Monthly Archives: דצמבר 2017

הומור עצמי

התעוררתי הבוקר בקושי פותחת את העיניים.. הייתי במצב הזה של חצי שינה וחצי ערות.. עד שראיתי את עצמי במראה ופרצתי בצחוק. 

אתם מכירים את זה כשקמים עם כרבולת בשיער?? אופייני בעיקר למתולתלים שהולכים לישון עם שיער רטוב אך לא רק…

כל כך צחקתי כשראיתי את דמותי שחשבתי שמי שרואה אותי ברגע שאני קמה בטוח נקרע מצחוק. ואיזה כיף זה לגרום למישהו אחר לחייך או לצחוק. היום הפלתי את עצמי מצחוק.

מהמצב הישנוני הזה שהייתי בו, ברגע נקרעו ממני קורי השינה ועברתי לעירנית בהחלט, אחרי הצחוק הטוב שצחקתי. 

בטוח יש אנשים שאולי היו מתבעסים מהשיער של עצמם.. או היו נעלבים אם מישהו היה צוחק, אני מניחה.. יש אנשים ששערם הוא דבר מקודש. מכירה כמה כאלה.. ואני.. צחקתי. על עצמי.. כי זה באמת מצחיק..

כשחושבת על מה מקודש בי עד כדי כך שלא אצחק עליו לעולם.. אני מבינה שכנראה אני אישה פשוטה של חול. אין ולו דבר אחד שיגרום לי להשאר רצינית עד טרחנות… מוצאת את הצחוק בדברים הרציניים ביותר.  ובמיוחד בכל מה שקשור אלי. 

אז היום מראי גרם לי לפרוץ בצחוק עוד בטרם התעוררתי ממש.

איזה כיף להתעורר כך, עם חיוך ושעשוע. וזה עוד אחרי שהתעוררתי מחלום על יצירת לחמים. כל הדברים הטובים להתחיל איתם את הבוקר.

כן.. יודעת.. יש עוד כמה שיכולים להכנס לרשימה הזאת. תודה שחשבתם עליהם. 

מניחה לכם וחוזרת להתכרבל בפוך שלי. חחח… לרגע ניסיתי להזכר איזה יום היום. לקח לי רגע… פעמיים כי טוב וכמו שאני מכירה את זה, זה מוכפל באלפי מונים של טוב.

אז חולקת איתכם את הטוב הזה במחשבתי.. זה יום מופלא לאהוב בו והרבה בכל רגע והזדמנות. יום לצחוק ולשמוח ולראות השפע שמקיף אותנו ואת הברכה בכל מה שיש בחיינו.

קחו את היום הזה והכפילו בעשייתכם את הטוב… הטיבו עם אחרים… כי אנחנו ראויים לזה. 

בוקר טוב. 

Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי

פיצה מחמצת מקמח לבן

500 גרם קמח פיצה
200 גרם מחמצת לבנה אכולה
300 גרם מים קרים
60 גרם שמן זית לבצק
10 גרם מלח

בתרמומיקס שמתי קמח מחמצת ומים. אחרי כמה דקות לישה הוספתי שמן ומלח ולשתי לעוד כמה דקות.

הוצאתי לקערה משומנת קלות וכיסיתי במגבת, לתפיחה של כמה שעות עד שהתפנתי מעיסוקי.

חילקתי את הבצק לשניים על נייר אפיה מקומח ורדדתי קלות עם הידיים. על אחת שמתי רוטב עגבניות טרי עם גבינה וזיתים, עם השניה קצת התחכמתי. שמתי גבינה בשוליים וקיפלתי הבצק מעל. ובמרכז שמתי את אותו הרוטב והגבינה.

החלקתי את הפיצות לתבניות ואפיתי בתנור מחומם מראש ל 250 מעלות כ 20 דקות עד שהפיצה נראתה מוכנה.

Posted in אוכל

אתגרי משפחה

מה? פעמיים ביום לכתוב? לא יעלה על הדעת.

חברים יקרים,

כנראה יש רגעים שלמרות שאין לי מושג מה לעזאזל אני הולכת להגיד, משהו בי מתחיל לדבר ואין לי מושג קלוש אפילו על מה.

עלתה במחשבתי המילה משפחה. כנראה על זה אני הולכת לכתוב עכשיו מבלי שיהיה לי משהו מוכן בראש.

משפחה זה הדבר שכל אדם נולד לתוכו ולפעמים זה אחד מהדברים המאתגרים ביותר לחלקנו.

עבורי משפחה זהו ערך עליון. אומרת את זה משהי שמשפחתה הגרעינית השתנתה לפני כמה שנים. אך ערך המשפחתיות בעיני הוא ערך עליון.

מדוע עבורי משפחה היא ערך עליון? כוון שהאתגרים הרציניים ביותר מתקיימים בקרב המשפחה. עם בני זוג, הורים, ילדים, אחים. אם אתגרים עם הסביבה שלנו.. חברים, מקום עבודה, מסגרות אחרות שמתקיימות במעגלים הרחוקים יותר מאיתנו "עושים לנו בית ספר", אלו עם הקרובים לנו באמת עושים לנו לרוב "אוניברסיטה".

שמתם לב שהאתגרים שלנו מתחילים מהקל אל המאתגר יותר? וחברים, סביבת עבודה ולימודים יהיו פשוטים יותר מאלו שאנחנו מתמודדים מול קרובינו, אם יש לנו התמודדות שכזאת.

הקרובים לנו ביותר הם אלו שמכירים אותנו הכי טוב. מכירים את החולשות שלנו ויודעים היטב כיצד ללחוץ לנו על הכפתורים באופן מושלם. נשמע לכם מוכר?

