הזדמנויות

בוקר טוב חברים יקרים,

הבוקר נשלפתי מתוך שנתי כי כנראה פעם בי הצורך לכתוב. ידעתי את זה עוד בטרם התעוררתי לגמרי. פתחתי עין שסרבה להפתח ואז עוד אחת, ואמרתי לעצמי "בסדר, בסדר.. הינה קמתי".
הלכתי לשטוף פנים, הסתכלתי על פרצופי החצי ישן וחייכתי. כן.. זה מה שעשיתי. כי זכרתי שאני צריכה לאהוב את עצמי בכל רגע ובכל מצב.

לפעמים גם אני שוכחת. כותבת לכם מילים יפות על מה כדאי לעשות ולחשוב ואני ברגעים מסויימים שוכחת בעצמי.

אתמול חברה חדשה החזירה לי משפט שאמרתי לה וזה גרם לי לצחוק. היא דברה אל עצמה על משהו ואמרה.. "איזה מפגרת אני" ואמרתי לה שתת המודע מקשיב. עברו אולי איזה שלוש שעות אחרי ואני קראתי לעצמי מפגרת על משהו מטופש שעשיתי והיא החזירה לי באותו מטבע. זה היה משעשע למדי.

יש רגעים כאלה מופלאים שרואים כיצד כל הדברים מתיישרים בסדר מושלם, זה מה שאני חווה בימים האחרונים עם האנשים שאני פוגשת. מן הרמוניה נדירה שכזאת שגורמת לי לחשוב על כמה אני מבורכת בחיי.

היה לי מקרה משעשע בו נתקלתי באישה שלפני שנה היתה לי תקרית איתה. היא לחצה לי על כל הכפתורים ודי גרמה לי להגיב. אני זכרתי אותה והיא לא זכרה. הפעם שקענו בשיחה עמוקה ואחרי יותר משעה של שיחה אמרתי לה, את זוכרת את הפגישה הקודמת שלנו? היא אמרה.. "לא ממש. אך זוכרת את קולך הנעים". זו היתה אמירה משעשעת עבורי כוון ש"קולי הנעים" נזף בה קשות על משהו שעשתה בחוסר תשומת לב.
צטטי מילותי מאז בפניה, והיא פתאום צחקה. אמרה, "אהה.. כן.. אני זוכרת עכשיו. איזה מצחיק. ואני חשבתי אח"כ מה עלה בדעתי לנהוג כפי שנהגתי" (אולי לא בדיוק במילים האלו, אך די דומה).

זה הדהים אותי שהיתה לי הזדמנות לתקן משהו, שהאנרגיה בזכרון שלו היתה לי לא נעימה והרמונית. הדבר עצמו קרה בעבר, אך סחבתי את הזכרון הזה. לא חשבתי עליו, אך כשפגשתי את האישה הוא ישר קפץ למוחי. אמנם התעלמתי ממנו, אך הוא היה שם.. משהו פחות הרמוני.

לפעמים יש לנו דברים כאלו עם אנשים, מכל מיני מעגלים בחיינו, וזה קסום לראות מה קורה ששמים את הדברים על השולחן, מבלי להפנות אצבע מאשימה, מבלי להרבות במילים.

היה לי פעם סיפור עם בוס כזה. במפגש הראשון שלנו בעבודה המשותפת היינו כמו חתול ועכבר במקרה הטוב. לא יכולתי לסבול את נוכחותו וגם הוא לא אהב אותי כוון שרצה שכולם יתנהלו בדרכו ואני התנהלתי בדרכי. הוא ניסה להקשות עלי בכל הזדמנות ואני כוון שאינני טפשה, סיכלתי לו את נסיונותיו לעיתים קרובות. רצה הגורל, אחרי שנתיים נפרדו דרכנו ואני נשמתי לרווחה.

הייתי בטוחה שנפטרתי מעונשו של זה.  עד שיום אחד הבוסית שהיתה לי במקום אחר הודיעה על עזיבתה והתברר שהוא, מכל האנשים, מקום המקומות, בחר להגיע לתפקיד הבוס שלי שוב.

זוכרת את התגובה הראשונית שלי כשנודע לי באחר הצהריים אחד. הרגשתי שעולמי חרב עלי. אמרתי בליבי זה או אני או הוא. על גופתי המתה אעבור את זה שוב איתו. לא יקרה עוד פעם כזה סרט.

לקח לי כמה שעות להבין מה הדבר הזה שהתגלגל לפיתחי שוב, ושזה סוג של שעור. כי זה היה קצת הזוי. או אולי מאוד הזוי כיצד הוא דווקא שב לחיי. הבנתי שיש הזדמנות מופלאה בדבר הזה שגרם לי לרצות לברוח לצד השני של כדור הארץ בכדי לא לחוות אותו שוב.

זה היה משעשע כוון שמרגע שהבנתי שיש בזה הזדמנות אדירה ללמוד משהו, התחלתי לחכך ידיים בציפיה לנוכח האתגר הניצב לפני.
איש שאני לא אוהבת בלשון המעטה מגיע ואני זוכה לעוד הזדמנות.

זוכרת שקרא לי לשיחת תאום ציפיות מיד עם הכנסו לתפקיד. החלטתי לשים את הדברים על השולחן והדבר הראשון שאמרתי אחרי שנכנסתי לחדרו היה "שנינו יודעים מה אנחנו חושבים אחד על השני והינה קיבלנו הזדמנות חוזרת. אם לא נתקן את זה בינינו כאן ועכשיו, כנראה זה ישוב ויחזור באופנים שונים בהמשך אז כדאי שנעשה את זה עכשיו."

