Monthly Archives: יוני 2018

מחשבות של כלום

לרגע עברה בראשי מחשבה לכתוב ואין לי מושג על מה ולמה הופיעה המחשבה הזאת כי יש לי כלום במח כרגע.

אולי אני צריכה לכתוב על חשיבות הכלום. כי בהחלט יש מה להגיד על זה.

תמיד אמרתי על עצמי שהמח שלי מגיע מ 0 ל 100 בשניה ואכן זה כך. רגע ישנה ובמשנהו ערנית וחושבת מחשבות עמוקות. אפילו בשנתי אני חושבת ולראיה אין ספור פתרונות לעניינים שהטרידו אותי בעבר בערותי שניתן להם מענה בזמן חלום.

חושבת על הכלום הזה.. אמרתי פעם שאינני יודעת לכבות את המח שלי וחיפשתי פתרונות יצירתיים לכבותו.. יש כל מיני מדיטציות וגם דברים פחות קונבנציונליים.. אך לא באמת מצאתי משהו שנותן מנוחה מלאה למח ללא התערבות חיצונית כזו או אחרת.

לנשום בחוסר תזוזה.. עיניים עצומות ולשקוע לשקט שלי.. גם אם לא נאחזים במחשבות הן שם.. חולפות להן וממשיכות. משהו תמיד קורה במח.

לפעמים אני חושבת על שקט. מוחלט. על מרחב בו אוכל פשוט לשתוק ואיש לא ידבר.. לא אצטרך להגיב או לתקשר ואוכל לשקוע בשקט של עצמי.

נדמה שזה בחיים לא יקרה אלא אם אלך לאיזה ויפסנה. וגם שם יש אנשים מדברים.

צוחקת בליבי. האם ארצה באמת שאנשים ישתקו? לא באמת. זה יהיה משעמם להחריד הגם שאינני אדם שמשתעמם לעולם.

מרגישה את עיני נעצמות.  זה מה שקורה שמתעוררים כל בוקר בין שלוש לארבע. הגוף שלי מבקש שינה.

מחר בבוקר שוב הליכה ארוכה. 

מחשבה שבכלל לא קשורה התגנבה למוחי ומאחר והיא מצאה את הזמן של עכשיו כמתאים כנראה עלי לבטא אותה.

איך מחברים חבלי כביסה שמחוץ לחלון אם זה מעבר להשיג ידי?

עכשיו הולכת לי לישון.  לילה טוב לכולם. 

Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי

מחשבה יוצרת מציאות

זו מין שעה מוזרה שכזאת. בין שישי לשבת. שכבתי במיטתי וקראתי חלק ממילותיכם. לאחרונה חלק מהדברים שאני נתקלת בהם מאתגרים אותי ואני נעה בין לקרוא לבין להמנע.

בדיוק כפי שאינני קוראת עיתונים או מקשיבה לחדשות במדיות השונות אינני רוצה להזין עצמי באנרגיות שבמילים שנאמרות מתוך אומללות עצבות או כעס. כל כך הרבה כאלה ניתן למצוא כאן.

יש בי רצון לחלוק מהתובנות ונסיון חיי כאשר אני רואה אנשים סובלים אך למדתי שלא תמיד זה מוערך אם האדם לא בקשב או במוכנות להקשיב.

זה נכון שתמיד קל לראות את הדברים שאחרים צריכים לשנות ואנחנו עיוורים לנקודות הדורשות שינוי עצמנו. מצאתי שלשנות את עצמי זו הדרך היעילה ביותר לשנות את הסביבה. זה לא בדיוק את עצמי, כי במהותי, ברמה הנשמתית, כמו כולנו אני מושלמת.. יש בי רצון רק לשנות את התנהלותי האנושית בהתאם למי שאני במהותי.

שינוי עובד בכמה מישורים. קודם כל.. אי אפשר באמת ליצור ששינוי באדם אחר לאורך זמן אם ההנעה לא באה ממנו. זה פשוט לא מחזיק מים.

מתוך חוויתי הסביבה שלנו היא אספקלריה למתרחש בתוכנו.. אך לא רק. קיימת גם התודעה הקולקטיבית שאנחנו חלק בלתי נפרד ממנה. משפיעים ומושפעים ממנה.

כשעולה בי רגש בעקבות צורת חשיבה או חוויה או מילים של אדם אחר והרגש איננו שמחה אהבה או צחוק.. עם כל רצוני לתרום משהו אני לאחרונה לפעמים עוצרת בעצמי. לוקחת את הרגש שעלה בי ומתבוננת בזה. לוקחת את זה כמראה לעצמי תוך כדי שאני שואלת עצמי.. מדוע עלה בי רגש? מה נאמר שם שפרט לי על עצב חשוף? אני משתמשת במילותיכם כדי להתבונן פנימה לתוכי ולחשוף את הנסתר ממני לעיתים. למדתי עם השנים שאנשים הם מראות נפלאות. בלעדיכם לא הייתי רואה דברים בתוכי שהשינוי שלהם יתן לי אפשרויות טובות והרמוניות יותר להתנהל בעולמנו ולהשפיע לחיוב.