אם זו חוויתכם, הינכם יכולים לטפוח לעצמכם על השכם. ברוכים הבאים ל"אוניברסיטה". עליתם כיתה.  יש כאלה שבוודאי נמצאים באוניברסיטה מלידתם.

צריכה לסיים את כתיבתי. יש לזה המשך אך לא כרגע. רק אומר דבר אחד. התברכתם. עליתם כיתה.  

החיים שלי צריכים אותי חזרה אז עמכם הסליחה.  

חזרתי אליכם רק כדי לסגור את מחשבתי בעניין משפחה. אלו הקרובים לנו ביותר הם אלו שמרגישים אותנו הכי טוב ולכן יש להם את היכולת לגעת בנו במקומות הרגישים יותר.

הדימוי העולה בדעתי הוא בצל. בצל מלא קליפות וככל שאנחנו מתקרבים לליבה אנו מתקרבים לעצמנו. כל פעם שאנחנו משילים מעצמנו עוד שכבה אנחנו מתקדמים בלמידה שלנו את עצמנו. אנחנו מתנערים מכל מיני דברים שמלווים אותנו אולי הרבה זמן ומתקרבים למהות של עצמנו.

ככל שהאתגרים נדמים רציניים יותר יש בעבירתם רווח גדול יותר. הכלים שאנו זוכים בהם בעלי משמעות גדולה יותר. כך זה בהרגשתי. ואתגרים מול אלו שמכירים את הכפתורים הרגישים לנו היטב, למרות שלפעמים נדמה לנו גדולים עלינו, הם אלו שבפצוחם יש את הלמידה הגדולה ביותר שלנו.

אם נפרק את החיבורים שיש לנו עם אנשים אחרים ונבחן את משמעותם, בחיבורי המשפחה מתגלים הדברים החשובים ביותר עבורנו ואפשר ללמוד הרבה על עצמנו בהתבוננות על הקשרים שלנו עם משפחתנו.

למרות שלפעמים נדמה שלחיים שלנו יש מסלול משל עצמו, דעתנו מוסחת על ידי ארועים כאלה או אחרים ואנחנו שאובים לכל מיני דברים ולרגע איננו עוצרים כדי לשאול את עצמנו שאלות מהמהות, אם יש לכם משהו עם משפחה שמסיח את דעתכם ונדמה כמפריע למהלך התקין, הנעים והקליל של חייכם, זה כוון שאתם מתקרבים לליבה של עצמכם. זה הזמן להתבונן קצת מעבר לבלה בלה של הארועים ולראות את ההקשרים ומשמעותם.

אינני יכולה לומר לכם מה עליכם לראות או כיצד זה נראה. רק יכולה להגיד שראו בזה סימן שהינכם מתקרבים לעצמכם. אלו שמאתגרים אתכם ברמה הרוחנית אוהבים אתכם מאוד. אחרת לא היו לוקחים על עצמם את התפקיד הזה. אל תייחסו את הדברים לאנשים שאולי כבני אנוש אינם מודעים לעצמם אלא לנשמות שמאחורי האנשים האלו. נשמות גבוהות ומוארות המשרתות את למידתכם העמוקה ביותר על עצמכם בהרבה אהבה. זה משהו ששווה לזכרו תמיד.

סיימתי את המחשבה שלי על משפחה. עכשיו אשוב לחיי שלי ואניח לכם להמשיך בשלכם.

לילה טוב.

Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי

זרועות פתוחות

חברים יקרים בוקר טוב,

מי משוגע כל כך לקום בשבת בשעה כזאת חוץ ממני? חושבת את המשפט הזה וכבר עולים בראשי כמה משוגעים. כאלה שפשוט לא יכולים לחכות ליום שיפציע מרוב התרגשות וציפיה וגם כאלה שלא יכולים להניח לציפורים לישון לתוך הבוקר וחייבים להפריע את מנוחתן.

אין כמו להתעורר עם ציפיה והתלהבות בבוקר.

אני עדה לכך שזה כיף. מתעוררת כל בוקר הרבה לפני עלות השחר ביקיצה טבעית והמחשבה הראשונה שלי היא הכרה בתחושת האהבה שממלאת אותי.. והכרה בזכות להיותי עדיין כאן כוון שיש לי עוד הרבה מה לעשות.

מצחיק שאומרת את זה, כוון שאם תשאלו אם יש לי תכניות לעתיד אמשוך בכתפי באי ידיעה וזה יהיה אמיתי לגמרי.

אישית אוהבת את הפתעות החיים.
שחררתי את עצמי מרדיפה אינסופית אחרי דברים, ועם זאת, זה לא יהיה נכון לומר שאין לי תכניות. ברור שיש לי רק שאין לי מושג מה הן וזה חלק מהכיף. אוהבת להיות מופתעת כשמשהו נפלא נופל לזרועותי.

אז במחשבתי אני יושבת ישיבה נינוחה.. מתענגת על היופי והמופלאות שסביבי עם זרועות פתוחות.  

יש לזה הרבה סיבות. אחת כדי לתפוס את הנפלא שעומד לנחות בזרועותי עוד רגע.. שתיים כדי לחבק אפילו אם לחלקיק שניה מישהו שיעבור בדרכי.. שלוש.. כדי שאוכל להעביר כמה שיותר אנרגיה.. ארבע כדי שליבי יהיה פתוח וזמין תמיד.. חמש.. אני יכולה להמציא עוד כמה אך נראה חי שזה מספיק.  

החיים האלו מלאי הזדמנויות. מכל מיני סוגים. הם גם מלאים בכל מיני התרחשויות שקשורות לפעמים לנו עצמנו באופן אישי או לנו כחלק ממכלול של אנשים השותפים למרחב, לזמן או ללמידה.

