Monthly Archives: מאי 2018

התבוננות

היום זה יום כזה שמחשבתי מלאה מחשבות.
 
לפעמים אני מייחלת להיות חסרת מחשבה. קלילה, חסרת דעת. יש בזה משהו, לא לחשוב בכלל. פשוט לתת לחיים לסחוב אותך לכאן ולשם מבלי להתערב.
 
אומרת את זה ומחייכת לעצמי, האמנם? האם אדם יכול להתעלם מהבנותיו אם הוא יכול לחשוב ולעשות תהליכי חשיבה? כנראה שלא. כנראה הפשטות צריכה להגיע מקבלה אך אי אפשר להתעלם מעצמך ברגע שנהיית מודע לעצמך.
 
מוצאת את עצמי לפעמים מתבוננת בעצמי ביתר תשומת לב. בקורות אותי בחיי, בחווייתי אותם, בפרשנות שאני נותנת להם.
ולפעמים אני שואלת את עצמי שאלות לא פשוטות לגבי עצמי. כמה פער קיים בין איך שאני בוחרת להתבונן במציאות ומה שאני בוחרת לראות ביחס למה שבפועל קורה.
 
הרבה דברים קורים במציאות של כל אחד מאיתנו. אנחנו מתייחסים רק לחלק קטן מתוך מה שקורה ומתעלמים מהשאר. זה התהליך הטבעי שעושה מוחנו כל הזמן. משאיר את המידע שבהלימה למערכת אמונותינו ומתעלם מכל השאר שיכול לערער אותה. ואני, במקום הפרטי שלי, כל הזמן רוצה לראות יותר. רוצה פחות להוליך את עצמי שולל לגבי מה מתרחש גם אם זה אומר שארגיש פחות נח בעצמי.
 
המח היקר שלנו וגם הרגש שלנו כתוצאה מזה תמיד שואפים להרמוניה מסויימת. מחפשים את האופן בו יש התאמה מוחלטת ודבר לא מופר. ואני מוצאת עצמי דווקא מתבוננת למקומות האלה שבזוית ראייתי. אלו שלא ממש אני רואה, אך קיימים ואני מודעת להם להיותם גם אם נמצאים מחוץ לטווח של מה שאני מבינה ויודעת.
 
יש בי רצון תמידי להרחיב את הראיה שלי ולראות גם את הדברים האחרים שלא מתיישבים עם האמונות שלי בהלימה מופלאה. אני מבקשת לעצמי את האמת. זו הרחבה שמכילה את הכל. גם את מה שזורם איתי בטבעיות וגם את מה שלא. גם את מה שאני מסכימה איתו וגם את מה שלא. כל מה שמתקיים מעצם היותו גם אם הוא מערער או מטיל בספק באמונותי שלי.
 
מרגישה מוזרה כשאני עושה את זה. יתכן ויהיו אנשים שלא יבינו אפילו על מה אני מדברת. כי תמיד יש בנו ויכוחים על מה זו המציאות. בינינו לבין עצמנו, בינינו לבין אנשים אחרים גם. תמיד יש זויות ראיה ואמיתות שונות לאנשים שונים. האם זה פשוט כי הכל נכון וכל אחד בוחר לראות משהו אחר מכל מה שיש?
 
זוכרת ויכוח שיהיה לי לפני שנים עם אישה. במשך כמה שעות התווכחנו על מה זו מציאות. בדיעבד התברר שהיא לוקחת סמים. אז בברור המציאות שלה היתה שונה לגמרי מזו שלי. אפילו לא היה שם בסיס ניטרלי לויכוח הזה רק שלא ידעתי את זה ברגע שהויכוח התרחש.
 
אנחנו מתעסקים עם פילוסופיה.. עם דעות ורעיונות… ולא בהכרח יש קשר ביניהם לבין מה שזורם בחיים מול פרצופנו. ים ההתרחשויות קורה, כמו נהר רחב. הוא בלתי אישי בעליל הוא פשוט זורם מעצם היותו. כך אני רואה את המציאות. הכל קיים מול פרצופנו. כל שעלינו לבחור הוא מה אנחנו רוצים לראות מתוך הנהר הזה.מה אנחנו רוצים לקבל לחוויה הפרטית שלנו.
 
זו שאלה שאני שואלת את עצמי כל הזמן. האם למשהו אחד שאני תופסת מהמציאות יש תוקף יותר מדבר אחר שמישהו אחר רואה במציאות? האם המציאות שלי נכונה יותר? ואני משיבה לעצמי שברור שלא. יש במה שמתקיים הרבה מעבר ליכולת תפיסתנו האנושית. הרבה מעבר ליכולת המחשבה שלנו לקלוט, למח שלנו לקבל ולהכיל. כוון שאם היינו אכן רואים את כל מה שיש, אולי הדבר היה דורש ממוחינו להסתגלות אחרת. אולי לשחרר כל מה שקשור לאמונות ורעיונות לגבי כיצד מתקיים העולם. כי "העולם" מתקיים באינספור דרכים.
 
כשאנשים שואלים אותי, מה את עושה? הם מתכוונים לעיסוקי היום יומי. ואני מוצאת את עצמי משיבה: "מתבוננת". כי אני רוצה להבין באמת מה זו החוויה האנושית הזאת שאני חלק ממנה. אני רוצה לראות באמת מבלי להוליך את עצמי שולל מה אני רואה. אני רוצה להרחיב את דעתי כך שאוכל לראות גם דברים שהיום אינני רואה, מבינה או מקבלת ועדיין קיימים. מתבוננת. זו מה שאני.
 
זה לא תמיד פשוט ולפעמים הכי פשוט שבעולם. כי ההתנגדויות שעולות בי עולות ממוחי שרוצה תמיד לשמור על איזון ושלווה בתוך עצמו ועם זאת ההבנה שמתוך מחשבתי נובעת ההתנגדות, כי זה טבעי לנו כך, יש בה משהו שתורם לשלווה כשאני נתקלת ב"סתירות". כי הסתירות לא באמת קיימות. הכל מתרחש בהרמוניה מופלאה.
 
האין זה מופלא? שהכל מתרחש בהרמוניה שכזאת? כל מה שנבקש לעצמנו נמצא כאן. רק שאנחנו צריכים לפעמים להחליף את הסרט שיש בראשינו כדי להתחבר לזה. כדי שנוכל "למשוך" לעצמנו את רצוננו. אני שואלת את עצמי, עד כמה אנחנו באמת "מושכים" לעצמנו התרחשויות. אולי פשוט הכל קורה ואנחנו אלו שמתחברים לדברים שקיימים גם כך בעצם הרשאתנו והשראתנו.
 
יום של הרבה מחשבות… ספקניות, חקרניות, מאתגרות גם את עצמי.
 
סתם רציתי לשתף.
 
Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי

גברים ונשים

מצאתי עצמי תוהה.. איך נוצרו כל כך הרבה פערי הבנה ולקות תקשורתית בין גברים ונשים?

מדוע ישנה תחושה בקרב אנשים שישנה מלחמה בין המינים כאשר אנחנו אמורים לאהוב, להתאחד ולהפרות אחד את השני.

כל כך הרבה פגיעות רגשית בקרב גברים ונשים.. כל כך הרבה חוסר רגישות.. כל כך הרבה גאווה עצמית ופחד.