אני משנה עצמי מסיבות מעשיות. אני רוצה תמיד שהחוויה שלי תהיה טובה יותר. לא רק שלי אלא גם של אחרים. זה מצחיק כי אי אפשר באמת לרצות עבור אחרים. לפעמים אנשים רוצים דווקא סבל ולא הרמוניה.

את האנשים שמסביבי אינני יכולה לשנות. לא באמת. אך ראיתי כיצד השינויים שחוללתי בעצמי השפיעו על הסביבה.

לפעמים אני עושה שינויים עצומים בעצמי והסביבה עדיין נשארת כשהיתה.. כשאני חושבת על זה אני מבינה מדוע. זה כל כך אנושי להגיד "אני רוצה עכשיו!". רק כשזה לא עובד כך.

אנחנו מכלול. שזורים אחד בשני באופן מופלא. גם אם אני מחוללת בעצמי שינויים הכל צריך לנוע ביחד באופן כזה או אחר וזה כבר תפקידו של היקום ליצור את התנאים המתאימים ואת התזוזה.

זמן בני האדם אינו זמן היקום. אני אומרת "עכשיו".. ובעכשיו זה מתחיל להתגלם ברמה האנרגטית אך עד שאני רואה את זה בעיני במציאות אני נדרשת לסבלנות.

ברגע שאנחנו חושבים משהו.. באותו הרגע הדבר הזה שאנחנו רוצים בו מתחיל להתגשם מהמימד בו כל האפשרויות מגולמות כצבירי אנרגיה.. קוונטים.. ומתחיל לנוע לעברנו. רק שאנחנו לרוב ספקנים וחסרי וודאות. מחשבות חיוביות ימשכו את מה שאנחנו רוצים לעברנו עד שזה ינחת בזרועותינו.. ספקנות ומחשבות שליליות.. אלו שלפעמים נמצאות בשיח הפנימי שלנו, ירחיקו את מה שאנחנו רוצים.. או יותר נכון ימשכו את מה שבמחשבותנו האחרות. אם יש בנו פחד.. נקבל חוויות בהתאם.. כל רגש מושך חוויות בהתאם. זה לא רק המחשבה אלא הרגש שמתלווה אליה.

לא במודע לעיתים אנחנו יוצרים דברים שלא רצינו ליצור מתוך כלל האפשרויות הקיימות. לגמרי מחוסר מודעות. מחוסר הבנה שהמחשבות שלנו ממגנטות ארועים. וכמה אנשים באמת שמים לב ועירניים לגבי מה עובר להם בראש?

אני התחלתי להתבונן במחשבותי כשהבנתי איך זה עובד בגדול. לא הבנתי כל מיני דקויות באיך זה עובד אך עדיין ראיתי שינויים עצומים לחיוב בחוויות שהגיעו לחיי.

כל הזמן אני צריכה להזכיר לעצמי להשאר במקום השקט והשליו שלי.. לנשום ולזכור שזמן היקום הוא אחר וברגע המדוייק בו הכל יסתנכרן בשלמות אוכל לחוות את הדברים שאני רואה בעיני רוחי.

קל להסחף מהוודאות ומהרגש החיובי כאשר קוראים מילים המביעות חוסר. מילים הן אבני הבניין שלנו.. מחשבות הכח המניע מאחורי חוויותינו אם אנחנו רוצים בזה או לא.

זה מתחבר לי למשהו אחר שכתבתי אתמול בקבוצה מסויימת. חוויה ששיתפתי ואני מתבוננת בזה עכשיו לראות את ההקשרים. תמיד יש כאלה. ואני רואה כיצד מחשבות מבולבלות יוצרות כאוס.

לפעמים אני קוראת מילים של אחרים ואני מחליטה שזהו.. לא אקרא יותר. כי אני מרגישה מה הן עושות לי וכיצד הן מפריעות לי ליצור את מה שאני רוצה ליצור. הן לא הרמוניות לתמונה שיש בראשי.

אומרת שלא אקרא ואז אני קוראת.. וכותבת למרות שאמרתי שלא אכתוב… כי פשוט אכפת לי. ואני לא בטוחה כמה האכפתיות הזאת הרמונית לשמירת התדר. אני מתלבטת.

אני אנושית ומאוד מאוד רגישה.. מאוד אוהבת ומרגישה בני אנוש. אתכם. אך המילים שלכם לפעמים מאתגרות אותי כל כך שאני משתתקת והולכת להדמים את מחשבתי כי עדיף חוסר מחשבה על מחשבות שהן פחות. לפעמים המילים שלכם נוגעות בי באופן שמסית אותי מההתכווננות החיובית שאני רוצה לעצמי.

אומרת "שלכם". אך יודעת בוודאות שחלקכם חיוביים במחשבתכם.. מודעים.. שולטים במחשבותיכם ובמעשיכם.

אינני מעבירה ביקורת.. לא באמת.. ואם אני מעבירה שזה דבר מטופש לעשותו.. אני בעיקר מעבירה על עצמי על זה שאני יודעת כיצד הדברים עובדים ובכל זאת מתפלק לי.. מה יש להגיד על אנשים שאין להם שום הבנה?