כל מיני דברים קורים. לא תמיד אנחנו אוהבים את מה שקורה אך תמיד ביכולתנו לבחור נקודת מבט. תמיד ביכולתנו להתבונן בדברים ואם נשמור על ראש פתוח, נוכל לראות שלכל התרחשות יש 360 מעלות לכל כוון אפשרי של זוויות ראיה והבחירה היא שלנו מאיזה נקודה להתבונן.

כשלומדים לראות את הרב מימדיות בארועים אפשר רק להתפעל מהמושלמות הזאת ובין רגע מה שזה, כבר אינו מה שהיה קודם, אלא פשוט עוד דבר מופלא ומרגש שזכינו לראות. ותמיד בדברים המופלאים ישנן הזדמנויות.

נושמת את אויר הבוקר החיוור שמסתנן מחלוני.. שומעת ציפורים שחלקן ממש ליד וחלקן רחוקות רחוקות.

אוהבת לעשות את זה לפעמים. להקשיב הכי רחוק שאפשר. להקשיב לקולות שהאוזן כמעט לא שומעת. להשיב לכל מיני סוגי צלילים. כשמקשיבים, נוכחים לכמה הרבה מתרחש מסביבנו גם בעודנו מכונסים בתוך הפוך.

בוקר מופלא הבוקר הזה. כי בפשטות הוא העכשיו שלי בזה הרגע ואין רגע אחר שמודעותי האנושית מודעת אליו בזה הרגע.

בוקר יום שבת… יום מלא אנרגיות טובות. מקווה שאתם מתענגים עליהן כפי שראוי לעשות.

בוקר טוב. 

Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי

איזון וכוונות

חברים יקרים בוקר טוב,
 
הבוקר התחלתי את חשיבתי בהרהורים על איזון. כמה הדבר הזה לפעמים נדרש בחיינו.
 
שמתי לב לעצמי היום. על הצורך להיות קשובה גם לגוף ולא רק לרוח… לפעמים אני כל כך שקועה בהגיגי שאני שוכחת לתת לגוף שלי את מה שהוא צריך לעצמו.
 
חושבת על נתינה וקבלה, והשילוב ביניהם.. גם דבר שצריך לדעת לאזן. לדעת להיות קשוב לאחרים, אך גם קשוב לעצמך לפני הכל.
 
עצרו לרגע מהטרוף ובחנו את חייכם. האם יש איזון בכל ההיבטי חייכם? מה תוכלו לעשות כדי לאזן? יתכן ואינכם יודעים. זה בסדר. לפעמים זה נכון לשאול שאלות בלב. הן תעננה בדרך כזו או אחרת בזמן המדוייק.
 
הנטיה של כולנו היא פשוט להמשיך לרוץ קדימה על אוטומט. לא לעצור לרגע ולהתבונן במה שדורש תשומת לב.. מה צריך למתן.. מה צריך להעצים.. מה דורש פתרונות יצירתיים… דבר אינו חייב להשאר כפי שהוא ועדיף לא לטאטא את מה שאיננו יודעים מה לעשות איתו, מתחת לשטיח ולקוות שזה ישאר שם, או לתחוב את הראש לאדמה כמו בת יענה, בתקווה שכשנוציא את ראשינו זה יעלם איכשהו. דבר לא נעלם מעצמו. מתוך חוויתי האישית כדי לשמר את ההרמוניה בתוך עצמנו ועם סביבתנו נדרשת תשומת לב תמידית וכוונה אמיתית.
 
חושבת על כוונה ומשהו בי צוחק. לפעמים אנשים כל כך חדורי מוטיבציה וכוונות טובות עד שהם מפספסים משהו בדרך. זה קורה גם לי לפעמים. אינני מושלמת. רחוקה מזה אפילו. אך איך אומרים? הדרך לגהנום רצופה כוונות טובות? 🙂
 
אם אתם מרעיפים משהו על אנשים אחרים, כל דבר שנובע מרצון טוב שלכם, בחנו אם יש ביקוש לזה בצד השני. לפעמים אנחנו בטוחים שאנחנו יודעים מה טוב לאדם האחר וכבר חשבנו על הכל, ניתחנו, הגענו למסקנות ואנחנו בדרך לבצע משהו. לתת עצות, עזרה מכל סוג, כסף וכו'.. הרשימה ארוכה. הכל מתוך כוונה סופר טובה. לפני שאתם מרעיפים בדקו אם יש באמת בצד השני רצון לקבל את מה שאתם רוצים להציע מעצמכם. כי אם לא… יהיו לזה השלכות.
 
בטוחה שכל אחד יכול למצוא את עצמו בזה באופן כזה או אחר.
 
יאללה. פוסט קצר הבוקר. 🙂
 
שיהיה בוקר טוב. 🙂
 
 
 
Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי

חלומות

חברים אהובים אהובים בוקר טוב,

הבוקר התעוררתי עם מחשבות על אצבעות בצק עם עגבניות מיובשות וגבינה שמתחשק לי להכין. כנראה חלמתי על זה רגע לפני שהתעוררתי. זה מצחיק. כן, אפיה נהפכה למשהו שאני כל כך מתענגת עליו.

חלומות. פתאום עלתה מחשבה בראשי על החלומות ומה הם בדיוק חלומות עבור רובנו.

יודעת שיש אנשים רבים שאינם זוכרים חלומות. יש טוענים שאינם חולמים חלומות אך זה חלק מהקיום שלנו חלומות. פשוט חלק לא זוכרים.

חלומות הוא דבר מרתק בעיני כוון שיש בהם כל כך הרבה ידע על המתרחש ברבדים אחרים של הנשמה או הקיום שלנו כבני אנוש. על להחוויה שלנו, על הלמידה שלנו, חלומות זו שפה של הנפש שלנו לדבר אלינו לא אחת כשאנחנו במימד אחר של המציאות.