זוכרת את מבט התדהמה שלו כאשר פרקתי אותו מהמילים שרצה להגיד. הצעתי לו לרגע לראות נקודת מבט רחבה וגבוהה יותר על המצב שבינינו והצגתי את זה בפשטות מבלי להכנס לפרטים, האשמות, או מילים מיותרות.
ראיתי איך עיניו נפתחו בהכרה באמת שהרגע אמרתי.

מאותו היום, פתאום כל מה שהיה בינינו השתנה באורח פלא. פתאום בטווח זמן של חודש או חודשיים נהפכתי ליד ימינו, האדם שהוא הכי סמך עליו והוא לא סמך על איש מלבד עצמו, כי הייתי כזאת שאפשר לסמוך עליה אך הוא מעולם לא פתח את עצמו לאפשרות שאכן כך. הוא רק ראה דברים מסויימים באופי שלי שלא הלמו את רצונותיו.

כשעזב שנינו בכינו, כי אני אוהבת את האיש בכל ליבי. במסיבת הפרידה סיפרתי לו על כל הטריקים שעשיתי כשהרגשתי שהוא מקשה עלי בכוונה. ספרתי לו על כל הדברים שהוא לא ידע. הוא מצא בזה שעשוע. צחקנו על זה ביחד. על ההתנהגות האנושית הזאת שאפיינה את שנינו. הוא ממקומו ואני ממקומי.

הדבר הזה מוביל אותי בחיי מאז. הידיעה שכל אתגר עם כל אדם הוא הזדמנות נפלאה להפוך את הקערה על פיה וליצור משהו חדש.

חברתי סיפרה לי סיפור דומה מחייה וחייכתי, כי כמה אנשים באמת יעשו כזה דבר? ישימו את הדברים בפשטות על השולחן מתוך ראיה של המצב ויציעו דרך חדשה להתמודדות עם זה?

משוכנעת שיש לרובכם מישהו כזה בחייכם. אולי מישהו שניסיתם כמיטב יכולתכם להמנע ממנו… מישהו שיש לכם סיפור איתו… קרוב משפחה קרוב, אדם בעבודה, שכן, אדם שאתם חייבים לפגשו שוב ושוב וכל פעם לפני המפגש הזה יש איזה "אוף" כזה בליבכם. כי ממש לא בא לכם.

אולי זו הזדמנות להרהר בדבר הזה ולעשות איתו משהו בקרוב. כי האנשים האלו, לא נמצאים סתם כך בחיינו. כמה שזה ישמע מוזר, הם מתנות מופלאות להתפתחות שלנו והתעלותינו מעל טבעינו האנושי כל כך.
תמיד נזכור את מה שעשו לנו וכמה זה לא נעים, אך האם אנו רואים את ההזדמנות המופלאה שבזה? האם אנחנו יכולים לר'אות את חיינו מבלי האתגר הזה? האם אנחנו אוהבים את עצמנו מספיק בכדי לעשות איזה צעד תקשורתי קטן בשביל לשחרר את עצמנו ואותם מהדבר הזה?

בתחושה שלי, כאשר אנחנו סוחבים סיפורים כאלה עם אנשים אחרים, זה מכביד עלינו במעט, גם אם לא נודה. האנרגיה של הדברים האלו היא אנרגיה שמושכת אותנו אחורה, או משאירה אותנו במקום, במקום שתקדם אותנו ותאפשר לנו קלילות ושמחה.

האם השתכנעתם כבר שכדאי לעשות משהו בקשר לזה? 

היו אתם אלו שמתעלים ואל תבואו ממקום של התנשאות ותגידו, אני סולח, יהיו אנשים שזה רק יעצבן אותם. השאירו את החמלה והסליחה בליבכם. גם עבורכם וגם עבור האדם השני ועשו משהו פשוט כדי לשחרר את זה.

זה כנראה מה שהעיר אותי הבוקר. עכשיו אוכל להתחיל אות הבוקר בידיעה שאת מילותי לכם אמרתי. תעשו עם זה כראות עיניכם.  

איזה יום היום? אה כן.. רביעי. פסחתי במילותי על שלישי. אז היום פעמיים כי טוב פלוס פלוס.   צוחקת. היום אנשים מופלאים, קוסמים כל יכולים, אנושיים באופן כל כך משמח, זה יום לשינויים.. גם אם קטנים שנראים לא משמעותיים. אך כל שינוי שתעשו בהבנתכם את העולם הזה, את אנשים אחרים, את עצמכם, כל מחשבה אוהבת שתשלחו מליבכם גם אם לא תגידו דבר, תהפוך ותשנה דברים.

יוםן מופלא היום. עוד יום מלא הזדמנויות לשינויים מופלאים.

אוהבת.

נ.ב. פתאום קפץ לי משהו שכדאי שאכתוב עליו. השימוש בכלים רוחניים לפתירת מצבים ארציים. הדבר הזה שמניע אותי לכתוב לפעמים קצת גרידי.  מפסיקה לכתוב עכשיו. יש לי עוד דברים שרוצה לעשות היום מלכתוב. המילים יחכו.

This entry was posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי.

Post a Comment

Your email is never published nor shared. Required fields are marked *

*
*