להעיז לאהוב

משהו שקראתי ומאוד אהבתי.  בפעם השניה שקראתי קפץ לי המשפט הזה מול העיניים: "ואני לא צריך שתתקני אותי, פשוט תחזיקי לי את היד בזמן שאני מתקן את עצמי…" כמה הוא נכון. 

"אני רוצה להזדיין עם האינטליגנציה שלך.
ושיזדיינו הבגדים, בואי נוריד קודם כל את הפחדים, זה העירום האמיתי.
בואי נאכל לאפה שווארמה על המדרכה ונדבר על הדקויות של החיים כל הלילה בזמן שהכוכבים רוקדים לכבודנו.
אני רוצה לדעת הכל עלייך, מאיזה תוספות את אוהבת בפיצה ועד הבן זונה ששבר לך את הלב בפעם הראשונה.
כשהקירות רועדים אני רוצה שנשבור מילים, ולא שנשבור את הכלים.
כנות חוסכת זמן ואהבה בריאה זו אהבה שמקשיבים, ולא רק שומעים.
אני אגרום לך לצחוק כל-כך חזק כשלא יהיה לך כוח אפילו לשחרר חיוך.
ואם תכבדי אותי, אני אוריד בשבילך את השמש בימים שיהיה לך חורף.
אל תפחדי להתאהב בי, אני לא האקס שלך וכל הגברים הם הכל, למעט אותו הדבר.
ואני לא צריך שתתקני אותי, פשוט תחזיקי לי את היד בזמן שאני מתקן את עצמי.
שלא תביני אותי לא נכון, אני לא פוחד ממחויבות, אני פוחד מאנשים שלא מעריכים.
ורק אלוהים יודע כמה שאני מאמין באהבה, פשוט לפעמים אני לא מאמין באנשים.
אל תתחפשי למושלמת לידי, כי אם יש לי את השריטות שלך, יש לי את הכל.
אני רוצה שכל החיים נשיר באוטו את השירים האהובים עלינו ביחד.
ועל הזין שלי איך אנחנו נראים מהצד, בואי נשתגע, בואי נצרח, בואי נשמח, שיסתכלו עלינו בעין עקומה, זה לא נורמלי להיות נורמלי בימנו.
תראי את כל השרלועות האלה, הן מנסות להיות כמוך ונכשלות, כי את השריטות שלך אי אפשר לחקות.
את הכי יפה כשאת לא מתאמצת בכלל להיות יפה, ואם לא היו בך פגמים היית סתם עוד אחת בעולם.
את הופכת אותי לבן אדם יותר טוב, את עשית דיאטה לאגו שלי ואני בסדר עם זה, כי אהבה זה לא להיות בראש סדר העדיפויות של החיים שלך.
אנחנו חיים במציאות רקובה, עולם שבו אומרים בוקר טוב למסך במקום לבן אדם שמולך.
את יודעת, לפעמים בא לי לשמור איתך שבת כל החיים, רק אני ואת, לתת יום חופש לפלאפונים.
כי את מדליקה את השמיים שלי, כל יום את מלמדת אותי משהו חדש ושיחה איתך מנצחת יום רע.
אני אוהב אותך יותר משאני אוהב לנשום ומאמי אל תבכי, הדמעות שלך יקרות מידי, קחי את שלי.
אני אוהב אותך כשתשכחי לאהוב את עצמך, ולא משנה כמה רחוק תלכי, תמיד תזכרי שאנחנו חולקים את אותם שמיים.
את הופכת את החיים שלי ליותר טובים רק כי את נמצאת בהם.
אני לא רוצה בחיים שנהפוך להיות כמו כולם.
אני לא רוצה שנחביא את הקשיים שלנו מאחורי פילטרים של אינסטגרם.
אני רוצה שנריב, אני רוצה שנתעצבן, אני רוצה שלפעמים זה יהיה מכוער, שיזדיין העולם, הוא יכול להסתכל עלינו ולהתאכזב ששום דבר אצלנו לא נשבר.
נשמה שלי אל תפחדי מהגשמים, אנחנו יותר מידי חזקים, האהבה שלנו עשויה מפלדה, לא מקופסת שימורים.
מבטיח לאהוב אותך בכל מצבי הרוח שלך, גם במכוערים ביותר.
כי אהבה זה לא לוותר כשהקושי דופק בדלת, אהבה זה להתגבר." (נכתב ע"י Elyasaf ezra)

This entry was posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי.

Post a Comment

Your email is never published nor shared. Required fields are marked *

*
*