אם רחקתי.. הפסקתי לתקשר.. השתתקתי.. דעו שאני במחשבותי. בשקט שאני צריכה כדי ליצור בהרמוניה את התמונות שבראשי בלי הפרעות והסחות דעת.

אני אוהבת אתכם. אתם לעיתים קרובות מאתגרים אותי ואני שמחה שכך. זה דורש ממני להתבונן טוב יותר לתוך עצמי ולתהליכי היצירה שלי. זה דורש ממני לדייק את עצמי ולהתפקס.

שבת בבוקר.. רציתי כבר להיות בהליכה שלי והתעכבתי עם הכתיבה הזאת.

בוקר טוב. 

Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי

חיות מחמד וחיות אחרות

היום בעת שהלכתי בפארק בשעת בוקר מוקדמת התחוללה דרמה שגרמה לי לעצור מהליכתי.

כלב שבעליו שחרר אותו מרצועתו החליט לצאת למסע ציד בברכה המלאכותית ובמשך זמן ארוך שחה הלוך ושוב אחרי עדת ברווזים.

רק בסוף המסלול שלי אחרי שעה ראיתי את הבעלים הולך עם כלבו כשבגדיו ספוגים מים.

המקרה הזה גרם לי לתהות האם ההחלטה לתת לכלב לא ממושמע חופש בפארק בו יש עופות בר הינה החלטה שקולה.

עדיין מהדהרים בראשי קולות הבחור והבחורה הצועקים לכלבם בעת שחייתו אחרי הברווזים וההתעלמות שזכו לה….

מקווה שהם למדו את השעור.

אם תשאלו מה עלה בגורל הברווזים לא אוכל להשיב. המשכתי בהליכתי. 

Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי

נופלים בפח או לא?

קיבלתי עכשיו טלפון מנציג מכירות של חברה בשם לוטו דיל.

אמר שהמספר שלי עלה בהגרלה וזכיתי ב 270 (או משהו כזה) הגרלות אם אצטרף היום. קטעתי את שטף דיבורו ואמרתי כבר הייתי מנויה בפיס ואין לי עניין.. אז הוא אמר.. זה פיס וזה לוטו דיל. הודתי לו וניתקתי.

נכנסתי לגוגל לבדוק מה לעזאזל זה לוטו דיל. לא שמעתי על זה בחיים.

התוצאה השלישית בגוגל הניבה מאמר שאנשים צריכים לתת עליו את הדעת.

מסתבר שלא חסרות חברות.. או אנשים מתחזים שינסו להוליך אתכם שולל. לקחת מכם פרטים מזהים במקרה הטוב.. ובמקרה הרע את פרטי האשראי שלכם או דברים אחרים שתסכימו למסור בתום לב כי הינכם אנשים נותני אמון.

אחר כל מיני דברים שנתקלתי בהם במהלך השנים האחרונות פתחתי סוג של ספקנות לגבי סיפורים שאנשים מספרים לי בטלפון. אם מתקשרים מחברת הביטוח ומבקשים ממני אימות פרטים.. אני מתקשרת למספר שידוע לי ומציינת שהתקשרו אלי כדי לוודא.

כבר קרה לי בעבר שקיבלתי מייל מחברה בו היא מספרת שהיא תקועה באיזה מקום בעולם בלי כסף והיא מבקשת את עזרתי… כמעט נפלתי לזה אך החלטתי בכל זאת לבדוק את אמיתות הסיפור. התברר שהיא בארץ ולא קרה לה דבר. רק פרצו לה למייל ועשו בו שימוש ללא ידיעתה כדי להפיל בפח אנשים תמימים.

מצאתי לנכון לחלוק איתכם.

כמובן שהייתי שמחה להשאר נאיבית לגמרי.. לעצום עיני ולדמיין שכאלה דברים לא קורים.

המחשבה החיובית שלי לא מתעסקת עם דברים שכאלה ביום יום.. אין בי שמץ של דאגה וגם אתם אינכם צריכים לדאוג. רק השתמשו בגוגל אם משהו נשמע לכם מוזר. בדקו… לשמחתי יש לנו היום את האמצעים כדי לא ליפול שולל לתרמיות או לשימוש לא נכון באמון שאנחנו נותנים.

מצרפת המאמר:

https://www.mako.co.il/finances-money/Article-61988817dd6e451006.htm

Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי

דשא רטוב

אחד הדברים שגיליתי הבוקר זה שאני אוהבת לשכב על הדשא הרטוב בטל הלילה ולהרגיש את אנרגית האדמה והדשא מתחתי. הבגדים שלי נרטבים אך זה כיף גדול.

יש דברים שרוב האנשים לא יעשו ואני כן. כנראה זה הצד הילדי שבי. זה שאוהב ללכת בגשם בלי מטריה ולקטוף פרחי בר.