יהיו כאלה שיחשבו שחלום הוא רק חלום. אך חלומות לעיתים יש בהם יותר ידע עבורנו על המתחולל בתוכנו, על חוויתינו מהרגעים שבהם אנו רצים ביום יום שלנו, פשוט שאובים לתוך העשיה הרגילה שלנו.

בזמנים שהגוף שלנו "ישן" הנשמה שלנו חווה את עצמה באופנים רבים ויצירתיים שמוסיפים עושר לחוויה האנושית שלנו אם רק נתחיל לשים לב אליהם. הם מעין מראה למתחולל בנפשנו, ביטוי של היצירתיות הבלתי נדלית של הנשמה שאנחנו רק חלק קטנטן ממה.

כשאומרת חלק קטנטן, תמיד עולה בי הדימוי של של הנשמה ככף יד ואילו אנחנו המודע, זה שאנחנו חושבים שהוא הוא תמצית היותנו וקיומנו הוא רק קצה האצבע של חוויתינו האנושית. כל כך הרבה מהקיום של הנשמה שלנו נמצא וחווה, רק שלרוב איננו מודעים לחלקים האחרים של הנשמה. תלוי. לא תמיד כשאנחנו מודעים להבזקים שאנחנו מקבלים מהחוויה הכוללת, או מחלקים אחרים של הנשמה, אנחנו יודעים לפרש את זה או להבין את זה.

המכלול שלנו ענק מעבר לתפיסתנו האנושית. ענק מכדי שנוכל להכיל את זה בגוף פיזי.

זוכרת שלפני שנים כשלמדתי לטפל באמצעות שחזור גלגולים חוויתי מדיטציה שנקראת מדיטצית המוות. אחת החוויות מדהימות ביותר שחוויתי בחיי. אולי החוויה המשמעותית ביותר שחוויתי בחיי.

זוכרת את הראיה הפנימית והתחושה של הגוף המתפורר לאבק עד שנשאר אפס. זוכרת את התחושה כשבעיני רוחי הגוף נעלם. פתאום חוויתי וואו מטורף כזה כי התחושה היתה כל כך עצומה שלא יכולתי להכיל את זה בתפיסתי.. במוחי.. כמו מנקודה למפץ שיצר את הכל.. משהו שאין מילים לתארו. באותו הרגע ידעתי שאני חווה את הנשמה שלי. זה היה רגע ששינה את חיי. כי עם כל חוויות הגלגולים שחוויתי, עם הידיעה של מה זה מוות, עדיין לא חוויתי מעולם את היותי כנשמה. זו חוויה מכוננת.

באופן משעשע יש למה לצפות.  אם כי יש לי הרבה עוד מה לעשות כאן. אני יודעת שמחה לי הפתעה משמחת בסיום כל זה.

הייתי בחלומות. אספר לכם סיפור די מדהים על חלום שחלמה ביתי לפני כמה שנים. לפעמים אפשר לראות את החיבורים בין הארועים וניתן רק להתמלא פליאה על איך הדברים שזורים באופן שכזה שניתן לראות כיצד דבר מוביל לדבר. זה בהחלט מעורר שאלות בקרב הספקנים. אני מזמן כבר לא ספקנית לגבי דברים מסויימים. הם פשוט מתגשמים בחיי באופן מסויים כך שאין בליבי שאלות. אם יש כאלה הן תמיד נענות בזמנן.

זו היתה תקופת יום הולדתי של ביתי הקטנה. בביהס היה דבר כזה שנקרא כוכב השבוע. ילד היום הולדת מקבל תשומת לב וחולק את תחומי העניין שלו וחלק מחייו עם הכיתה ובכיתתם ביום שישי של סיום השבוע היא היתה צריכה להעביר פעילות כיתתית. במשך כל אותו השבוע היא שברה את הראש מה יהיה הדבר שהיא תדבר עליו ואיזה פעילות מעניינת היא רוצה לעשות. בסופו של דבר החליטה להעביר פעילות שקשורה לחלומות. היא למדה ממני על חלק מתפקידי החלום. היא ידעה שיש חלומות שפשוט נותנים מרחב למחשב להתמודד עם מידע שנקלט במהלך היום ולא עובד מכל מיני סיבות.. היא למדה גם שיש חלומות נבואיים. כמין כותרת כזאת שלא נכנסנו אליה. היא הביאה לכיתה ספר על סימבוליות בחלומות, כי יש סימבוליקה בחלומות. לא תמיד מה שחולמים זה מה שבפועל הנשמה שלנו רוצה לומר לנו. לכל אדם ואדם יש שפה פנימית שהוא צריך ללמוד אם הוא רוצה להבין את המידע שעובר ויש הרבה מידע שקיים בנו שאיננו יודעים אפילו כיצד להתחיל לעבד. כי אין לנו את הכלים. כי לא למדנו. גם כי אולי לא רצינו או לא הבנו את החשיבות של העניין.

בכל אופן שבוע אחרי הפעילות הזאת. היה לילה בו לביתי היה חלום רע. היא לא סיפרה מה היה בחלום וידעתי על תכנו רק בדיעבד. זה היה מסוג החלומות האלו שממשיכים אם מתעוררים וחוזרים לישון. בשלב מסויים היא סרבה לחזור לישון. נשמע לכם מוכר? בטוחה שלפחות לחלקכם.

ביום הבא קרה מקרה. היתה לנו כלבה מדהימה שאימצנו שהוצלה מהמתה. היא היתה חולה במחלה שגרמה לעצמותיה להיות רכות. לא ידענו. כשרק לקחנו אותה לביתנו היא שברה רגל בגינת כלבים. זה לא היה הגיוני בעינינו אך שמחנו בה כל כך שחודש שלם נשאנו אותה על כפיים כוון שרגלה היתה מקובעת. זו היתה חוויה מתקנת לכולנו, גם לבנותי שרצו מאוד כלב וגם לכלבה שלא ידעה מה זו חום ואהבה כוון שהיתה בהסגר מהיותה גור קטן. ביום אחרי החלום, בזמן ששאבתי את הרצפה, הכלבה נבהלה וזינקה מעל השואב ישר לגרם המדרגות בקפיצה חיננית כאילו רגלה אינה מקובעת.. התגלגלה ושברה את שאר רגליה.