חושבת על האנשים המופלאים ששוחחתי איתם לאחרונה.. כל אחד עם הסיפור שלו.. לכולנו יש כאלו. בראייתי הדרך לשבור את המעגל הזה של פחד פגיעה חוסר תקשורת זה פשוט להעיז לעשות את הדברים אחרת. אולי אם כולם ידברו בפתיחות על חוויתם לא יהיה צורך להסתגר והתגונן.

כולנו שותפים לחוויה האנושית ומתוך הכרותי עם האנשים המדהימים סביבי אם אנחנו משתפים יש סיכוי טוב שנמצא אהדה קשב וחיבוק.

אמרתי "אם אנחנו משתפים".. ואז חשבתי על המקרים בהם נכפה עלי שיתוף. לא תמיד האנרגיה של מי שלהוט לשתף הרמוני לנו. לא תמיד אנחנו בקשב או יש ביכולתנו להכיל סיפורים או פגיעות של אחרים. חשוב להיות רגישים לעניין ולוודא שאכן האדם האחר באותו דף כמונו. אם לא יש סיכוי שנקבל "לא".

יש הרבה לימוד בדחיה. לא תמיד אנחנו באמת מתבוננים בזה ובעצמנו ולומדים את מה שיש ללמוד. תמיד יש מה ללמוד.

לפעמים אנחנו מפנים אצבע מאשימה כלפי האחר שנתפס כמקור כל צרותינו וכאבינו. האמנם? האחר.. נשים… גברים.. אנשים בכלל.

מתוך נסיוני עיקר התסבוכות שלנו הן מול עצמנו. מה שקורה קורה.. האם אנחנו עושים משהו כדי להסתכל על הדברים בעיניים נכונות נקיות מהאשמה? האם אנחנו לומדים את מה שיש לנו ללמוד מכל מצב? האם אנחנו לומדים את עצמנו?

הרגע בא לי בעיקר להעלות שאלות. את תשובותי לעצמי כבר יש לי.
לפעמים נדרש אומץ וכנות כדי להסתכל לעצמנו בעיניים מבלי להצטדק ולתת לעצמנו טיעונים והסברים שיניחו את דעתנו.

כולי תקווה שגברים ונשים יתחילו לתקשר באופן פתוח וכן. כשעושים כן הקסם קורה.

אוהבת אתכם.

Posted in טיפים, סיפורים

רגש

חבר מכאן כתב פוסט על רגש.. כיצד משתחררים מרגש.. לא התכוונתי לכתוב כי אני עדיין ישנונית ורוצה לחזור לישון אך הפוסט הזה היה תקוע בראש הפוסטים מול עיני ולא יכולתי להתעלם

כתבתי "אין לי חשק בזה הרגע לכתוב גם כשיש לי הרבה מה להגיד. אני כותבת פה כתזכורת לעצמי לשוב לפוסט הזה מאוחר יותר ולמחשבותי בנושא רגש.", אך הינה חזרתי. מקלחת העירה אותי לגמרי.

רוצה לשתף חוויה מדהימה שהייתי עדה לה ונגעה בי. שינתה אותי ברגע.

חזרתי עכשיו מפסטיבל מופלא. באחד הימים הייתי עדה לסדנא שהתקיימה במרחב פתוח בסמוך למקום ישיבתי. לא עקבתי אחרי הנעשה בסדנא הזאת, אך כשהזוגות האקראיים נוצרו מגברים ונשים ואנשים התחילו להוציא את כאביהם החוצה, תשומת ליבי מוקדה בהם. היה מעגל פנימי של נשים ומעגל חיצוני של גברים כשהגברים פנו לנשים. הם התבקשו להוציא את כאביהם ורגשותיהם כלפי המין השני מול אותה בת זוג אקראית שהיתה אמורה להכיל את המילים.

גבר אחד שקולו עלה על אחרים צעק "אז מה אם אני רגיש.. אני צריך להיות מניאק כדי שיתייחסו אלי? "… והוא המשיך והמשיך.. וגם השאר.. להוציא את כל הרגש שנאסף בתוכם. אני ישבתי במקומי בשקט והתחלתי לבכות.

לא יכולתי שלא לבכות לנוכח הכאב הרב שהצטבר באותם גברים גבריים כל כך.. כאב שמן הסתם הוסתר היטב רוב הזמן, כי החברה שלנו היא כזאת.. התקופה שלנו כזאת…

גם הנשים הוציאו את כאבן כל אחד עם סיפורה הפרטי…

ישבתי שם ובכיתי בשקט את כאבם של האנשים האחרים. לא יכולתי שלא. הקולות האלו ילוו אותי תמיד.. כי הם פשוט נגעו בליבי.

רגש הוא דבר נפלא לדעתי. הוא סוג של סמן עבור עצמנו היכן אנחנו נמצאים מול עצמנו. האם אנחנו במקום טוב בעצמנו או פחות. לפעמים אנחנו פחות וזה בסדר גמור. אומרת שזה בסדר כי אנחנו בני אנוש. כל אחד נע בתוך עצמו בין רגשות שונים. זה מה שעושה אותנו כל כך אנושיים.
מעבר לזה שזה בסדר, הרגש משמש מראה למתחולל בתוכנו. הרי לא מעניין בדיוק מי אמר מה, מי עורר אותנו למה. כל מי שעשה מולנו משהו, עורר משהו, נתן לנו שרות מבלי דעת.

רגש זו הזדמנות להתבונן פנימה. במיוחד רגשות שהם פחות חיוביים. אז אפשר להתבונן ולשאול עצמנו מה גרם לרגש לעלות. על מה זה יושב בתוכנו. יש המון לימוד כשמשתמשים ברגשות כזכוכית מגדלת למתחולל בתוכנו.

יש פילוסופיות חיים שאומרות שאסור לכעוס למשל, כשאני חושבת על זה, זה נראה לי קצת להתעלם מהאנושיות הזאת שאנחנו חלק ממנה. כבני אנוש אנחנו מרגישים את כל קשת הרגשות. מה יותר מה פחות. אי אפשר לעשות הוקוס פוקוס ולהעלים רגש. בעצם, אפשר לעשות משהו כמעט כזה, אך אני חושבת באמת ובתמים שרגשות משרתים את הלמידה שלנו.

היתה תקופה שכעסתי על המון דברים. כשעלה בי הכעס התבוננתי בו, מהיכן הוא נוצר, מה גרם לו, ככל שהבנתי יותר את הרגש הזה ומה מעורר אותו כך ירדה תדירותו. פשוט כי עשיתי תהליכים בעצמי להבנתו. זה נכון לכל רגש. רגש הוא תוצר של מחשבות, זכרונות ולפעמים כפתורים אוטומטיים כאלה שנוצרו לנו בעקבות חוויה כזאת או אחרת.

הדרך להשתחרר מרגש היא פשוט להבין אותו. להבין מה גרם לו מלכתחילה, מה מפעיל אותו או מציף אותו. רק התבוננות פנימה ולא החוצה, יכולה לעזור לנו להבין באמת.