מאז שחזרתי להתאמן אני עושה כן. יום אחרי יום. מסיימת את הליכתי בפארק במתיחות על הדשא הרטוב ואז מגיע הרגע הכיפי באמת. אני נשכבת על שמיכת הלחות המרעננת הזאת.. נותנת לכל מודעותי להתחבר לפשטות שברגע הזה בו הדשא הרטוב מדגדג את עורי ומרטיבאת בגדי. גם שערותי מתחברות לדשא וראשי מקבל את האנרגיה המופלאה הזאת. פורסת את ידי וכפות ידי לקבל כמה שיותר מזה.

בפעם הראשונה שעשיתי כן זוכרת את עצמי מתבוננת היטב.. מחפשת מקום בו אין קיני נמלים. מאז אני פשוט נשכבת על הרטוב הרענן הזה וסופגת לתוכי את האנרגיה של הצמיחה והשפע שהאדמה מביאה.

מדי פעם מתגנבים לתוכי רעשים שמוחי מסנן רוב הזמן.. אנשים.. מכוניות רחוקות.. אך בעיקר אני מוקפת בציוץ ציפורים קולניות. כל כך הרבה ציפורים וכל כך הרבה ציוצים שונים שאפשר להשאב לזה ורק לזה.

זה בוקר משובח. אמנם יהיו כאלה שיגידו.. אוף יום ראשון.. אך יום ראשון זה היום בו טמונה האנרגיה של כל השבוע. כל האפשרויות שעוד לא התגלמו. כמו בגרעין פרי המכיל את הפוטנציאל של העץ כולו.

המלצתי לכם להתחיל את היום הזה והשבוע הזה עם הגישה והרגש הנכון. חושו את ההתלהבות והשמחה בעת שאתם מתחילים להתעורר.. מתארגנים ליום הזה. אם אתם עוברים ליד המראה חייכו לעצמכם בהנאה. כי היום הזה יהיה בדיוק מה שתחליטו שהוא יהיה. זה רק עניין של מודעות והחלטה. החליטו שהיום הזה הולך להיות נפלא ופורה ומהנה במיוחד.

גם אם קמתם חסרי התלהבות או מודאגים מסיבות כאלה או אחרות ביכולתכם לשנות את זה. ביכולתכם לשנות את כל מה שתחליטו לשנות רק מעצם שינוי מחשבתכם לחיובית, שמחה וזורמת.

לא אחת בחיי עמדתי בפני אתגרים שהשפיעו על דרך התעוררותי בבוקר אך שבתי והזכרתי לעצמי כל הזמן שגם אם אינני יודעת איך לשנות את שאני רוצה לשנות, אני יכולה להיות חיובית, בידיעה שלמה שאקבל את הידע שאני רוצה בו, ברגע הנכון וכך היה שוב ושוב.

כל האתגרים כולם הם הזדמנות לצמיחה ויציאה מתוך עצמנו.. הזדמנות לשחרר יכולת חדשה הגלומה בפוטנציאל שבנו . יכולת שמחכה שנפרוץ את עצמנו כדי שנוכל להכיל משהו חדש שלא ידענו על קיומו קודם.

מחייכת אליכם הבוקר אנשים יקרים. דעו שברמה גבוהה יותר אינכם לבד אף פעם. כולכם אהובים ביותר ובוראים מופלאים.

חייכו אל עצמכם הבוקר והתחילו את שארית חייכם שמתחילה הרגע בשמחה פנימית והתלהבות הראויה לכל רגע ורגע של הקיום שלנו. עשו כן וראו מה יקרה. אני כבר יודעת.

בוקר טוב. 

Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי

להעיז לאהוב

משהו שקראתי ומאוד אהבתי.  בפעם השניה שקראתי קפץ לי המשפט הזה מול העיניים: "ואני לא צריך שתתקני אותי, פשוט תחזיקי לי את היד בזמן שאני מתקן את עצמי…" כמה הוא נכון. 