סיפור נורא בהחלט. יומיים אחרי היו צריכים להוציא לה את הפין שהיה ברגלה. במקום היא הגיעה לוטרינר שקבע שצריכים להמיתה כי היא תמשיך לשבור עצמות. לא אתאר את הסבל והטראומה שהדבר יצר אך בעיקר זה טלטל את ביתי. לא ידעתי בתחילה, אך התברר שבחלומה לילה קודם חלמה שמנסרים לכלבה את הרגליים.

רק התעסקנו עם חלומות שבוע קודם והינה חלום נבואי. חלום נורא שהשפיע על חייה זמן ארוך. היא פחדה מאז שחלומות יתגשמו. מצחיק.. כי אנחנו נוהגים לאחל לאנשים שיתגשמו חלומותיהם.

לקח זמן עד שהיא בפועל הבינה, שהמידע הזה שאנחנו מקבלים בחלומות, אינו תמיד נבואה על משהו שמתקיים. וגם אם כן, זה מידע שקיים וזמין. כל המידע על המתרחש ויתרחש זמין לנו אם אנחנו יודעים כיצד להתחבר אליו. אם אנחנו מבקשים לעצמנו את הידע. אם אנחנו משקיעים בללמד את עצמנו את שפת החלומות הפרטית שלנו. הסברתי לה שלעיתים אין לנו דרך לעצור את התרחשותם של דברים. גם אם אנחנו חולמים אותם. לפעמים זה פשוט מידע שהנשמה מעבירה לנו. על עצמנו, על אנשים אחרים, לפעמים על הקיום שלנו, לפעמים על דברים שאין לנו מושג קלוש לגביהם כמו חוויות אחרות של הנשמה, לפעמים פריצות דרך ורעיונות גדולים מתגלים לראשונה בחלומות.

לחלומות יש תוקף בביטוי היצירתי של הנשמה שלנו ואפילו עושר רב מזה שאנחנו מייחסים למציאות המודעת שלנו. הנשמה שלנו מתקיימת במימדים רבים שרבים מהם פשוט ייחודיים לנו, החלומות הם מעין חלון המאפשר לנו ללמוד על הדברים האחרים האלו.

זוכרת אי אלו ארועים בחיי שנדמו כמו כביש ללא מוצא ברגע מסויים ואז הגיע חלום בו חלמתי או שאני משוחחת עם מישהו, גם אם לא זכרתי עם מי ועל מה, או הועברו לי משפטים, סמלים אחרים, פתרונות יוצאי דופן לסוגיות שלא ידעתי כיצד לפתור אותן.

יכולה לכתוב עוד הרבה על חלומות.  אך אעצור כאן.

חושבת עליכם, אלו שמחליפים איתי מילים מדי פעם וגם אלו שאינני מכירה בכלל ובוחרים לעקוב אחרי מילותי.

תודה על שאתם מאפשרים לי להעביר לכם את מילותי.

בוקר טוב. 

Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי

קרקרי כוסמין מלא מבצק מחמצת

מתכון מהאתר: http://brwsugar.com/sourdough-spelt-crackers/

עם שינויים והתאמות קלים שלי.

להמון קרקרים

  1. 1  כוס מחמצת (מכל סוג, ישירות מהמקרר) (השתמשתי במחמצת שיפון)
  2. 1/3  כוס שמן זית או קוקוס (שמתי שמן זית)
  3. 1  כף דבש או סילאן, מייפל, אגבה (שמתי סירופ אגבה)
  4. 1/3 1  כוסות קמח כוסמין מלא (או כל קמח( (השתמשתי בכוסמין מלא)
  5. 1  כפית מלח
  6. 1  כף זרעי פשתן טחונים
  7. 1  כף שומשום מלא
  8. * עוד כמה כפות שמן זית להברשה מעל הקרקרים לפני אפייה.
  9. תוספות מעל של עשבי תיבול לפי הטעם. אני שמתי קצח על חלקם ופלפל צ'ומה על חלקם.

הוראות הכנה

  1. מערבבים היטב את המחמצת שברשותכם. ניתן להשתמש במחמצת ישירות מהמקרר, לפני האכלה. מעבירים כוס ממנה לקערה. מוסיפים את השמן, דבש, מלח פשתן ושומשום ומערבבים היטב. מוסיפים את הקמח ולשים עד לאיחוד. הבצק לא אמור להיות יבש או דביק, לכן זה בסדר להוסיף מעט מים או קמח כדי להגיע למרקם שיהיה לכם נוח לרדד. מאחדים לכדור בצק, מכסים ומניחים בצד לשעה. הבצק יתפח מעט וזה בסדר. בכדי להתאים את הבצק לתזונת בני השארתי את הבצק במקרר למשך לילה.
  2. מחממים תנור ל 180 מעלות (אני חיממתי ל 160 מעלות ואפיתי ב D4 בשני מפלסים – חלק מניסיונות התנור החדש)
  3. מחלקים את הבצק ל 2 או יותר בהתאם לגודל התבנית. מכדררים ומניחים במשטח העבודה לכמה דקות נוספות  לנוח.
  4. מקמחים נייר אפייה ומרדדים כל כדור לעלה דקיק. מקמחים היטב כדי שהבצק לא ידבק.
  5. מברישים בשמן זית. ניתן לפזר מלח או פלפל שחור גרוס מעל', אני פיזרתי על תבנית אחת פלפל צ'ומה ועל השניה קצח ועם המערוך החדרתי אותם לבצק.
  6. בעזרת גלגלת פיצה או סכין חדה וחלקה מחלקים את הבצק לריבועים או מלבנים.
  7. לפי המתכון המקורי מעבירים לתבנית ואופים כ 10 דקות בערך. אם יש צורך אפשר לסובב את התבנית כדי לקבל אפייה אחידה.. צריך לשים לב שלא נשרפים.
  8. אני אפיתי בתכנית אויר חם, בחום של 160 מעלות במשך 30 דקות לפי המלצות חוברת התנור לאפיית בסקוויטים. במדף 1  ו 3 לפי ההמלצות. בפעם הבאה אנסה חום גבוה יותר לזמן קצר יותר כפי שבמתכון ואחליף במחצית הזמן בין התבניות כוון שהקרקרים במדף 3 נאפו קצת יותר בתחתית מאלו במדף 1.
  9. מצננים ושומרים בצנצנת סגורה.