רגשות הם דבר נפלא בעיניי. אני אוהבת להרגיש. אוהבת כשאנשים מרגשים אותי וגם כאשר אנשים לוחצים לי על כל מיני לחצני רגש שעדיין קיימים, כי הם פשוט עושים לי שרות ענק בעצם עוררות מודעותי למה שאני מרגישה.

הצעתי, אל תפחדו מהרגש. מלהרגיש. את כל קשת הרגשות. זו מתנה יותר מכל דבר אחר. השתמשו במה שאתם חווים בחכמה. לא בכדי להתנגח באחרים או בעצמכם על ימין ועל שמאל, אלא כדי לגלות אהדה וחמלה למי שאתם. כשמתחילים להתבונן ברגשות שבפנים ומתחילים להבין שזה בסדר להרגיש.. זה בסדר שדברים לפעמים כואבים כי יש שם איזה זיכרון של חוויה פחות נעימה, אפשר להציף את הרגש הזה באהבה מכילה. כשאנשים לומדים להכיל את עצמם, לקבל את מי שהם עם כל מה שיש בהם, מתגלה גם יכולת נפלאה להכיל גם אנשים אחרים.

כולנו בני אנוש.. כולנו סוחבים סיפורים כאלה ואחרים איתנו.. כולנו סוחבים כאבים.
מה שאני עושה, זה חולקת את הסיפורים שלי עם אחרים. רק בכדי שאנשים יבינו שזה בסדר.. לכולנו יש כאלה.. ואין באמת צורך להיות קורבנות של העבר כי הכח הוא בהווה. ברגע שאנחנו נצמדים במחשבותנו לעבר, מן הסתם נציף רגש בהתאם ואז איננו מרוכזים באפשרויות הפתוחות בפנינו לשינוי. האפשרויות האלו מצויות רק בהווה שלנו. רק בכאן ועכשיו ולא בשום מקום אחר. אז כאן צריכה להיות המחשבה שלנו. ככל שיותר מהר נתבונן ברגשות הפחות נעימים לנו ונעבד אותם בתוך עצמנו, כך מהר יותר נשתחרר מהם.

חשוב לזכור את הלימוד שבחוויות העבר. את זה ורק את זה לקחת מהעבר. כבודו של העבר במקומו מונח. אך איננו צריכים להיות קורבנותיו, צמודים אליו ומעלים גרה שוב ושוב ארועים שכבר הסתיימו ואינם. זה פשוט לא מעשי לדעתי, ואני אומרת ומדגישה, לדעתי.  ואני אדם סופר מעשי.

העבר כבר איננו, העתיד גם הוא עוד לא נוצר. מה שנותר לנו זה ההווה. הזמן היחיד בו כל ההזדמנויות גלומות. הזמן היחיד עבורנו לבחור, ליצור, לעשות משהו למען חוויה טובה יותר.

בוקר טוב. 

Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי

אנשים

התעוררתי הבוקר על הספה עליה נרדמתי אמש. היתושים חדלו מלהציק כי הקפאתי אותם למוות וגם את עצמי קצת.

נדמה שהחום הזה גורם לנו לנמנמת או לתופעות מוזרות אחרות.

אני לא חובבת מזגנים אך כשאני שומרת את שלי סגור נדמה שמוצצי הדם מסמנים אותי כמטרה ביתר קלות. לא אוהבת להוות מטרה של שום דבר.

חזרתי לפני קצת ימים מפסטיבל מדליק למדי. גם שם סומנתי למטרה וגם הפעם על ידי מוצצי דם שלא יודעים מנוח. חשבתי שאהיה מטרה באופן כללי בהגיעי לבד.. אך לשמחתי התבדתי.

פעם ראשונה שאני בפסטיבל לבד וזו היתה חוויה שעד עכשיו אני חשה את השפעתה. תחושת חופש אמיתי.

הייתי בטוחה שארגיש לא בנוח להיות בתוך ציבור גדול בגפי. אך הופתעתי באיזה מהירות רכשתי חברים חדשים. גם כאשר הייתי עם עצמי זה לא היה לאורך זמן.

הדבר היחיד שהיה קצת פחות היה הישיבה התמידית על מחצלות או דברים אחרים שאתגרו את עצמות ישבני. מסתבר שהריפוד הטיבעי לא עזר ואחרי חמישה ימים הרגשתי כמו פינייטה חבוטה.

הרהרתי באנשים המופלאים שהכרתי.. אחד אחד כאילו נבחרו בפינצטה עבורי. נוכחתי שוב שיש דיוק ביקום המופלא הזה שאני חלק ממנו.

שוב מחשבתי מהרהרת במופלאות האנושית.. כמה יופי יש באנשים.. האופן בו אנחנו כרוכים אחד בשני מבלי דעת וכמה הרמוני זה.

יש אנשים שירימו גבה לנוכח אמירתי. כוון שדווקא ההתנגשויות האנושיות פחות נעימות להם. לכולנו יש כאלה מעת לעת אך אני רואה בהן ברכה.. שיעורים חשובים שיש ללמוד.. מפגשים עם מורים מופלאים שכל מה שהם עושים זה לחזיק לי מראה מול העיניים שמשקפת לי את רגשותי ומחשבותי. דרך נפלאה להסתכל פנימה.. באמצעות אנשים אחרים.

חוזרת לישון עם הרגשה חמימה של אהבה בליבי כלפיכם. מי שלא תהיו.

אני שמחה בחוויתי ובכם אנשים מרגשים. תודה על האופן בו אתם נוגעים בקיומי ועושים את הליכתי בדרכי כל כך משמחת.

בוקר טוב.. סופש.. הזדמנות מופלאה לגלות את האהבה החבויה בלבכם. הניחו לפחד.. ל"אבל"ים ולהגנות. חבקו בחמלה אחד את השני וגם את עצמכם כי כולנו ראויים לאהבה וכולנו צריכים להשתחרר מכאב כזה או אחר שאנחנו סוחבים. אהבו בפשטות בלי דרמות ותגלו כמותי כמה יפים האנשים מסביבנו איזה עשירים אנחנו בחיינו וכמה התברכנו.

אוהבת אתכם. 

Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי

קצת אחרת

התעוררתי הבוקר עם מחשבה על כל מיני דברים ולרגע אף שקלתי לחזור לישון, אך ברגע ששבתי להתכרבל בשמיכה נזכרתי במפגש עם אישה שהיה לי אתמול בעת שהסתובבתי בין חנויות דבר שאינני אוהבת בדר"כ.
 
יש כל מיני מפגשים כאלה, שנדמה לעיתים שהם אקראיים אך אני מודעת לכמה הם לא. מן חיבורים שברגע שהם קורים, לעיתים אינך מבין אותם לגמרי, אך הלב מרגיש את הרטט הנכון. אתמול פגשתי אישה כזאת. אף פעם אינני מצפה שזה יקרה, אך כשזה קורה אני חווה עונג אמיתי של חיבור אנושי שאינני רוצה לוותר עליו.
 
השיחה התחילה מכאבי שיניים ונדדה לפתרונות חליפיים לרפואה הקונבנציונלית. מצאתי עצמי חולקת רסיסי הבנות ומעט מנסיון החיים שצברתי במהלך השנים האחרונות.
 