"אני רוצה להזדיין עם האינטליגנציה שלך.
ושיזדיינו הבגדים, בואי נוריד קודם כל את הפחדים, זה העירום האמיתי.
בואי נאכל לאפה שווארמה על המדרכה ונדבר על הדקויות של החיים כל הלילה בזמן שהכוכבים רוקדים לכבודנו.
אני רוצה לדעת הכל עלייך, מאיזה תוספות את אוהבת בפיצה ועד הבן זונה ששבר לך את הלב בפעם הראשונה.
כשהקירות רועדים אני רוצה שנשבור מילים, ולא שנשבור את הכלים.
כנות חוסכת זמן ואהבה בריאה זו אהבה שמקשיבים, ולא רק שומעים.
אני אגרום לך לצחוק כל-כך חזק כשלא יהיה לך כוח אפילו לשחרר חיוך.
ואם תכבדי אותי, אני אוריד בשבילך את השמש בימים שיהיה לך חורף.
אל תפחדי להתאהב בי, אני לא האקס שלך וכל הגברים הם הכל, למעט אותו הדבר.
ואני לא צריך שתתקני אותי, פשוט תחזיקי לי את היד בזמן שאני מתקן את עצמי.
שלא תביני אותי לא נכון, אני לא פוחד ממחויבות, אני פוחד מאנשים שלא מעריכים.
ורק אלוהים יודע כמה שאני מאמין באהבה, פשוט לפעמים אני לא מאמין באנשים.
אל תתחפשי למושלמת לידי, כי אם יש לי את השריטות שלך, יש לי את הכל.
אני רוצה שכל החיים נשיר באוטו את השירים האהובים עלינו ביחד.
ועל הזין שלי איך אנחנו נראים מהצד, בואי נשתגע, בואי נצרח, בואי נשמח, שיסתכלו עלינו בעין עקומה, זה לא נורמלי להיות נורמלי בימנו.
תראי את כל השרלועות האלה, הן מנסות להיות כמוך ונכשלות, כי את השריטות שלך אי אפשר לחקות.
את הכי יפה כשאת לא מתאמצת בכלל להיות יפה, ואם לא היו בך פגמים היית סתם עוד אחת בעולם.
את הופכת אותי לבן אדם יותר טוב, את עשית דיאטה לאגו שלי ואני בסדר עם זה, כי אהבה זה לא להיות בראש סדר העדיפויות של החיים שלך.
אנחנו חיים במציאות רקובה, עולם שבו אומרים בוקר טוב למסך במקום לבן אדם שמולך.
את יודעת, לפעמים בא לי לשמור איתך שבת כל החיים, רק אני ואת, לתת יום חופש לפלאפונים.
כי את מדליקה את השמיים שלי, כל יום את מלמדת אותי משהו חדש ושיחה איתך מנצחת יום רע.
אני אוהב אותך יותר משאני אוהב לנשום ומאמי אל תבכי, הדמעות שלך יקרות מידי, קחי את שלי.
אני אוהב אותך כשתשכחי לאהוב את עצמך, ולא משנה כמה רחוק תלכי, תמיד תזכרי שאנחנו חולקים את אותם שמיים.
את הופכת את החיים שלי ליותר טובים רק כי את נמצאת בהם.
אני לא רוצה בחיים שנהפוך להיות כמו כולם.
אני לא רוצה שנחביא את הקשיים שלנו מאחורי פילטרים של אינסטגרם.
אני רוצה שנריב, אני רוצה שנתעצבן, אני רוצה שלפעמים זה יהיה מכוער, שיזדיין העולם, הוא יכול להסתכל עלינו ולהתאכזב ששום דבר אצלנו לא נשבר.
נשמה שלי אל תפחדי מהגשמים, אנחנו יותר מידי חזקים, האהבה שלנו עשויה מפלדה, לא מקופסת שימורים.
מבטיח לאהוב אותך בכל מצבי הרוח שלך, גם במכוערים ביותר.
כי אהבה זה לא לוותר כשהקושי דופק בדלת, אהבה זה להתגבר." (נכתב ע"י Elyasaf ezra)

Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי

גן עדן

נשכבתי לרגע לנוח ומחשבות עברו בראשי על המהירות בה שינויים קורים בחיי. המהירות בה מוחי משנה ומתאים את עצמו לתובנות חדשות.. ידע חדש.. חוויות חדשות.

לפעמים יש בנו רצון לשמר ולהאחז בדברים. זה אך טבעי ואנושי לרצות להשאר במקומות המוכרים והידועים לנו. גם ברגעים ששינוי נדרש. כי לעד המח האנושי יבקש לעצמו איזון והרמוניה ולעיתים כניסת רעיונות חדשים מביאים חוויות חדשות שלא אחת מטלטלות את אושיות עולמנו המוכר והידוע.

אישית אני אוהבת שינויים. הם עושים את דרכי ליותר מעניינת ויצירתית… ליותר משעשעת… מפתיעה.. וכן. אני אוהבת הפתעות.

לא אחת אני שומעת אנשים מצהירים שהם לא אוהבים הפתעות. הכרתי כמה כאלה אישית. ויש אנשים שמסייגים ואומרים… רק הפתעות טובות.. כשאני חושבת על זה… אני אוהבת את כולן. אולי כי במאתגרות שבהן גם אם אין הנאה פשוטה יש הרבה לימוד וגם ללמוד אני אוהבת.

חושבת על חיי. אם לא היו בהם את כל התהפוכות וההפתעות שהיו בהם יתכן ולא הייתי מגיעה לתובנות שהגעתי אליהן. כל הדברים כולם שקרו בחיי.. הטובים והפחות הביאו אותי לרגע זה בו אני יכולה להסתכל במראה ולחייך בשמחה למי שאני.

היו רגעים בחיי שהייתי במיץ של הזבל… בתחתית התחתיות. מקום מעניין להיות בו, אני חייבת להגיד, אם כי לא יותר מרגע. גם אני האופטימית באדם הייתי בתחתית שלא ידעתי שקיימת. זה מקום מרתק כי הוא נותן סוג של נקודת ייחוס. פרספקטיבה חיובית לחיים.

הרבה שנים הייתי במין אושר מטופש שלא ידעתי להסבירו. פשוט שמחה בלי שום סיבה נראית לעין. רק אחרי שהייתי במקומות אחרים בעצמי הבנתי ולמדתי להעריך באמת שמחה ואושר ואת חשיבותם.