Posted in אוכל

לחם מחמצת לבן – מתכון מומר משמרים

היום עשיתי נסיון אפיה של לחם לבן שנהגתי לאפות עם שמרים והמרתי אותו ללחם מחמצת. יצא נפלא. אוורירי וטעים להפליא.

הלחם הלבן השני שלי ממחמצת. הראשון היה ממתכון מדוייק להפליא של Ran Vardi, הנוכחי מתכון שכולו מקמח לחם.

המתכון המקורי היה 480 גר' מים, 15 גר' שמרים, 2 כפות סוכר, 770 גר' קמח לחם, 5 גר' מלח ו-15 גר' שמן זית.

בנסיון ראשון – המרתי את המתכון  ל-400 גר' מים, 330 גר' מחמצת לבנה ו 570 גר' קמח, וכל השאר אותו הדבר. אם הבנתי נכון הייתי צריכה לחשב בחישוב המים והקמח גם את אלו שבמחמצת. בתחילה שמתי קמח לפי החישוב אך הבצק היה מאוד דביק ונוזלי אז הוספתי עוד קצת קמח. הבצק יצא רך מהמקורי יתכן והיה צריך לשים עוד קמח, אך העדפתי להשאיר את זה כך בפעם הראשונה ובשל רכותו, אפיתי אותו בתבנית.

מאחר ולא ידעתי מה יהיה זמן האפיה הנכון והטמפרטורה הנכונה, הכנסתי את התבנית לתנור קר והפעלתי תכנית לאפיית לחם שקיימת בתנור החדש שלי וטרם נבחנה על ידי. התנור צפצף בסיום האפיה כאשר מה שקבע את זמן האפיה זה חיישן ה perfectbake.

בנסיון שני – הורדתי את כמות המים. לשתי את המחמצת עם הקמח והוספתי בהדרגה את המים עד שקיבלתי את המרקם שרציתי ואז הוספתי את השמן והמלח.

המתכון העכשיוי  והמוצלח יותר – 300 גר' מים, 330 גר' מחמצת לבנה ו 570 גר' קמח, 2 כפות סוכר, 5 גר' מלח ו-15 גר' שמן זית.

הבצק היה נעים ונוח לעיצוב. שמתי בתבנית מאורכת  משומנת ומקומחת קלות להתפחה, מכוסה במגבת בטמפרטורת חדר. אחרי כשעתיים או קצת יותר שתפח באופן משביע רצון, חרצתי עם סכין חדה לאורכו ובאלכסון, התזתי מעט מים והכנסתי לתנור קר עם תכנית ה perfectbake. לאחר כשעה התנור צפצף. הוצאתי את הכיכר להתקרר על רשת מוגבהת ועטפתי במגבת כדי שהאדים ירככו את הקראסט שהבת שלי פחות אוהבת. יצא לחם אורירי ומדהים.

 

 

Posted in אוכל

יצירתיות

בוקר טוב חברים יקרים,

ישבת על מיטתי בשקט של תחילת בוקר, אור חיוור מסתנן מבעד לתריסים המוגפים חלקית, עוצרים מהיום להתפרץ פנימה ולקחת את האפלולית הקרירה והנעימה של הלילה.

עיני חשבו להשאר עצומות עוד קצת, אך בסוף התיישבתי והתחלתי לכתוב לכם.

חנוכה, יודעת שכבר מזמן לרוב האנשים זה לא בדיוק חופש. זה חלק מההתבגרות. כבר אין חופש חנוכה כמו בימי בית הספר אלא מרוץ מטורף כזה שמדי פעם עוצרים בו רק לרגע כי יש כל מיני אילוצים שמכריחים אותנו לעצור. אך בפועל אנחנו במרדף מטורף אחרי הזנב של עצמנו.

חשבתי על הדבר הזה "ניסים".. מה המשמעות במילה הזאת עבור כל אחד מאיתנו, האם אנחנו בכלל מאמינים בסיפור המצחיק הזה על נס פח השמן? מצחיק. כבר כתבתי פוסט על חנוכה והאנרגיות בו, לא יודעת מדוע מחשבתי שבה לזמן הניסים הזה. מה קורה בחייכם כרגע שצריך נס אמיתי? האם יש משהו כזה? כי הכל אפשרי בעולמנו.

המילה יצירתיות עברה במחשבתי. כנראה זה המפתח לכל הסוגיות שצריכות טיפול מעמיק בחיינו. יהיו כאלה שיגידו שאין בהם יצירתיות. אך אישית לא חושבת שיש דבר כזה שאין באדם יצירתיות. היצירתיות היא זו שמביאה אותה לחוות כל מיני דברים בחיינו. יצירתיות הנשמה.