אמנם אין על הטכנולוגיה הקיימת היום לאבחון ואף לתהליכים מצילי חיים, עם זאת הידע הקיים שנצבר במהלך התפתחות האנושות ולעיתים דווקא מצוי בתרבויות שלכאורה נראו "פרימיטיביות" יותר, מנצל את האפשרויות הזמינות לנו ונמצאות מתחת לידינו מבלי שנצטרך להתאמץ מדי. יש כל כך הרבה ידע שאם רק נעשה מאמץ קטנטן נוכל להפכו לשלנו. וכפי שהאמרה אומרת, ידע זה כח ואכן זה כך.
 
לא אחת נתקלתי במצבים רפואיים בחיי בהם מצאתי עצמי לרגע תלויה באנשים אחרים, כדי לחוות הקלה כזו או אחרת. לעיתים קרובות התשובות לכל מיני מצבים הגיעו דווקא ממקומות אחרים מהמקובל בחברה שלנו. דווקא מידע שהוא קדום יותר או אחר.
 
אתמול שוחחנו על trigger points בין היתר ועל תדרים. שני דברים שאני מרבה להשתמש בהם כאשר ברצוני לטפל בעצמי. יש לי מטפל מופלא שמלווה אותי כבר שנים. את חלק מהידע שיש לי למדתי ממנו, את חלקו למדתי מאנשים טובים אחרים שפגשתי בדרך ואת חלקו האחר מצאתי בחיפוש אחר ידע, אחר פתרונות אחרים, אחר תשובות שאיש לא נתן לי וידעתי בתוך תוכי שהם נמצאים היכנשהו.
 
היום מאוד מקובל בחברה שלנו על כל כאב לשלוף כדור. "פתרון הקסם" שיעלים את הכאבים או את מה שזה לא יהיה שאתה מרגיש ומפריע לך, אך הקטע עם הדבר וזה משהו שלמדתי כבר מזמן, שזה לא באמת מטפל באתגרים הפזיולוגים שאנחנו מתמודדים עימם, אלא זה פשוט מעלים את הסמפטומים שמצביעים על זה שיש משהו שצריך לטפל בו.
 
אם איננו יודעים מדוע אנחנו סובלים מכאב ראש למשל וסביר להניח שגם הרפואה המודרנית לא לגמרי תדע, האפשרות של לקחת משהו שיעלים את הכאב, נשמע פתרון אחלה, אך זוהי סוג של עצימת עין או אולי נסיון לכסות שבר עם אגד מדבק. פותחת סוגריים באמירה שיש היום פתרונות אשר משפרים ומאריכים חיים במצבי קיצון. כולנו יודעים שהדברים האלו לא תמיד זמינים לכל מי שצריך אותם מכל מיני סיבות. סוגרת סוגריים.
 
בעודי כותבת, הגשם שהתחיל הרגע מחוץ לחלוני משך את תשומת ליבי. גשם באמצע מאי. התופעה הזאת רק מסמלת כל מיני שינויים גלובליים שהעולם שלנו עובר, כל מיני דברים שאנחנו יודעים כבר מזמן, אומרת אנחנו יודעים ומתכוונת לזה שאנשים מסויימים יודעים, מה השלכות של החיים המודרניים האלו שלנו, מה מחיר הקדמה שמציעה לנו בקלות בלתי נתפסת דרכים להרגיש טוב יותר ומהר. פתרונות קסם לרוב מגיעים עם תג מחיר שאיש אינו יודע.
 
חוזרת במחשבתי לנושא פתרונות הבזק המלאכותיים המוצעים לנו על כל צעד ושעל וחושבת על העובדה שלפעמים אני תוהה אם באמירתי משהו בעניין יווצר איזה שינוי קטנטן עבור מישהו מקוראי. לא אחת הצעתי מהמעט שלמדתי וזמין לכולנו, לאנשים, נתקלתי בכל מיני תגובות שנעו משמחה והכרת תודה על השיתוף ועד ביטול והתנגדות קיצונית לאפשרות שאפשר לעשות דברים אחרת. כן, עבור רובנו, עם קצת מאמץ, עם קצת רצון, אפשר לעשות אחרת.
 
הסיבה שהגעתי לכל מיני רעיונות אחרים, פתרונות מעניינים, היתה כי חיפשתי ולא הסתפקתי בתשובות שנאמרו לי כשהייתי צריכה עזרה. יודעת שלפעמים אין כח, סבלנות, משאבים או יכולת לחפש את הידע, אך דעו שיש הרבה דרכים לעשות דברים ומפתיע כמה הם פשוטים וזמינים לנו.
 
אחד מהדברים הטובים בקדמה הוא האינטרנט ולמרות שזה מקור מידע שיציע גם ידע שאמינותו מוטלת בספק, עדיין הוא הופך כל דבר שרק נרצה לחקור באמת לזמין יותר עבורנו. זה מה שאני עשיתי. חקרתי בכל דרך אפשרית ושחיפשתי לעצמי פתרונות כשמה שהוצע לי לא נשמע לי טוב מספיק. וזה משהו שאני מציעה לכולכם, חקרו. הרבה ידע יש מסביבנו, בדקו וחיקרו אם זה חשוב לכם. אם לא, אז לא. אינני יכולה לומר לאיש ואף אינני רוצה לומר לאיש כיצד לחיות את חייו. כל מה שאני יכולה לעשות זה להציע מנסיון חיי. זה ורק זה.
 
הצעתי לכם היא שמרו על ראש פתוח והקשיבו לדברים אחרים, גם אם הם מעוררים התנגדות בתוככם ואינכם מאמינים. רבים הם הדברים שלאט לאט מתחילים לחשוף פניהם בפנינו. אם יש בכם את הסקרנות, את הספקנות, חקרו ובדקו את הדברים המוצעים לכם, את האפשרויות ואת אמינות הידע שמזינים את מוחכם בו.
 
הרבה דברים בעולמנו מונעים מאינטרסים כלכליים כאלה או אחרים, ומכל מיני אינטרסים שלא בהכרח שמים לנגד עיניהם את טובתם ואושרם של האנשים. ולכן אני מציעה לכם לשמור על ראש פתוח, הקשיבו, למדו, בחנו ואם צריך גם נסו. איש מלבדכם לא יוכל או יעשה זאת עבורכם. איש לא יסנן עבורכם את כל היהלומים מתוך ים הרפש ואיש לא יעשה לכם את העבודה. אין קיצורי דרך בזה לדעתי.
 
אם אנחנו מאושרים, טוב לנו, שמח לנו ואנחנו שבעי רצון, כנראה לא נשנה דבר, אך אם משהו לא מסתדר לנו בראש, אם הדברים אינם הרמוניים לנו, אני מציעה לכם לפתוח את מחשבתיכם לדברים אחרים ואולי חדשים עבורכם. אתם עשויים להיות מופתעים.
 
מחייכת בליבי. רציתי לכתוב על trigger points, תדרים ותזונה אך מחשבתי עשתה zoom out. יש כל כך הרבה מה לומר על כל אחד מהם. אינני מומחית בדבר מהם, יש הרבה מומחים שם בחוץ, יש הרבה ידע ואני לקחתי והשתמשתי ומשתמשת לעיתים קרובות בידע שאספתי לעצמי בתחומים האלו. אינני מומחית בשום אופן, אך אני אדם שניסה על עצמו די הרבה דברים וזו הדרך היחידה להבין באמת מה מתאים לכם. כי מה שמתאים לי, לא בהכרח מתאים לכם. עם זאת, הביולוגיה של כולנו עובדת באותו האופן, בהנחה שכולנו בני אנוש.
 
בגוף של כולנו יש שרירים וזה מדהים כמה שרירים משפיעים על אכות חיינו. לפעמים שריר קטן שאיננו מודעים לקיומו או להשפעתו יכול להשפיע רבות על רווחתנו הפזיולוגית. אומרת את זה וחושבת על הפעם שהסתובבתי במשך חודש שלם עם כאב גרון משוגע לגמרי, כמעט עשו לי בדיקה עם סיב אופטי כדי לבדוק מה הבעיה עד שהמטפל שלי הציע לי לבדוק את נושא ה trigger point של שרירים מסויימים באינטרנט, כאשר אמרתי שמרגיש לי שכאב הגרון זז. עשרים דקות של לחיצה על נקודות מסויימות והכאב שביליתי איתו חודש נעלם. הופתעתי שכאב גרון יכול להיות פשוט שריר או שרירים שנתפסו ויצרו תחושה שכזאת. נקודות הטריגר הן דרך מופלאה לטפל בעצמנו כשצריך ומשהו אחר טוב יותר לא זמין לנו או לא מספק אותנו.
 
צלילים, אנחנו מוקפים בצלילים ותדרים שאת חלקם איננו אפילו שומעים אך הגוף שלנו מגיב להם. יש תחום שלם ברפואה אלטרנטיבית שמתמחה ברפואת תדרים. כיצד הגוף שלנו מגיב לצלילים. צלילים ומוזיקה, תדרים שונים היו דברים שנעשה בהם שימוש נרחב בטקסים קדומים כאלה ואחרים מקדמת עדן ורבים השימושים שנעשים בהם גם היום. זה תחום קצת פחות מוכר ואישית מצאתי אותו נגיש וזמין לי באינטרנט.. ביוטיוב כמה שזה ישמע מוזר. לא אחת כשאני מבקשת לעצמי פתרון זמין, קל ושאינו דורש ממני שום משאבים, אני מגיעה ליוטיוב וכותבת binatural beat או isochronic tones או גם וגם ומחפשת קובץ שמע שיעבוד עבור מה שאני צריכה. זה מופלא לגלות שהגוף שלנו מגיב לצלילים באופן שכזה. שאנחנו אוסף של מערכות ביולוגיות שמרגישות צלילים ומגיבות אליהם. נסו.. זו הצעתי. אין ספור פעמים כשהייתי חולה, משהו כאב לי או הרגיש לי לא נח בגוף, שמתי אזניות ונתתי לתדרים לפעול על הגוף שלי. זה קסם בעיני.
 
אוכל, נו.. מה יש להגיד על אוכל שעוד לא נאמר? אוכל הוא המרפא להכל. לא אני אמרתי. חכמים וטובים ממני אמרו ואני רק ניסיתי כשהייתי צריכה מאוד. בהחלט תשומת לב לאוכל שנכנס לתוך גופנו יכול לשנות את איכות חיינו מן הקצה אל הקצה. גם בזה התנסתי אחרי שצללתי לתוך מחקר מעמיק. הידע שלי חסר. לא למדתי את כל מה שניתן ללמוד בנושא ואיש אינו יכול באמת ללמוד הכל על הכל. אך למדתי מספיק כדי להבין מה יעזור לי בדרכי. למדתי מספיק כדי לשנות, כשרציתי לשנות. למדתי מספיק כדי להבין עקרונות חשובים ואני עדיין מלמדת עצמי כל הזמן. מנסה על עצמי כל הזמן.
 
זה מצחיק. אין בי פחד בכל מה שקשור לנסיינות הזאת שאני עושה על עצמי. איזה רופאה אחת אמרה לי פעם כשסרבתי לקחת את התרופות שהציעה לי "את מסכנת את חייך"… וואלה. אנחנו מסכנים את עצמנו בעצם נשימת האויר שמסביבנו, מסכנים עצמנו בשתיית המים וצריכת המזון המורעל מסביבנו, אנחנו מסכנים עצמנו ביציאתנו מהבית. בכלל.. החיים מסוכנים. לא? לחיות זה מסוכן. אומרת וצוחקת. בחרתי לפני שנים להפסיק עם הכנסת רעלים מסויימים לגוף שלי. מרגישה שהגוף שלי אוהב דוקא את "הסכנה" הזאת שבחיים עצמם. זה מה שאני עושה כל יום. "מסתכנת" בחיים. ביננו זה שווה את זה. רק שאני בוחרת עבור עצמי כיצד "להסתכן". לפחות ככל שדעתי מגעת.
 
אז חברים אהובים ויקרים כל כך… אני מציעה לכם לבחון ולחקור וללמוד. להתבונן באמירות שאמורות להפחיד אתכם או להניע אתכם מלעשות דבר כזה או אחר שאתם מבקשים לעשות למען עצמכם. הסתכלו על כל מידע כולל זה שאני מעבירה בספקנות ובחנו באמת בתוך עצמכם מה עובד עבורכם ומה לא. אנחנו אנשים שונים עם סיפורי חיים שונים, עם חוויות שונות, עם ביולוגיה אולי דומה, אך לא אצל כולנו הדברים עובדים בדיוק בדיוק אותו הדבר. לימדו את עצמכם. חקרו את מחשבתיכם, את רגשותיכם ואת הביולוגיה המופלאה הזאת שנותנת לכם כלי מופלא לחיות בתוכו.
 
ולפני הכל חיו. פתחו את העיניים ולא מתוך פחד. כי אנחנו נמצאים בעולם נפלא עם אפשרויות אינסופיות להתפתחות, צמיחה ושינוי.
 
בוקר טוב אהובים. 🙂
Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי

תסבוכות

חבר יקר כתב הבוקר משהו לגבי הסתבכות וחייכתי. נדמה שכבני אנוש יש לנו נטיה טבעית להסתבכות. לפחות לאלו המרשים ליצירתיותם חופש.
 
האם באמת אפשר למנוע הסתבכות באמצעות תקשורת ברורה? לפעמים כן. לפעמים לא. ככל שחושבת על זה, אני מבינה פתאום שתסבוכת יכולה להיות דברים שונים בעיני אנשים שונים.
 
יהיו כאלה שירגישו שזה שלא הצליחו להעביר עצמם בבהירות לאדם אחר והתעוררה מחלוקת או עלו רגשות שאינם יודעים כיצד לישב, זו תסבוכת.
יהיו כאלה שרק מחפשים להכניס עצמם למורכבויות אנושיות, רק בגלל שזה עושה להם מעניין יותר.
יהיו כאלה שעושים זאת מבלי להיות מודעים לעובדה שגם אם הם יצרו תסבוכת, זה שלהם ולכן בידיהם גם להתיר את זה.
יש כל מיני סוגי תסבוכות. גם כאלה שהכתובת בהן כתובה על הקיר, אך בכל זאת האנושיות שלנו לא עומדת בפיתוי ופוסעת לתוכן.
 
בראיה שלי, כל דבר ניתן לפתרון. תקשורת היא הרבה פעמים פתרון גם בתסבוכות בין אישיות מסוגים שונים, ובעיקר תקשורת עם העצמנו.
 
מנסיוני, גיליתי שאין דבר שאינו ניתן להעביר בתקשורת לאחרים, גם אם לפעמים נדרשת פתיחות מסוג שאיננו מוכנים לה, גם אם נידרש לרגע להניח את הגאווה המטופשת שאנחנו צודקים בצד, גם אם אנחנו מלאים במחשבות על זה שאולי, רק אולי נהיה לא מובנים או לא נתפס כפי שאנחנו רוצים להתפס בעיני אחרים. אין דבר שתקשורת לא יכולה לפתור.
 
גם מול עצמנו התקשורת הזאת חשובה. כוון שאם נקדיש לכל מיני סוגיות בתוך עצמנו מחשבה, יש בידינו את הכלים לפתור כל דבר.
 
עבורי הכתיבה היא כלי לתקשורת מול עצמי. כי מחשבות הן חמקמקות כל כך, וגם אם רגע עברה בי הבנה צלולה, רגע אחרי היא עשויה לחמוק ממני ולהשכח. כך עובדת מחשבתי לרוב, זורמת בערוצים הרגילים לה ואם לרגע הגיעה למחוז חדש שאולי, רק אולי יוכל ליצור שינוי מהותי במי שאני, כל מיני מנגנונים יפעלו כדי להשכיח ממני את ההבנה החדשה. זו הסיבה שאני כותבת. מה שנכתב אין לי יכולת להתכחש אליו.
 
הכתיבה עבורי היא תעוד של המחשבות שעוברות בראשי. תעוד קצת קולני של משהו שבדרכ עובר בי מבלי שאתעכב עליו והתבונן בו. אני כותבת כדי שאוכל לשטוח את מחשבותי באופן שלא תוכלנה לחמוק יותר ואוכל לגשת אליהן בעיניים פקוחות, אוכל לסובב אותן לכאן או לכאן, לבחון מהיכן הגיעו, על מה הן יושבות, האם יש בהן אחיזה במציאות או סתם הן איזה פנטזיה שהמצאתי לעצמי.
 
מחשבתי חזרה למחשבה על תסבוכות. אישית מצאתי שהמילה הכתובה פשוטה יותר להבנה. הרבה יותר מהמילה הנאמרת שיוצאת לרגע לחלל האויר ואז אינך בטוח מה בדיוק נאמר שם. אולי שמעת נכון, אולי לא? יש מצבים בהן המילה הכתובה תהיה עדיפה כוון שהיא תאפשר לאנשים שמולנו זמן למחשבה על הדברים, דבר שלא בהכרח מתאפשר בתקשורת מילולית כאשר אנשים נדרשים לתגובה מיידית, או חווים תגובה רגשית מול אדם אחר. 
 
אם אתם מרגישים שמשהו מסובך לכם, וברצונכם להתיר את מה שזה לא יהיה, הצעתי לכם, כתבו. אל תשפטו את סגנון כתיבתכם בחומרה. כתבו קודם לעצמכם. פשוט כדי שתהיה לכם האפשרות להתבונן במילים באמת. לפעמים כשמתבוננים במילים מגיעות תובנות חדשות… וכמובן אל תשכחו שאם עיניים אחרות צריכות לקרוא את מילותיכם, הן לא אתם. כל אדם הוא עולם ומלואו מלא בתובנות משל עצמו המבוססות על נסיון חייו, מלא באמונות וערכים שיתכן והם שונים מאלו של עצמכם.
 
פותחת כאן סוגריים כי חשוב לי להזכיר לכולכם, המילה הכתובה עוצמתית היא. היא מופיעה שחור על גבי לבן ועל כן ראוי בעיני לשים לב למילים שמשתמשים בהן. מילים יוצרות מציאות. כתבו באופן חיובי את עצמכם. אם יצא לכם משפט שהוא שלילי, שנו אותו לעצמכם למשפט חיובי, כוון שיש למילים שאנו בוחרים כח ביצירת המציאות שלנו.
 
אין זה דבר שקורה אצל רובנו בטבעיות, שימוש במילים חיוביות תמיד. אך מתוך נסיון חיים, זה דבר נלמד ושכדאי לאמץ מתוך תועלת אישית. כשכותבים יש באפשרותנו לבחון את הדרך בה אנחנו עושים שימוש במילים. זו תורם למודעות האישית ולהבנה מה אנחנו יוצרים בחיינו. ואולי זו גם הזדמנות ללמוד כמה שיפוטיים אנחנו כלפי עצמנו ואחרים ולאמץ לעצמנו קצת חמלה. 
 
זו דרך נפלאה לפתוח תסבוכות. להשתמש באופן חיובי במילים. מול עצמנו ומול אנשים אחרים. אין דבר שאי אפשר להגיד לאנשים ואם יצרנו משהו שאיננו אוהבים, תסבוכת, אך קשה לנו להגיד את המילים, כנראה שזה הגאווה האנושית שמונעת מאיתנו. איש לא מת מזה ששם את הגאווה בצד.
 
אנשים יקרים ואהובים, בוקר יום ראשון, שבוע מופלא בפתחנו, מלא הזדמנויות לדברים מרגשים, לפריצות דרך מחשבתיות, לאהבה.
 
בוקר טוב. 🙂
Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי

מוגן: מילותי

התוכן המבוקש מוגן בסיסמה. כדי לצפות בו, יש להזין אותה כאן:

Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי

מילים

לפעמים אני חושבת שהמילים יגמרו לי. כל כך הרבה מהן אני שופכת. לפעמים מלהטת בהן משליכה לאויר בתקווה שמישהו יתפוס, משפט, מילה, אולי רק אות.
 
לפעמים אני כותבת מילים של תשוקה, לוחשת את יצירתי הבוערת באזניים שמקבלות אותן באהבה ואיש לא באמת יודע מה היה לי במחשבה.
 
לפעמים מילותי נעצרות על שפתי, מבקשות לצאת אך מהססות. כי יש בהן עוד גילוי על עצמי. עוד נתח שאי אפשר יהיה להתכחש לו.
 
לפעמים אני אוהבת להטמע, להיות בשקט, להתבונן ולשמור את מילותי לעצמי, כי הן פרטיות כל כך. אך אם מישהו יבקש אותן ממני, אתן.
 
כי כזאת אני. מילים הן הגשרים שאני מהלכת בהם מעל נהרות של רגש, מעל זרמי מחשבה, בין אנשים ובתוכי. המילים שלי הן אבני היצירה בהן אני מציירת את עולמי, את תקוותי, חלומותי, וחולקת עם כולם את עצמי.
 
שוזרת מילים של אהבה. אולי סוף סוף אוכל קצת לשתוק.
Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי

להשתחרר, לברוח

פתחתי את הפייסבוק שלי הבוקר ודבר ראשון ראיתי פוסט של חבר שכתב "להשתחרר, לברוח" עם סימן שאלה זה גרם לי להרהר בדבר שהבנתי כבר מזמן מזמן.

אם יש דבר שאי אפשר לברוח ממנו, זה מעצמנו.

הרבה פעמים אנשים חושבים שאם לא טוב להם במקום היותם, אם ישנו, ייטב. זו מחשבה מקובלת שצפה בכל פעם שאנחנו נתקלים במשהו מאתגר באיזה מצב בחיינו. אנשים לא טובים לנו במקום העבודה, יש לנו אתגר כזה או אחר בקרב בני משפחתנו, חברינו, הסביבה שלנו, לא טוב לנו באופן כללי בחיינו, אז מחשבה שצפה במחשבתם של הרבה אנשים, אם אשנה יהיה לי יותר טוב. אנשים עוזבים את מקום עבודתם, עוזבים את ביתם, עוזבים את עירם, את ארצם, נוסעים למקומות שעל פניו נראים טובים יותר, קורצים יותר, שיש להם יותר מה להציע. אולי יותר חופש, אולי אנשים מסוג אחר, אך בתכלס, הרבה פעמים, השינוי לא מפיק את התוצאות הרצויות. לפעמים כן, אך כאשר מדובר באתגרים שאנחנו מתמודדים איתם, אי אפשר לברוח מהם באמת. כי אי אפשר לברוח מעצמנו.

כל האתגרים כולם, כל האנשים המעצבנים, כל התתמודדויות, אם מדובר בכסף, בסביבה, במשפחה, בדברים אחרים, כל ההתמודדויות נובעות מתוך היותנו אנחנו. כל מה שקורה מסביבנו הוא השתקפות של עולמנו הפנימי. אם יש משהו בתוכנו שדורש עבודה פנימית, זה ישתקף בחוויותנו ויתבטא למשל בסוג האנשים שיהיו סביבנו ולפעמים די באדם אחד כזה שיוציא לנו את כל הקשקע מהאזניים כדי שנרגיש מאותגרים עד הקצה.

יהיו כאלה שיאמרו ובצדק, מה עם מה שקורה בסביבה המאתגרת שלנו? המצב הכללי, הבטחוני וכו' שיכול מאוד לאתגר אותנו, גם זה חלק מהשתקפות עולמנו הפנימי? לדעתי התשובה היא כן, לא בכדי נולדנו לתוך סביבה מסויימת, לתוך תקופה מסויימת, לתוך חברה מסויימת. לדעתי אין מקריות בדברים האלו. ועובדה היא שגם בדברים האלו שאנחנו שותפים להם כחברה, לא כולם חווים את זה באופן שווה, לוקחים את החוויה באופן שווה, או מבינים את המכלול באופן שווה. כל אלו יהיו עדיין המשקפיים שאנחנו בוחרים לשים על עינינו. לא כולם רואים באותו האופן, או יתנו אותן פרשנויות לאותם ארועים. ואיש אינו צודק יותר מאחר. כולנו צודקים ויש לנו סיבות לחוות את זה כך או אחרת. לכן לפעמים שאני אומרת, אין נכון ולא נכון, זה כוון שהכל נכון וכולם צודקים מנקודת מבטם. עדיין כשאדם אחד "צודק" מנקודת מבטו, אינו עושה את האדם האחר ללא צודק. צדק אינו מושג אבסולוטי. לא באמת. הוא מושג מאוד אינדיבידואלי ומאוד סובייקטיבי בהגדרתו, בעיניים שונות.

מחשבתי נדדה לה והתרחקה קצת מנושא הבריחה הזאת שלפעמים אנחנו שוקלים או מנסים, ברגעים בהם הגיעו מים עד נפש, לעשות. האם אפשר להתרחק אפילו במילימטר ממי שאנחנו? אי אפשר. אם יש בנו משהו שדורש התבוננות מעמיקה, הבנות והתאמות פנימיות בכדי שייטב לנו, האם נוכל בעצם עצימת עינינו הפנימיות והסתכלות החוצה על כל מה שלא בסדר לברוח מעצמנו? לא נוכל.

ההתרחשויות קורות, העולם מתנהל באופן כזה או אחר, לא בהכרח בשל השליטה שיש לנו בארועים או בהתרחשויות. אנחנו יכולים להצביע על ארוע כזה או אחר ולבקר אותו, אך כל מה שקורה, ברמה העמוקה יותר, מה שאנחנו מבינים מתוך מה שקורה, הפרשנות שלנו, הכל בבואה של מי שאנחנו בתוך תוכנו. ואם משהו לא ימצא חן בעינינו, לא בהכרח אם נבחר למשל "לרדת מהארץ" לנסוע להודו להזרק, "להתגרש" או לחפש פתרונות יצירתיים אחרים למה שטורד את מנוחתנו, או כל דבר אחר שאנשים עושים כי לא טוב להם, לא בהכרח יפתור את המצב.

כל מה שמסביבנו הינו מראה והשתקפות של עצמנו. האנשים שמאתגרים אותנו הכי, פשוט אנשים שפורטים באופן כזה או אחר, לרוב מבלי דעת אפילו, על נקודות רגישות בתוכנו. זו הסיבה שהם מצליחים להוציא מתוכנו הרבה תגובות רגשיות כאלה או אחרות. אם יש כאלו שמוציאים אתכם מדעתכם, עצרו לרגע מהתגובה שיש בכם לאדם האחר והבינו, הוא משקף לכם משהו בתוך עצמכם שאולי אינכם מודעים אליו. הוא פשוט נוגע באיזה נקודה רגישה בתוך מי שאתם ואולי זו הזדמנות טובה להתבונן רגע פנימה במקום להפנות אצבע מאשימה לאדם האחר. אנשים עושים כל מיני דברים מולנו, חלק מהדברים עוברים לידינו ולא באמת מזיזים לנו, אך אלו שכן, ראוי להתבונן בהם. כי מבטיחה לכם, מתוך נסיון, אם תלמדו את מה שיש לכם ללמוד על עצמכם, אם תציפו למודעותכם את הנקודות הרגישות האלו בתוככם, תעשו איתן עבודה, תבינו ותפנימו, האתגר הזה שהיה מול אדם, מקום, חוויה, יעלם. לא יהיה אתגר יותר ותמצאו שלווה רבה יותר בתוככם.

לעיתים אני לוקחת את עניין הגרושים כדוגמא כי זו פשוט דוגמא טובה לטעמי. אנשים לרוב מתגרשים כי בראייתם ברגע שיסלקו את הגורם הזה שעושה להם לא נעים הכל יהיה נופת צופים. אך לא אחת, אנשים מתגרשים מבלי ללמוד את מה שניתן היה ללמוד מהאתגר מול האדם הספיציפי שהיה בן זוגם, מחליפים בן זוג… והופה… פתאום האתגר שב. ממ.. מעניין. אם אדם בורח מאתגר, שהרי האתגר הוא השתקפות של משהו בתוכו שאינו הרמוני, זה לא שהאתגר ירדוף אותו. לא באמת, רק אנשים אחרים מאתגרים ולפעמים אף מאתגרים יותר, יופיעו בחיינו כי לא פתרנו את חוסר ההרמוניה בתוכנו. זה נכון לגבי כל מיני אתגרים שאנחנו חווים בחיינו. זו השתקפות של משהו בתוכנו שאולי הסתכלותנו עליו דורשת שינוי, התייחסותינו, הבנתנו.

אז אם נסע להזרק בהודו, כי לא טוב לנו כאן, כמעט יכולה להבטיח, שגם שם לא יהיה לנו טוב. לא באמת. אולי נצליח להסיח את דעתנו כל כך, עד שנשכיח את עצמנו מעצמנו לזמן קצר. אולי נרקוד את עצמנו עד אובדן חושים, נמסטל את עצמנו, נבחר במטשטשי תודעה כאלה או אחרים, או אולי נבחר לצלול לתוך תודעתנו לחפש מה עוד יותר טוב ומעניין יש שם, אך בתכלס.. יהיה רגע שהמציאות תטפח שוב על פנינו. אומרת מציאות, ומחייכת. זוכרת שפעם היה לי ויכוח שלם עם אישה שלקחה סמים על מהי מציאות, אז לא אכנס לעניין הזה עכשיו. מה שאומרת רק, שאי אפשר לברוח מעצמנו. לא משנה מה נשנה בחיינו, אם שינינו מבלי ללמוד את מה שהיה לנו ללמוד מהמצב, עדיין לא נהיה שבעי רצון ואולי שוב יהיו אנשים שלא עושים לנו טוב ושמח מסביבנו, או שהסביבה, המדינה או משהו אחר יאתגר אותנו, וזה רק סמן לדעתי שיש עוד מה לעשות בהתבוננות הפנימית.

אז לברוח אי אפשר מעצמנו. את חוסר שביעות רצוננו נסחב איתנו לכל מקום עד שניישר את זה מול עצמנו. ולהשתחרר? אפשר רק להשתחרר מהכלא של אמונותינו אשר כולאות אותנו בתוך עצמנו עם חוויה מסויימת. כבר כתבתי על זה רבות. אנחנו מסתכלים מבפנים החוצה. כל מה שנכנס אלינו מבחוץ עובר את מסננת אמונותינו, חוויותינו, רגשותינו ומחשבותינו. אנחנו אלו שבאופן לא מודע בוחרים מה יכנס לתוכנו מתוך המידע שמסביבנו ואנחנו גם בוחרים את הפרשנות שאנחנו נותנים. את כל אלו ניתן לשנות ואפילו בקלות יתרה, כאשר באמת משקיעים מחשבה או כוונה לפצח את מה שיש בנו שגורם לנו להיות מי שאנחנו האנושיים.

מי שאנחנו האנושיים, לרוב מעוצב על ידי כל כך הרבה גורמים עד שאנחנו מגיעים לבגרות, שכבר קשה ומשנה ל"מאתגר" למצוא מי אנחנו באמת. אנחנו סוחבים איתנו כל מיני דברים… ממשפטים ששמענו בילדותינו מהורינו על דרך התנהגות העולם, דברים שנחקקו בנו כאמיתות כי נאמרו על ידי אנשים שהיו כל עולמנו כילדים, אנשים שעיצבו את מי שאנחנו, אמירות של אנשים שהרשו לעצמם את החופש להתבטא בחוסר מודעות כמו מורים ואנשים אחרים שהיו חלק מחוויתנו הילדית, שלפעמים גרמו כל כך הרבה נזק כי שתלו בנו אמונה כזו או אחרת לגבינו ולגבי מה שאפשרי לנו…

כולנו אנושיים.. כולנו עושים את המיטב שלנו, אך לעיתים המיטב שלנו, הוא לא משהו ברגעים מסויימים ועשוי לגרום לנזק במיוחד לילדים, אך לא רק.

מי שאנחנו עוצבנו להיות, אינו מי שאנחנו באמת. אינו מצביע על הפוטנציאל המטורף שיש בכל אחד ואחת מאיתנו אילו רק נעשה את המאמץ לקלף מעצמנו את כל מה שלא שלנו באמת. כל מה שלא בהלימה עם מי שאנחנו באמת בתוך ליבנו.

זו הרפתקאה להיות אנושי. אני אוהבת אותה. זו הרפתקאה מרגשת בה נתקלים בכל מיני אנשים מרתקים, אנשים שיודעים יופי להוציא מאיתנו רגשות קיצוניים כאלה או אחרים, הרפתקאה של גילוי ולמידה ועושר שאינו ניתן לתאור. כי אנחנו בתוך תוכנו עשירים. כולנו בלי יוצא מהכלל. גם אם נדמה לכם שאין לכם הרבה, או שאתם מחוסרי כל, יש לכם את עצמכם וזה המון. יש לכם, ואני משנה ללנו.. את כל האפשרויות לעשות משהו אחר ממה שיש לנו כרגע אם איננו שבעי רצון. כי המפתחות לכל בידינו שלנו. אי אפשר להסתמך על איש מחוץ לנו ולשים בידיו את אושרינו. לא באמת. אנחנו חושבים, אם יהיה לנו יותר כסף, אם יהיה לנו בן זוג.. אם יהיה לנו.. בלה בלה בלה… אז נהיה מאושרים. מתוך הלימוד שלי זה לא כך. כי אם יהיה לנו משהו מכל אלו, ואז זה ילקח מאיתנו.. כבר לא נהיה מאושרים. והאושר שלנו יכול להיות תמידי, לא משנה מה יש בחיינו. כי האושר שלנו נובע בראש ובראשונה ממי שאנחנו. הוא אינו יכול באמת להסתמך על משהו מחוצה לנו בראייתי. אם אנחנו רוצים באושר, בשמחה, באהבה ועוד דברים, המפתח בידינו. בהסתכלותינו פנימה לתוך עצמנו ובירור היכן יש פחות הרמוניה, ואיזון מי שאנחנו מול עצמנו. שם נמצא האושר, השלווה וכל השאר. רק שם ולא בשום דבר חיצוני לנו.

חברים אהובים שאני מכירה בקצת, וכאלה שאני לא, חפרתי לכם עמוקות היום. כנראה כל פעם שאני כותבת אני "חופרת" כפי שילדי אומרים, אך אינני מתנצלת על זה. כנראה נועדתי לחפור ולא רק עם את אלא עם בולדוזרים. 

אוהבת אתכם הבוקר כי כולכם עד האחרון שבכם, מעשיר את חוויתי וצובע את חיי באור ססגוני וכל כך מרתק. לא הייתי מוותרת על איש מכם גם אלו שהוציאו ממני קיטונות של רגש כזה או אחר והראו לי כמה אנושית אני. אוהבת אתכם.

בוקר שבת… אנרגיה אחרת.. אתם מרגישים את זה? אני מרגישה. פשוט עונג…

בוקר נפלא שיהיה לכולנו. 

Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי

תאורה ביתית ובריאות

אינני יודעת עד כמה אנשים מודעים לחשיבות צבע התאורה הביתית ולהשלכותיה על הבריאות. הנושא עלה מול ביתי כאשר שאלה מדוע אצלנו כל הנורות מפיקות אור צהבהב בעוד שבבתי חבריה התאורה לבנה.

הסברתי לה שהרבה אנשים לא מודעים לעניין וזה משהו שנתקלתי בו כבר מזמן באיזה מאמר. כדי להיות מדוייקת בהסברי חיפשתי את המאמר. אמנם לא מצאתי את אותו אחד בדיוק, אך מצאתי אחד אפילו מעמיק יותר.

רציתי לחלוק את זה עמכם כוון שלדעתי זה דבר שכדאי לתת עליו את הדעת. 
למאמר

Posted in הכתיבה שלי, טיפים