מצחיק הדבר כי נדמה שהדרך כבר היתה שם עבורי.. דרכי שלי.. יכולה לראות אחורה את כל ארועי חיי נשזרים כמו חרוזים על מחרוזת. ואני תוהה… האם חלק בי ידע עוד בטרם המצאתי את דרכי מה יהיה בה? לפעמים נדמה לי שכן… זו מן תחושה כזאת.. ידיעה שאני בסדר ולא משנה מה יקרה. שאני יכולה להיות יצירתית בכל דרך שאחפוץ כי חווית האנושיות היא סוג של ניסוי בטוח. לא משנה מה אצור עדיין הכל מצויין.

אינני יכולה להתווכח עם החוויה וההרגשה שמניעה אותי מהבטן.. או להתווכח עם הודאות שיש בי. גם אין לי רצון. אולי אני קצת אחרת. שפויה לא נורמלית והרפתקנית.

לעיתים קרובות אני שומעת אנשים מביעים את פחדיהם.. דאגתם.. בלבולם.. ואני מוצאת שאינני מזדהה עם דבר מזה. אני יודעת בוודאות שבתוכי שהכל מצויין בעולמי. יש בי הנאה גדולה גם מהאנושיות שבי.. זו שלפעמים שוכחת לרגע.. דבר שמביא אותי לצחוק בשעשוע.

חושבת שמרביתנו לוקחים עצמנו ברצינות תהומית בעוד שלדעתי זה מצחיק כשמתבוננים בזה מבחוץ. מה הכיף הגדול להיות כאן אם לא חווים את ההנאה של להיות כאן? אם לא רואים את המרהיבות המופלאה והגאונית שבעולמנו.. אם אי אפשר להנות מהאנשים הנהדרים מסביבנו השזורים בנו מבלי דעת? אלו שלפעמים מאתגרים אותנו עד הקצה של עצמנו ומשרתים את למידתנו את האפשרי לנו?

גן עדן? בהחלט. זה הגן עדן שלנו כאן ועכשיו.. זה יכול להיות גם גהנום אם רק תבחרו.. איזה גאונות מופלאה יצרה את הדבר המושלם הזה שיכול להיות כזה או כזה.. בשינוי זוית ראיה.. התבונננות.. מחשבה מודעת והכרת תודה..

עולם שהוא אספקלריה של מחשבותנו.. התודעה הפרטית והמורחבת. זה מופלא בעיני.

אנחנו יכולים להיות יצירתיים ככל שנהין.. להתפרע עם מחשבותנו ולגלות איזה בוראים מופלאים אנחנו. בוראים את כל שנחשוב עליו.

יתכן והינכם לא אוהבים את מה שקורה בחיים שלכם. האם אי פעם שאלתם עצמכם מדוע דברים קורים בחייכם בדרך כזו או אחרת? אני מקווה שכן. כי זו נקודה מצויינת. זו שבה מתחילים לשאול שאלות הקשורות למהות.

מחייכת כאן.. כולנו במקום טוב בעצמנו ברגע זה. גם אם נדמה לנו שאנחנו לא.. אנחנו במקום נפלא שאפשר להעריך בדעבד את הטוב שבו. לפעמים צריך זמן ופרספקטיבה כדי להבין. כולנו עושים כמיטב יכולתנו בכל רגע נתון. שווה לזכור את זה לפני שאנחנו מעבירים ביקורת על אחרים שהם בני לוויתנו לחוויה האנושית ומורים דגולים ואהובים במישור שמעבר ומשרתים את למידתנו נאמנה.

יום שישי.. מתה על האנרגיה הזאת. 

אוהבת אתכם. אנשים מופלאים באמת. בלי להכיר אתכם. כולכם ראויים להערכה ותודה על מי שהינכם.

Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי

משפט חכם ששמעתי הבוקר

ישנם רק שני דברים שמתקיימים בוודאות מבלי שנבחר. 1. יום אחד נמות. זה בלתי נמנע.. 2. אנחנו צריכים לחיות עד אז. ובכל שאר הדברים קיימות תמיד אפשרויות בחירה. 💖

Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי

רעיונות חדשים

פתאום עברה בי מחשבה בעודי מחייכת לתגובה מאשרת למשהו שאמרתי בפייסבוק.

כמה אנחנו אוהבים שמסביבנו מצויים אנשים עם דעות דומות שנותנים לכאורה תוקף לדרך חשיבתנו ומעשינו.

הרהרתי בזה לרגע. האם אנחנו לא מגבילים את חשיבתנו ומצמצמים את הרעיונות החדשים שאנחנו נחשפים להם כאשר אנחנו אוהדים אנשים שמאשרים לנו את חשיבתנו ודוחים את האחרים?

הרי אנחנו מושכים סוג מסויים של אנשים לחיינו בהתחברותנו לרעיונות דומים לשלנו.. אך האם איננו מצמצמים את חוויתנו ופתיחותנו המחשבתית בעודנו נמנעים מהאחרים?