נכון שלא כל אדם ניחן בכישורים לכתוב, או לצייר, או להתבטא בדרך שאנשים אחרים יראו בה יצירתית, אך לכל אחד יש את היכולת לדמיין. היכולת לדמיין אצל כל אחד מתבטאת באופן אחר. יהיו אנשים שידמיינו ובמחשבתם יתהווה רצף של מחשבות, יהיו אנשים שישמעו קולות, יהיו כאלה שיראו תמונות וכאלה שהדמיון אצלם מגיע כזרם תחושות, כל אדם ומי שהוא. לדמיין לא תמיד עובד באותו האופן עבור כל האנשים אך כל אדם באשר הוא יכול לדמיין בדרכו שלו.

חשבתם פעם לשם מה קיים הדמיון בכלל? האם יכול להיות משהו שהמח שלנו יודע לעשות באופן כזה או אחר הייחודי לנו, שלא יהיה שימושי עד מאוד עבורנו?

התשובה היא לא. לכל דבר יש תפקיד ושימוש וכמובן שאין לנו מושג קלוש אפילו איזה עוד כלים מופלאים יש לנו בגופינו שנמצאים ביכולותינו ומעולם לא גילינו.

פתאום נהיה שקט במחשבתי.. וראיתי מול עיני אור לבן. כל הרעיון שהתהווה במחשבתי, התאפס. כאילו מילותי היו צריכות לרגע לעשות reset.

עיני נדדו למילים מושג קלוש וישר קיבלתי חזרה את קצה חוט המחשבה שלרגע התאפס לשקט ועלה בי הדימוי של ילד העושה את צעדיו הראשונים… הדמיון שלנו הוא כלי מופלא הזמין לכל אחד ואחת בדרכו שלו. אומרת בדרכו שלו, כי נסיוני לימד אותי שאצל כל אחד הדמיון עובד אחרת. זו הסיבה למשל שמעולם לא התחברתי ל"דמיון מודרך". סט הצעות לדמיון.. מישהו אחר שמוביל את דמיוני ויוצר במוחי דימויים. עבורי זה אף פעם לא עבד. כאשר ניסו להוביל את דמיוני וזה לא היה האופן הנכון לעשות זאת, מחשבתי פשוט הלכה לה למקומות אחרים ותוך רגע כבר לא הייתי בקשב, אלא בדבר אחר שהמח שלי יצר. הייתי נעלמת וחוזרת בסופו של תהליך ותמיד הרגשתי, שהיה במקום הזה שהלכתי אליו, סוג של תועלת. לא תמיד זכרתי לאן הלכתי בדמיוני, זה נדמה כמו שינה, אך היה ברור לי שלא ישנתי. רק הלכתי למקום אחר שנפשי או רוחי רצתה ללכת אליו.

אז אישית, למדתי על עצמי, שהמח שלי יוצר את הדימויים שלו בדרך שלו ויש בו יצירתיות האופיינית וייחודית לי עצמי. יתכן שיש דברים שמתאימים להרבה אנשים, כי עובדה היא שהרבה כן מחתחברים לדמיון מודרך. אני אישית לא. כפי שאינני מתחברת, כאשר אנשים מנסים לחבר אותי לכל מיני דימויים שיש להם בראשם. לרוב זה פשוט לא עובד, אלא אם נותר לי מרחב יצירתי משלי להתחבר בדרך ובאופן שלי.

אם חשבתם כי אין בכם יצירתיות, חשבו שוב. אותם אנשים למשל שמתעסקים עם מספרים, האם לא צריך יצירתיות על מנת להבין את האופן שמספרים מתחברים? דוגמא שעלתה בראשי.

הייתי בדימוי של הילד הלומד ללכת. המח שלנו לומד כל דבר ודבר שנציע לו, אם זה מתאים לסוג החשיבה שלנו והדרך שבה המח שלנו עובד. אם נגלה מה האופן שבו מחשבתנו עובדת, נוכל ללמד עצמנו כל מיני דברים כולל כיצד להשתמש בדמיון, גם אם חשבנו שזה בלתי אפשרי לנו.

יהיו כאלה שיגידו שהם יודעים וימהרו ללמד אתכם, אולי זה יעבוד ואולי זה לא יעבוד עבורכם. אין זה אומר שהינכם חסרי דמיון או מעוף, זה רק אומר שחשיבתכם אחרת ואתם הם אלו שצריכים לגלות כיצד הדמיון עובד אצלכם. באיזה אלמנטים הוא משתמש. באיזה סוג חישה. איש לא יכול להכיר את היצירתיות האישית שלכם, מלבד עצמכם. זה דורש סבלנות ולפני הכל ראש פתוח כדי להתבונן במה שאתם עושים ובאופן שאתם עושים דברים במחשבתכם.

מדוע אני מדברת על יצירתיות בחנוכה ובהקשר של ניסים?

כי יש קשר בין יכולתנו לדמיין ולחשוב דברים שטרם התרחשו, לבין יצירת המציאות המועדפת עלינו שהיינו רוצים לחוות. אם כי אפשר לפתוח פה סגריים בעניין ה"טרם התרחשו" כי בראייתי הכל "מתרחש", אך זה נושא להסבר אחר, סוגרת סוגריים.

לפעמים די בידיעה, שהמחשבות שלנו הן אלו שיוצרות את המציאות ושליטה בתוכן מחשבותינו, כדי לשנות דברים מקצה לקצה, לפעמים מבלי אפילו לנקוף אצבע. כמו רכבת שעוברת לפסים אחרים, או החלפת סרט. כי כך לוקח חלק הדמיון שלנו ביצירת המציאות שלנו עבור רוב האנשים. שוב, מרשה לעצמי לבקש מכם לבחון את הדבר ביניכם לעצמכם ולא לקבל את דברי כתורה מסיני.

אני בחנתי את זה אין ספור פעמים בחיי. זה עובד כמו קסם עבורי. וכן.. ניסים רבים קרו בחיי. לא יודעת למי אני צריכה לתת את הקרדיט, לאופן המופלא שבו עובד היקום או לחשיבה היצירתית שלי שמעיזה בינה לבינה לעשות דברים באופן שאופייני לי. עמדתי לכתוב "באופן מוזר ואחר".. אך אז הבנתי שאין אלו מילים נכונות. שאלתי את עצמי.. מוזר למי.. ואחר.. האם אני יודעת בכלל מה עובר לאנשים אחרים בראש? לא. אין לי מושג. אז רק אגיד שאני עושה את הדברים בדרך האופיינית לעצמי וזה יהיה מדוייק.

היצירתיות שלנו היא הקסם והניסים שעובדים בחיינו וזו המתנה הגדולה ביותר שאני מכירה שמחוללת "ניסים" גם בימי חול. בכל רגע ורגע.
ככל שנעיז לדמיין בדרכנו שלנו, לשם נגיע. זה משהו שצריך ללמוד אותו, צעד אחרי צעד, לפעמים לבד, עד שמגלים את הפלא הזה וכיצד הוא עובד.

חושבת עליכם בליבי.. כן, משפט משצחיק. יש לי לב חושב.

בוקר טוב. 

הערה: התחלתי לעשות הגהה, מה שלרוב אני לא עושה, וקפץ למוחי המשפט "נס פח השמן". פתאום הבנתי שזה קשור לסוג של התעלות מחשבתית מעל החומר. זה מה שעבר בראשי. מניחה את זה כאן מבלי לנסות לפרש את זה.

Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי

פרכוסים אנושיים

ערב טוב חברים יקרים,

קוראת חלק ממילותיכם, או מילותיהם של אנשים אחרים שמחזרתם, שזה בסדר גמור ואני חשה את הלבטים הרבים שאנשים חווים.

נדמה שהרבה סובלים מפרכוסים לבביים כאלה או אחרים, שגורמים לעצור במקום, במקום להמשיך ללכת עם הלב.

נדמה שהרבה מאיתנו מצולקים בצורה כזו או אחרת מחבטות החיים ואנשים אחרים, מפגעי אהבה נכזבת, אשליות שהתנפצו וכל מיני מכאובים שבני אנוש סובלים.

נדמה שזה משותף לכולנו וכל אחד מתוך פחדו לחוש בכאב, עוצר את נשימתו ולא מרשה לעצמו להסחף לתוך משהו שנדמה שיהיה כאב נוסף.

היום ראיתי תמונה של זוג חברים ותיקים מחובקים. זוג נשוי הרבה שנים, עם ילדים וראיתי את האהבה השורה ביניהם. זה היה כל כך חריג מתוך מה שאני רואה כל הזמן כאן.

חושבת על הכאב שאני רואה מסביבי, את השתקפות האכזבה והאובדן, הכמיהה והערגה בקרב חברי האינטרנטים ואני תוהה מתי אהבה הפכה להיות כזאת שגורמת לכאב, כי היא לא.

זה טוב שאפשר להשליך את האנושיות שלנו על דבר שנקרא אהבה. למעשה, אהבה או מה שאנחנו קוראים לו אהבה, זו כימיה פשוטה של הגוף. קובץ של הורמונים המשפיעים על מחשבתנו, לרוב משבשים את תובנותנו וגורמים לנו להתנהג כמו יצורים חסרי בינה ושליטה עצמית מינימאלית.

לדעתי אהבה זה משהו אחר. לא מה שכולם קוראים לו אהבה. אהבה זה הדבר הזה שנמצא בשורש כל מה שקיים. הדבר שנמצא בתמצית קיומנו האנושי והבלתי אנושי, הדבר שמרומם אותנו מקטנות מחשבה ורגש, הדבר שגורם לנו להתעלות על עצמנו במצבים בלתי הגיוניים.

אהבה היא הכח שגורם לנו לרצות בטוב עבור אנשים אחרים דווקא ולא מתוך מחשבה אנוכית.

אהבה היא החיבור שקיים בין בני האדם אם הם רוצים להבחין בה או לא, הדבר שקושר אותנו אחד לשני מחברת את לבבותינו ומהותנו למרקם אחד יפיפה.

עלה דימוי במחשבתי, ראיתי את לבבות כולנו מחוברים. שזורים בחוטים של כסף, חוטים שהם קצת גמישים.. אך לא מאוד. לפעמים כשאנחנו מסובבים את הגב לאדם אחר ורוצים ללכת זה כואב. המתיחה הזאת של החיבורים שלנו לא ממש מאפשרים לנו להתנתק. כשמנסים, זו התחושה הזאת שהרבה מסתובבים איתה. ונדמה שאיש אינו רואה את חוטי הכסף או מודע לקיומם. נדמה שאיש אינו מרגיש באמת עד שזה כואב. ונדמה שכולנו התרגלנו להיות בכאב ואף מצפים לו כאילו זו איזו ברירת מחדל.

אני לא יודעת.. אני לא מצליחה להבין את האנושיות הזאת שחשה בכאב וכמעט מתענגת עליו. האם המוכר והידוע היא הברירה הבטוחה? או שמא הפחד שזה יהיה גרוע יותר אם נרשה לעצמנו.. אם נפתח את הלב באמת, ניתן לאנשים לגעת במי שאנחנו?

את הרהורי קטעה בקשתו של בני שאבוא לספר לו את העורף. הוא לא הבין שאני באמצע הגיגים מול עצמי והתעקש. אז עוצרת באחת את מילותי שהיו יכולות להמשיך אם החיים עצמם לא היו מתגנבים לקיומי העכשיו.

ערב טוב ושבוע טוב לכולנו.

Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי