תעוזה

חברים יקרים,
 
הבוקר התעוררתי לתוך מחשבות עמוקות. הסתכלתי על הלאפטופ וחשבתי האם לכתוב, הרי כמעט כל יום אני כותבת ותהיתי על מה אכתוב הפעם. חשבתי על זה כוון שהחשיבה שלי מאוד אנושית. אך אם אני לרגע מניחה לזה, אני יודעת שבכל עת שארצה לכתוב, משהו יהיה שם. כי תמיד יש בי מילים שמחכות שאפנה להם רגע מזמני.
 
כשלמדתי צילום לפני אי אלו שנים, אחד ממורי התעקש שכשאבוא לסטודיו לצילומים של מודל אביא רפרנטים. למי שלא יודע מה זה רפרנטים ומתבייש לשאול, זה דוגמאות. רצו שאגיע לסטודיו, אביא את המודל שלי לצילום וגם אביא דוגמאות מצלמים אחרים כיצד אני רוצה לצלם את המודל שלי. זוכרת את מחשבתי מאז. ממש התרעמתי על הבקשה הזאת, התווכחתי, ולא הצלחתי להבינה. ואומרת בחיוך, גם בסופו של דבר לא הבאתי אותם. כי בדרך כלל הדרך שלי היא הדרך שלי.
 
אחרי שחפרתי לאותו מורה, הוא הסביר, שקרה שהוא נתקע בסטודיו עם מודל ובלי רעיון. מצאתי את עצמי מהרהרת בעניין הזה שוב ושוב במהלך חיי מאז אותו הרגע… בחנתי את זה גם כשלמדתי לטפל באנשים הרבה לפני כן. מעולם לא נתקעתי ללא רעיון.
 
לפעמים הפחד שנתקע בלי רעיון הוא זה שותקע אותנו. סוג של מחשבה שמגשימה את עצמה.
 
וזו הסיבה שנגשתי הבוקר למחשב ולקחתי את הלאפטופ. לא היה לי מושג קלוש אם יש לי עוד מה לכתוב עליו ולכן התעקשתי לבדוק.
 
באופן משעשע לכל אדם יש את הדרך היצירתית שלו להתחבר למקורות שנובעים בתוכו עם כל הדברים המופלאים. לא אוכל ללמד איש כיצד למצוא את זה. רק יכולה להגיד בוודאות שכל מי שחושב שאינו יצירתי טועה בהחלט. יש אנשים שחושבים בדימויים, יש אנשים שחושבים במחשבות, יש אנשים שמרגישים ויש אנשים ששומעים. יש הרבה דרכים להתחבר ליצירתיות שנובעת בתוכנו והיא כזו יצירתית מטבעה. לפעמים היא נובעת בצורה אחרת וייחודית ממה שאחרים מתארים את זה ואיננו יודעים שזה זה.
 
מכירה אנשים שממש טובים במספרים. כבר התווכחתי עם אחד כזה שטען שאין בו שמץ יצירתיות, אך כשצריך לעשות משהו עם מספרים, ליישם אותם על משהו חדש.. את הלוגיקה שבמספרים, הוא אלוף בזה. זה סוג של יצירתיות. יש אנשים שיודעים לדלות ממוחם פרטים רבים מכל מיני סוגים ולעשות בהם שימוש. מילים של שירים, תאריכים הסטוריים, ואת מה שסיפרתי להם לפני 10 שנים באיזה שיחה. גם זו סוג של יצירתיות.
 
תמיד המח שלנו נשען על משהו שכבר קיים בו. אם לא הייתי קוראת הרבה ספרים בעברי לא היה לי את אוצר המילים שאני עושה בו שימוש וגם לא את יכולת הביטוי שיש בי. לא היה לי בסיס וכלי להשתמש בו כדי להפיק את היצירתיות שלי. רעיונות חדשים צריכים תמיד משהו להשען עליו משהו שיש לכם, ידע או יכולת אפילו אם בסיסית.
 
אצלי זה עובד עם דימויים, תמונות שעולות במוחי אם בבהירות או לפעמים כמשהו מופשט,וזכרון חזק לרגשות, טעמים, אפילו ריחות, כשאני כותבת אני משתמשת ביכולות שלי כמנוף.
 
היכולת שלי להשתמש במילים היא עוד דבר שיש בי ואני משתמשת בה ליצירתיות שלי. זה מה שמיוחד בי. לכל אחד ואחת מכם כישורים ויכולות שיכולים אם רק תרצו לחבר אתכם ליצירתיות המיוחדת שבעצמכם.
 
חושבת שלעשות משהו עם היכולות שלנו, מבלי לדעת מה יצא, לעשות משהו מבלי לדעת שאכן יצא משהו ושהוא יצלח, קשור ליכולת שיש לנו להעיז. זה מצחיק שהגעתי למילה הזאת שמלווה אותי מזה כמה ימים.
 
נסיון חיי לימד אותי לקפוץ למים הרבה פעמים כשאינני יודעת מה תהיינה ההשלכות של עשייתי. עשיתי כל מיני דברים באופן מאוד מוזר ושונה מאנשים אחרים, כי ידעתי שגם אם אקפוץ, אנחת איכשהו. בטוח אנחת. לא תמיד על הרגליים, לפעמים על התחת, לפעמים על הראש.. אך בכל זאת אנחת. : ) אומרת את זה ומחייכת.
 
הדמיון הזה של לנחות על התחת מזכיר לי ארוע אחר בו תארתי מצב לחברה כדי להעביר לה נקודה וכמה רגעים אחרי זה המצב התממש ומצאתי את עצמי עפה בחינניות ונוחתת על התחת.
 
באותו הרגע, אז, במקום לבכות מכאב, כי בדיעבד קרעתי את המיניסקוס בשתי הברכיים, ישבתי כמו תרנגולת על הרצפה, מבלי יכולת לזוז ונקרעתי מצחוק. זה היה פשוט מדהים לראות את זה מתגשם רגע אחרי שיצא מפי. בכיתי מצחוק ולא יכולתי להפסיק. עבר הרבה זמן עד שברכי התחילו להיות בסדר אך כל פעם נזכרתי בסיפור וגחכתי לעצמי.
 
אז כן, לפעמים אנחנו נוחתים בחינניות ולפעמים לא, לפעמים אנחנו מבינים מה אנחנו עושים ולפעמים לא. אך לפחות חיי למדו אותי לסמוך על עצמי שבאיזה שלב אבין מה אני עושה.
 
ואם לא.. משהו בוודאי יקפוץ למוחי ויבוא לעזרתי. יש לי אמונה בעצמי שתמיד אוכל לעמוד על הרגליים אחרי. גם אם נפלתי על התחת. זו אמונה חשובה לכל אחד. לכל אחד מאיתנו יש את היכולות האלו אם אנחנו בוחרים להשתמש בהם.
 
לא נולדתי גאון משום סוג ולפעמים דברים שאחרים מסוגלים לעשות בקלילות אני עדיין לא גיליתי כיצד לעשותם, כי אין לי את מה שנדרש לזה באופן המקובל, אך אני סומכת על עצמי שבדרכי שלי, אעשה את המיטב עם מה שיש בי וזה כל אחד יכול.
 
אז יתכן והדרך שלכם שונה ואחרת מכל מה שנתקלתם מסביבכם. או שיכולתיכם אחרות. זה מצויין כי לכל אחד מאיתנו יש משהו לתת לעולם הזה.לכל אחד יש משהו להנחיל לאחרים ורק צריך תעוזה כדי לעשות. יתכן ובהתחלה זה לא הכי מוצלח, וזה בסדר. זו התחלה.
 
אם יש לכם משהו שברצונכם לעשות, רעיון, מחשבה, אולי עכשיו זה הזמן להתחיל לעשות עם זה משהו. וכן… לפעמים נוחתים על התחת.. וקמים.. ועושים שוב.
 
מכירה מישהו כזה. חבר, שדי הרבה פעמים לא צלחה דרכו אך הוא כל פעם קם על רגליו ועושה שוב קצת אחרת. כשסיפר לי בעגמומיות על כשלונותיו התרשמתי עמוקות. הינה מישהו שלא מוותר על מה שבליבו. על מה שבמחשבתו. הוא קופץ למים, כל פעם בקפיצה מרהיבה אחרת.. אז מה עם הוא חטף את ספלאש לפרצוף ובלע מים? הוא ממשיך לקפוץ בידיעה שהוא יודע לקום לעמוד על הרגליים. זה קשור לאמונה הזאת בעצמו.. שלא משנה מה.. הוא מסתדר. אמונה בעצמו, אולי אמונה בדברים אחרים. זה לא משנה במה. הוא ממשיך לנוע ולא עומד במקום אף לא לרגע גם כשנדמה לו שהוא עומד.
 
אז הבוקר אציע לכם לסמוך על עצמכם. כי אתם מופלאים ויש לכם הרבה מה לתת לאחרים. לא משנה מה. משהו שינבע מתוך מי שאתם.
 
יום רביעי, יום מופלא לשינויים גם אם קטנים. יום מלא הזדמנויות כמו כל יום רק שהיום אנחנו בהיום וכל שניה של היותנו הינה הזדמנות לעשות למען עצמנו ואחרים.
 
מחייכת אליכם הבוקר, אלו שאני מכירה קצת ואלו שאני בכלל לא מכירה.
 
בוקר טוב. 🙂
This entry was posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי.

Post a Comment

Your email is never published nor shared. Required fields are marked *

*
*