Monthly Archives: ינואר 2018

גבולות

הרהרתי היום בנושא הגבולות של עצמי.

עברתי על רבים מתחומי חיי, אותם ערכים בעלי משמעות עבורי. משפחה.. אהבה.. נתינה.. קבלה.. שמחה.. אכפתיות.. אחריות.. ובחנתי היכן הגבולות שלי נמצאים. היכן הגבולות קרובים אלי והיכן רחוקים.

הרבה פעמים אנשים בשיחות בעלי מאפיינים אישיים מתייחסים לגבולות כאלה או אחרים.

לא אחת ראיתי אנשים שמאתגרים את גבולותיהם של אנשים אחרים אך לא את של עצמם.. ותהיתי לגבי עצמי.

התחלתי לעבור על הדברים החשובים לי בחיי בכדי לבדוק היכן אני נשמרת ושומרת את הגבול קרוב אלי.. והיכן אני מאפשרת לדברים לקרות והגבולות בי רחוקים.

הגעתי למסקנה שלכל אדם באשר הוא יש גבולות עוד לא נתקלתי באחד שאין לו בכלל.

תהיתי לגבי כל אותם חכמים שמאתגרים את גבולותיהם של אחרים..

עד כמה הם מאתגרים את עצמם באמת?

עד כמה יש הנעה באנשים לדחוף עצמם מעבר ל comfort zone של עצמם..

עד כמה אנשים דורשים מעצמם מעל ומעבר ליכולתם הרגילה.. כפי שהם דורשים מאחרים?

זה קל להציב גבולות…

האם באנשים יש חתירה ואינטרס להזיז את הגבולות שלהם ממקומם?

Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי

עוד מחשבות

בוקר טוב חברים יקרים,

יום שישי בשעותיו הראשונות רגע לפני שנוכל להתרגע באמת לתוך האנרגיה המופלאה של יום שבת.

לאחרונה אני מתרגלת כל מיני דברים בשעות הבוקר המוקדמות במקום לכתוב, אך היום פתאום בסיום תרגולי התחשק לי לכתוב. זה נפל לראשי בחלקיק רגע ומצאתי עצמי מתיישבת בתוך מיטתי ומתחילה לכתוב.

האם פעם חשבתם על מה הקטע של הקיום הזה שלנו?אם תתחילו לשאול שאלות, תגלו כמה הרבה יש כאלה, כי הקיום שלנו הוא סוג של חידה. רבים מאיתנו פשוט חיים.. מרגע לרגע, ממשימה אחת לאחרת, במין מרוץ של עוד ועוד מבלי לרגע לעצור ולשאול לשם מה אנחנו בכלל עושים את כל זה. ולפעמים, מגיעים הרגעים שהשאלות מתחילות לעלות. כי פתאום זה מרגיש שלא יכול להיות שזה הכל. רק המרוץ הזה, הרגשות האלו שאנחנו לפעמים מתמודדים איתם.. האתגרים.. לשם מה כל זה?

מחייכת אליכם כי יש כל כך הרבה מעבר, אך לא אוכל לספר לכם מה.
כל אחד בדרכו שלו צריך למצוא מה הוא הדבר הזה שהוא חידה עבורנו. כי אולי, לא לכל אחד המעבר הוא אותו הדבר. אך יש מעבר. כל כך הרבה מעבר ורק צלילה לתוך העצמי יכולה להביא אדם לתשובות לגבי דרכו שלו בעולם.

מחייכת. כמעט כתבתי "מסעו" אך חדלתי להשתמש במילה הזאת למרות שהיא מאוד נפוצה ומקובלת. פשוט כי החלטתי שזה לא צריך להיות מסע בשל תחושת המאמץ כשאני חושבת על מסע. דרך הרבה יותר נעימה לי ממסע.

אמנם היו רגעים בחיי שהרגשתי שאני מתאמצת מעל ומעבר, הרבה מאוד רגעים שבהם מאוד התאמצתי, אך מצאתי שיש בזה משהו טוב במאמץ הזה, כוון שמצאתי שאני יוצאת מתוך עצמי ומגיעה למקומות חדשים בעצמי, יכולות חדשות, הבנות חדשות. המצבים שנשארו עלומים והעלו שאלות בתוכי גרמו לי להגיע אליהם.

לא הייתי מגיעה לתובנות וליכולות האלו אילו הייתי בנוחיות של עצמי, יושבת רגל על רגל ולא עושה דבר בחשיבתי. עם זאת, החלטתי שאפשר לקרוא לזה דרך למרות המאמץ. כי אפשר להסתכל על הצד החיובי של התהליך הזה ולחייך בהנאה וזה נעים לי הרבה יותר מהסבל שיכול להתלוות להתהליך.

הסבל, אם יש כזה, הוא רק כוון שהרגשות "חוגגים" ומאפילים על המחשבה הטהורה. אך אם לומדים לנטרל במידת מה את אלו שמשבשים את החשיבה, רואים דווקא את היופי שבחוויה גם אם לא משנים בה דבר מלבד נקודת ההסתכלות והחוויה הנקיה מרגשות שליליים.

אז יש ביכולתנו לסבול, זה כנראה משהו שהכי קל לעשות כשאנחנו פשוט חיים את החיים מבלי לעצור לרגע לחשוב ולעשות מאמץ להבין מה לעזאזל קורה כאן ולמה. אך ביכולתנו גם להתענג על החוויה. וכשמתענגים זה כבר לא "מסע" מפרך, אלא דרך. משהו שהוא מאוד ייחודי לכל אחד מאיתנו.

יהיו אנשים שיגידו לכם שהדברים הם כך או אחרת. אומרת את זה ונזכרת גם בעצמי אומרת את זה. אך בינינו, לכל אדם דרכו שלו. לכל אדם יש את הסיבות שהוא עצמו הביא את עצמו למצבים שונים, אומרת שהוא עצמו, כי למרות שלפעמים אנחנו מרגישים סתומים לגמרי ולא מבינים מה קורה כאן, יש חלק בנו שגם אם אינו מודע, כרוך לפעימה של היקום המופלא, וככזה יודע את התשובות לכל השאלות. ושוב הנחתי הנחה שמתאימה לכולנו, אך אני פשוט מציעה לכל מי שנמצא במצב שנדמה כדרך ללא מוצא, מרגיש תקוע או מתוסכל ומחפש לעצמו מוצא, להתחיל לשאול שאלות את עצמו דווקא.

כפי שנכתב במקורות 'יגעתי ולא מצאתי' – אל תאמין; 'לא יגעתי ומצאתי' – אל תאמין; 'יגעתי ומצאתי' – תאמין.

יהיו אנשים שיגידו לכם שהדברים הם כך או אחרת. אומרת את זה ונזכרת גם בעצמי אומרת את זה. אך בינינו, לכל אדם דרכו שלו. לכל אדם יש את הסיבות שהוא עצמו הביא את עצמו למצבים שונים, אומרת שהוא עצמו, כי למרות שלפעמים אנחנו מרגישים סתומים לגמרי ולא מבינים מה קורה כאן, יש חלק בנו שגם אם אינו מודע, כרוך לפעימה של היקום המופלא. חלק בנו יודע את התשובות לכל השאלות. ושוב הנחתי הנחה שמתאימה לכולנו, אך אני פשוט מציעה, כהצעה לבחינה ובדיקה לכל מי שנמצא במצב שנדמה כדרך ללא מוצא, מרגיש תקוע או מתוסכל ומחפש לעצמו מוצא, להתחיל לשאול שאלות את עצמו דווקא. כי מחוויתי שלי כל התשובות להרבה מהשאלות שקשורות לקיום שלנו, למהות שלנו, יתגלו דווקא בתוכנו. זו חוויתי והאמת שלי. עליכם לבדוק מה נכון לכם בדרככם שלכם.

לדעתי, הקיום שלנו אינו רק להתעורר בבוקר, לעשות את הדברים הפיזיים שאנחנו עושים, לרוץ כנגד הזמן ולהאבק על כל צעד ושעל. בוודאי החיים שלנו אינם רק קפיצה מהנאה אחת לאחרת וחיפוש אחרי סיפוקים שיסיחו את דעתנו מהשאלות החשובות שבתוכנו. זו דעתי. אך זו רק דעתי.

יתכן ורוב האנשים אינם עוצרים לרגע לשאול עצמם… לשם מה כל זה קורה בכלל. מה המטרה בכל זה. אינני יודעת מה באמת עובר בראשם של אנשים ולכן לרוב כשאני מדברת על "אחרים" אני מרגישה שאני מניחה הנחות שאולי אין להן שחר.

אני יודעת שאני שואלת שאלות רבות תוך כדי הליכתי בדרכי ואני יודעת שזה גם חלק מחוויתם של אנשים המצויים קרוב מאוד לליבי. יודעת רק בגלל ששיתפו אותי במחשבותיהם.

התעוררתי הבוקר עם השיר "החיים שלנו תותים" … מצחיק נתקע לי בראש ולא הצלחתי להוציא אותו מראשי.   אך זה נכון, באמת החיים שלנו תותים.

הגעתי למסקנה הזאת מתוך השאלות ששאלתי את עצמי, ומתוך ההבנה שהגעתי אליה שאנחנו כל כך הרבה מעבר למה שנדמה לנו שאנחנו. והתברכנו להיות כאן ולחוות.

התרגול שעשיתי הבוקר, להרחבת התודעה, להתחברות למה שמעבר.. למהות היצירתית שלנו כנשמות.. היא זו שהביאה אותי לכתוב לכם הבוקר. כי יש כל כך הרבה דברים מופלאים בחוויה הזאת שלנו, אם רק נעצור לרגע, ננשום לעומק ונשקיט את מחשבתנו המתרוצצת כמו קוף משוגע. אם נדע כיצד להשקיט את הרגש שלפעמים מהאפיל על ההתבוננות השקטה והנקיה.

רק רציתי לשתף איתכם. למה? לא ברור לי למה. הייתי יכולה גם לדבר אל עצמי וזה מה שפחות או יותר עשיתי בתקופה האחרונה כשלא כתבתי לכם. המודעות אליכם ישבה במחשבתי ואולי גם הרצון לשתף משהו מהדרך שלי, כי אולי, רק אולי, מישהו ימצא בזה קצה חוט לשאלות שלו עצמו.

אומרת קצה חוט לשאולות, כי אין בידי תשובות אוניברסליות שתהיינה נכונות חד משמעית לכולם, לרובם ואולי גם לא לחלקכם. זו הדרך שלי, החוויה שלי, השאלות והתשובות שלי לעצמי. הלמידה שלי את עצמי ואת מי שאני במהות שלי.

אז מהמקום המאוד יצירתי של מי שאני, אני מחייכת אליכם ומרגישה את ליבי מלא באהבה. לפעמים אני אומרת אוהבת אתכם.. ואז נזכרת בכל האנשים שאתגרו אותי במילותיהם או מחוותיהם. כן, אני יכולה למצוא בי אהבה ותודה גם לאלו שהתחשק לי ברגע מסויים לבעוט בהם מחוץ ליקום הפרטי שלי. אז כן.. תודה. 

יום שישי היום… אנרגיה מיוחדת.. שקטה.. מלאת קסם. לחלקכם זהו יום לחגיגות, מסיבות, השתוללות פרועה.. טיולים.. עשיה אחרת.. תהנו.
בכל אשר אתם, פשוט תהנו. ואם משהו פחות מהנה לכם, שאלו שאלות את עצמכם. ותתענגו גם על זה.

ימים מופלאים לכולנו. 

Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי

מפינס שוקולד בריאים ואהובים

נתקפתי בחשק עז לשחק עם מתכון שכל פעם אני משנה במקצת. מפינס קקאו מקמח מלא שמן קוקוס וסירופ מייפל. הפעם הוספתי גם חבילת שוקולד מריר אכותי 90 אחוז מוצקי קקאו ואוכמניות. חם מדי בשביל לטעום.. 

להלן המתכון המשודרג:

מפינס שוקולד בריאים ואהובים

24 מאפינס

 

3 כוסות קמח מלא

1 כף אבקת אפיה

1 כפית מלח

1 כוס אבקת קקאו לא ממותקת

1 חבילת שוקולד מריר 90 אחוז מוצקי קקאו קצוץ דק

 

1 כוס סירופ מייפל

3/4 כוס שמן קוקוס מומס (ההמסה תורמת לשמירה על הלחות של המפינס)

1/2 כוס יוגורט או שמנת

1 כף תמצית וניל

2 ביצים

3/4 כוס חלב

3 כפות קפה (אני הוספתי 1 כפית גרגירי קפה במקום קפה עם מים)

2 חופני אוכמניות או כמעט חבילה של מוקפאות

 

מחממים תנור ל-190 מעלות ומשמנים קלות את תבניות המפינס

לערבב מרכיבים יבשים בנפרד ורטובים בנפרד ולהוסיף את הרטובים ליבשים. לערבב ממש מעט.

לשים בשקעים עד ל 2/3 מהגובה של השקעים.

אם רוצים אפשר לשים שוקולד צ'יפ מלמעלה.

לאפות 18 דקות או עד שקיסם יוצא נקי.  כדאי לבדוק מהרגע שמגיעים לשיא הגובה. אולי אז זה הזמן להוציא לפני שיתייבשו.

ניתן לעשות תערובת של שמנת עם קקאו וסילאן או ממתיק אחר עם ליקר ולשפוך מעל אם רוצים.

Posted in אוכל, הכתיבה שלי