים עם הבעה כזאת של חשיבות עצמית.. רציניים להחריד.. "מבוגרים". אנחנו מתבוננים באנשים אחרים וצוחקים. כי זה פשוט מצחיק. גם אותי.
 
חושבת שמעולם לא אבדתי את הילדה ה"מופרעת" שבתוכי, זו שעושה גם שטויות ובעיקר זו שצוחקת צחוק חסר שליטה. לא הייתי מופרעת בהגדרה. רחוקה מזה, אך תמיד צחקתי. תמיד מצאתי את הסיבות לצחוק ולא משנה כמה רציני היה המצב.
 
היתה לי תקופה בחיי שהייתי רצינית מדי, זה יכול לקרוא לאדם המשועשע ביותר בעולם. רגע שבו הדברים מאתגרים עד כדי כך ששוכחים לצחוק.
זוכרת את עצמי באותה תקופה שדשדשתי ברחמים עצמיים למרות שאני האופטימית שבאנשים. לא בניתי על אנשים אחרים שישלפו אותי מהמקום בו הייתי, למעשה לא רציתי שם איש ובוודאי לא אהדה כזו או אחרת. זה היה הכי לא.
דשדשתי בעצמי עד שהבנתי שצחוק הוא זה גם שיוציא אותי.
 
זוכרת את עצמי צופה בכל מיני דברים שבחיים לא צפיתי.. סדרות מצחיקות, קומדיות… כפיתי על עצמי צחוק וככל שצחקתי הרגשתי השתפרה. וכשזה קרה פתאום מצאתי בתוכי את זווית הראיה האחרות שניתן להתבונן דרכן על המצב.. וחלקן בהחלט היו משעשעות.
 
זה משהו שאימצתי לעצמי, לראות את המשעשע בכל מצב. ובוודאות אומרת שתמיד יש זוית ראיה משעשעת, גם אם הצחוק על חשבוני.
במקום הזה ששמטתי את הרצינות והכבדות המיותרים, גיליתי שזה פשוט עושה הרגשה טובה לצחוק, גם אם אני צוחקת על אנושיותי, על הרגשות שלי, על המחשבות שלי.. וגם על הרצינות שלפעמים תוקפת אותי.
 
זה דבר מופלא לגלות את הזוית הראיה הזאת שמוצאת צחוק בכל מצב. גם ברציני ביותר.
חושבת שהחלק הילדי שבי הוא זה שהחזיר לי את הצחוק ברגעים שבהם דשדשתי בעצמי. ואני ממליצה לכולכם להתוודע אליו.
 
יש מושג כזה שנקרא "reframing". נתינת משמעות חדשה למצב נתון. הרי לפעמים אנחנו נמצאים במצבים שאינם בשליטתנו ואינם נעימים לנו בלשון המעטה, מה שנקרא shit happens.
 
אם הייתי אומרת לכם עכשיו.. קחו מצב כזה מחייכם.. סובבו אותו מול עיניכם הפנימיות… ומצאו זוית משעשעת להסתכל בזה. או אולי זוית חיובית אם תרצו… אני בטוחה שתוכלו למצוא. אם אני יכולה גם אתם יכולים. זה דבר שלא דורש שום מיומנות.
 
פעם שמעתי הצעה כיצד לשפר את את חוש ההומור. בשונה ממה שחושבים, הומור אפשר ללמוד. כן, זה משעשע לחשוב שכך, כי ברור שהנטיה היא לחשוב ש-או שאתה עם חוש הומור או שלא.. אך זה בהחלט דבר שאפשר ללמוד אותו.
אמנם זה דורש יצירתיות מסויימת, וכל אלו שחושבים שאינם יצירתיים יסגרו את הפוסט כוון שיחשבו שאין להם מה לעשות עם זה, אך יש וזה שווה. 🙂
 
הדפיסו בדיחות מצוירות בהם יש בועות טקסט שאנשים אומרים דברים אחד לשני.. מחקו את הטקסט והמציאו כזה משל עצמכם.
זה בוודאות משפר את הגמישות המחשבתית לכוון הומור.
 
הבוקר אני מציעה לכם לעשות משהו למען הצחוק. צפו במשהו מצחיק, קראו בדיחות, התבוננו בחייכם מזוית משועשעת ותראו מה יקרה.
 
דברים נפלאים קורים בגוף כשצוחקים. וכשהגוף שלנו צוחק, המציאות שלנו משקפת את הצחוק והחיוך.
 
יום שבת, יום של ברכות המהולות באויר שאנחנו שואפים לתוכנו. הרגישו את זה והרגישו את הצחוק המבעבע בכם על בחירתכם באנושיות. 🙂
 
אוהבת.
 
 
This entry was posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי.

Post a Comment

Your email is never published nor shared. Required fields are marked *

*
*