חשבתי על האנשים שיש להם חוויות כואבות בחייהם ומדוע דווקא הם נמנים על האנשים שמילותיהם מגיעות אלי. מעבר להתערבות פייסבוק ב-למי לשלוח את מילותי. אנשים מסויימים נהיו ל"חברי הוירטואליים". אולי אנשים יצירתיים מרגישים יותר ולכן זה מה שאני קוראת כל הזמן. תהיתי לגבי זה. זה כנראה גם משהו שקשור לבחירות שלי.

בפעם האחרונה שאישרתי ביום אחד הרבה אנשים מבלי לסנן כי רציתי לראות מה יקרה, רציתי להיות פחות "סנובית".. ורציתי להחשף לאנשים אחרים, זו היתה חוויה שבדיעבד היתה משעשעת ובאותו הרגע הרגישה קצת אקסטרימית.

האם אני פתוחה לרעיונות חדשים באמת? איך זה מרגיש לי שנערים בשנות העשרים לחייהם מתחילים איתי וקוראים לי מאמי? או מתחילים לתחקר אותי על חיי.. או לומר לי "בא לי להפגש איתך"? האם אני פתוחה לזה? פחות. 

מהרהרת בזה בחיוך. כן.. אוהבת שמאתגרים את מחשבתי. בעדינות. לאט לאט… שאסתגל.. שאקשיב. יש הרבה בעולמנו השופע.. אישית מעדיפה לחקור רעיונות חדשים אם הם טובים יותר מאלו שאני מחזיקה בהם. אם הם מעשיים יותר.. תמיד מוכנה ללמוד ולהקשיב. רק בעדינות.

מחשבות.  מצחיקות המחשבות שעוברות בראשי. הן מספיק מצחיקות כדי שאשתף אותן.
יום שני היום.. לא תחילת שבוע.. לא פעמיים כי טוב.. לא סופ"ש. שני ועוד בצהריים. לא בשעות שאני כותבת. ובכל זאת.. כמה אנחנו פתוחים לרעיונות חדשים? תוהה.

Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי

אנרגיה

התעוררתי הבוקר לפני כשעה לערך, היתה לי מחשבה "שבי לכתוב", אך אמרתי לעצמי, לא.. לא עכשיו. הסתובבתי וחזרתי לישון.
 
מצחיק כיצד עובד מח האדם. חלמתי חלום על חוסר יכולתי לכתוב. הרי אני כותבת בכלל בלי מאמץ דברים רבים, אך חלמתי חלום על זה שמבקשים ממני שאכתוב ברכת יום הולדת ואינני יכולה בגלל מליון דברים, אין דף מתאים, אין כלי כתיבה מתאים, הדפים כל פעם נעלמו אחרי שהתחלתי לכתוב, אנשים באו במכוון להפריע ולא הצלחתי לעבור את המשפט הראשון של הברכה. ידעתי מה ברצוני לכתוב אך באופן טכני לחלוטין, זה לא עבר את השורה הראשונה ששבתי לכתוב אותה שוב ושוב אחרי שהדף נעלם והתערבב עם הרבה דפים אחרים שהיו זרוקים על הרצפה.
 
חלומות. מרתק לראות כיצד הם מטפלים במחשבות, מרתק לראות את שפת הדימויים העשירה שעולים בחלומות. שפה שהיא מאוד אישית וייחודית לאדם החולם.
 
בחלומי עלו כל מיני סוגיות שעברו במחשבתי לאחרונה, אך לא ממש התעסקתי בהן. לא תמיד אני חושבת לעומק על כל אמירה שלי ולא תמיד כל מחשבה שלי מטופלת ומוכרת על ידי המחשבה המודעת שלי. אך זה משהו שראוי לעשותו.
 
אולי בשל מודעותי, הצלחתי ברגע ההתעוררות להבין מהיכן באו המחשבות והצלחתי לדלות אותן ולהתייחס אליהן לרגע. אני אתבונן בהן אחרי שאסיים לכתוב. אמשיך את התהליך הזה עד שאבין ואם יהיה צורך אשחרר ממני את מה שאינו בזרימה עם מי שאני.
 
לעיתים קרובות אני מוצאת את הצורך לחשוף מחשבות לא מודעות ולהעלותן למודע. כשהן במודע ניתן להתבונן בהן ולשחררן אם אינן מתאימות. כשהן בתת המודע, הן פשוט יוצרות מציאות לא מכוונת.
 
נדמה שחלק מאיתנו בזמן הזה יודעים משהו על יצירת מציאות ומרגע לרגע יותר ויותר מודעים לזה. אני שמה לב שגם אני הולכת בדרך הזאת. אין לי את כל ההבנות ויש דברים שאני מבינה אך עוד לא במליון אחוז מיישמת. נדמה שהתמונה השלמה קיימת שם במוחי, אך רק פיסות ממנה נגלות בפני ברגע אחד. כל פעם חלק אחר נגלה. לפעמים הדברים צלולים ולפעמים חמקמקים, וכל מה שאני עושה ביום יום זה לבחון כיצד בתכלס זה עובד. יצירת המציאות. לא אחת אני בוחנת כיצד שינוי המחשבה משנה את המציאות, לפעמים אני יוצרת דברים שלא לגמרי משרתים אותי אך כן משרתים את הלמידה שלי כי אז אני יכולה להתבונן בהם ולהגיד… אה.. הבנתי עכשיו. כך יוצרים את זה.. או כך יוצרים באופן מדוייק יותר.
 
אני מוצאת את התהליך הזה מרתק למדי. מרגישה כמו חוקר בארץ לא נודעת שנתקל בדברים בפעם הראשונה ולהוט לבדוק כל דבר מהו. לפעמים אני "מסכנת" את עצמי ביצירות המוזרות שאני יוצרת. לא באמת מסכנת. מחייכת. אני יותר כמו אמן שיוצר משהו ואז תוך כדי יצירה הוא מגלה שהתוצאה לא בדיוק… ואז הוא שב ומשנה.. ושב ומשנה. אין בזה שום סכנה באמת. אולי רק סכנה לחלק הגאוותני באגו. מן משחק כזה שיכול לגרום לגאווה או להעלם או להתנפח עד שתתפוצץ.
 
כשחליתי אנשים הזהירו אותי שאם לא אלך בתלם אז אסכן עצמי. האנשים היו רופאים שהזהירו כי אני מסכנת את חיי אם לא אקח תרופות. אני מניחה שחלקכם כבר יודעים את דעתי על העניין. 🙂 אני יוצרת קצת מופרעת.. גם שאני שפויה למדי. צחקתי כי אני יודעת שאנחנו נצחיים ועכשיו זה הזמן שלי להרפתקנות ולמידה.. ואני בודקת כיצד אנחנו יוצרים דברים. מחלה היא גם סוג של יצירה שמשרתת דברים רבים אצל האדם. אני מוצאת את זה מעניין להתבונן ביצירה הזאת במה שגרם לה ובמחשבות על מה יגרום לי לשחרר אותה. המפתח לזה בידיים שלי ורק שלי.
 
היננו יצורים מופלאים. יש ביכולתנו לרפא את עצמנו, רק צריך לדעת כיצד המחשבה שלנו עובדת. כיצד אנרגיה עובדת. כי גם המחשבה היא אנרגיה. למעשה, כולנו גופים אנרגטיים. כל מי שלמד משהו על פיזיקה יודע זאת. כל מי שלמד שעורים בסיסיים בכימיה גם הוא יודע זאת. אנחנו אחוז קטן של חומר ובעיקר אנרגיה. כולנו כאלה.. כל דבר מסביבנו הוא כזה… ואנחנו שוחים בים של אנרגיה שמקיפה אותנו. אין ריק הכל אנרגיה.
 
זה מעניין להפנים את העובדה הזאת שאנחנו גופים אנרגטיים השוחים בים של אנרגיה שחלקה מלאכותית לחלוטין ומשבשת את האנרגיה הטבעית שלנו. זה מעניין לגלות שתמיד יש עוד מה לעשות כדי לשפר את המצב שלנו ויש דרכים להחזיר את מה שיש בגופנו באופן טבעי לחלוטין לתפקוד תקין אם השתבש וזה אפילו די פשוט כאשר מבינים את זה.
 
אני בזה במחשבתי. בפלא האנושי הזה.. בלמידה המופלאה הזאת.. במתנה הזאת בדמות חוויות ואנשים מאתגרים.. אוהבת ליצור והינה אני עושה זאת יום יום בחיי. כולנו עושים את זה אם אנחנו אוהבים את זה ואם לא. אם אנחנו אוהבים את תוצאות יצירתנו ואם לא… כמה שזה מופלא… כיצד אנחנו כרוכים אחד בשני ויוצרים ביחד בתודעה המשותפת שאנחנו חולקים את המציאות המופלאה שלנו. זה מרהיב בעיני ואני מלאת פליאה.
 
זה בוקר יום שישי… מרגישים כבר האנרגיה הזאת של יום שבת מזדחלת לתוך תודעת כולנו.. עוד מעט אפשר יהיה להתרווח ולהתענג על השקט והדבר המיוחד הזה שיש באנרגיה הזאת.
 
זה זמן לאהבה אנשים, אהבו והרבה. זמן לעונג, זמן לשמחה. הניחו לכל השאר ולרגע התרווחו בעצמכם כי כולנו כאן מבחירה. כל אחד ואחד מאיתנו, ואנחנו כאן כדי ליצור כל יום מחדש. וראוי שעוד מעט, כבוראים שהיננו, גם נקדיש זמן למנוחה ועשיה מסוג אחר. עשיה מהנה מאמת.
אנחנו שניה לפני תחילת הסופ"ש. לחלקנו הוא כבר התחיל. כדאי להנות ואף מומלץ.
 
אוהבת אתכם חברי לדרך המשותפת הזאת. אתם שקוראים את מילותי. אתם הם אלו שנותנים משמעות למילים שלי ואתם הכח המניע מאחורי הכתיבה שלי. אוהבת אתכם על מי שהינכם ועל שהינכם שותפים ליצירה המופלאה הזאת.
 
Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי