מחשבה יוצרת מציאות

זו מין שעה מוזרה שכזאת. בין שישי לשבת. שכבתי במיטתי וקראתי חלק ממילותיכם. לאחרונה חלק מהדברים שאני נתקלת בהם מאתגרים אותי ואני נעה בין לקרוא לבין להמנע.

בדיוק כפי שאינני קוראת עיתונים או מקשיבה לחדשות במדיות השונות אינני רוצה להזין עצמי באנרגיות שבמילים שנאמרות מתוך אומללות עצבות או כעס. כל כך הרבה כאלה ניתן למצוא כאן.

יש בי רצון לחלוק מהתובנות ונסיון חיי כאשר אני רואה אנשים סובלים אך למדתי שלא תמיד זה מוערך אם האדם לא בקשב או במוכנות להקשיב.

זה נכון שתמיד קל לראות את הדברים שאחרים צריכים לשנות ואנחנו עיוורים לנקודות הדורשות שינוי עצמנו. מצאתי שלשנות את עצמי זו הדרך היעילה ביותר לשנות את הסביבה. זה לא בדיוק את עצמי, כי במהותי, ברמה הנשמתית, כמו כולנו אני מושלמת.. יש בי רצון רק לשנות את התנהלותי האנושית בהתאם למי שאני במהותי.

שינוי עובד בכמה מישורים. קודם כל.. אי אפשר באמת ליצור ששינוי באדם אחר לאורך זמן אם ההנעה לא באה ממנו. זה פשוט לא מחזיק מים.

מתוך חוויתי הסביבה שלנו היא אספקלריה למתרחש בתוכנו.. אך לא רק. קיימת גם התודעה הקולקטיבית שאנחנו חלק בלתי נפרד ממנה. משפיעים ומושפעים ממנה.

כשעולה בי רגש בעקבות צורת חשיבה או חוויה או מילים של אדם אחר והרגש איננו שמחה אהבה או צחוק.. עם כל רצוני לתרום משהו אני לאחרונה לפעמים עוצרת בעצמי. לוקחת את הרגש שעלה בי ומתבוננת בזה. לוקחת את זה כמראה לעצמי תוך כדי שאני שואלת עצמי.. מדוע עלה בי רגש? מה נאמר שם שפרט לי על עצב חשוף? אני משתמשת במילותיכם כדי להתבונן פנימה לתוכי ולחשוף את הנסתר ממני לעיתים. למדתי עם השנים שאנשים הם מראות נפלאות. בלעדיכם לא הייתי רואה דברים בתוכי שהשינוי שלהם יתן לי אפשרויות טובות והרמוניות יותר להתנהל בעולמנו ולהשפיע לחיוב.

אני משנה עצמי מסיבות מעשיות. אני רוצה תמיד שהחוויה שלי תהיה טובה יותר. לא רק שלי אלא גם של אחרים. זה מצחיק כי אי אפשר באמת לרצות עבור אחרים. לפעמים אנשים רוצים דווקא סבל ולא הרמוניה.

את האנשים שמסביבי אינני יכולה לשנות. לא באמת. אך ראיתי כיצד השינויים שחוללתי בעצמי השפיעו על הסביבה.

לפעמים אני עושה שינויים עצומים בעצמי והסביבה עדיין נשארת כשהיתה.. כשאני חושבת על זה אני מבינה מדוע. זה כל כך אנושי להגיד "אני רוצה עכשיו!". רק כשזה לא עובד כך.

אנחנו מכלול. שזורים אחד בשני באופן מופלא. גם אם אני מחוללת בעצמי שינויים הכל צריך לנוע ביחד באופן כזה או אחר וזה כבר תפקידו של היקום ליצור את התנאים המתאימים ואת התזוזה.

זמן בני האדם אינו זמן היקום. אני אומרת "עכשיו".. ובעכשיו זה מתחיל להתגלם ברמה האנרגטית אך עד שאני רואה את זה בעיני במציאות אני נדרשת לסבלנות.

ברגע שאנחנו חושבים משהו.. באותו הרגע הדבר הזה שאנחנו רוצים בו מתחיל להתגשם מהמימד בו כל האפשרויות מגולמות כצבירי אנרגיה.. קוונטים.. ומתחיל לנוע לעברנו. רק שאנחנו לרוב ספקנים וחסרי וודאות. מחשבות חיוביות ימשכו את מה שאנחנו רוצים לעברנו עד שזה ינחת בזרועותינו.. ספקנות ומחשבות שליליות.. אלו שלפעמים נמצאות בשיח הפנימי שלנו, ירחיקו את מה שאנחנו רוצים.. או יותר נכון ימשכו את מה שבמחשבותנו האחרות. אם יש בנו פחד.. נקבל חוויות בהתאם.. כל רגש מושך חוויות בהתאם. זה לא רק המחשבה אלא הרגש שמתלווה אליה.

לא במודע לעיתים אנחנו יוצרים דברים שלא רצינו ליצור מתוך כלל האפשרויות הקיימות. לגמרי מחוסר מודעות. מחוסר הבנה שהמחשבות שלנו ממגנטות ארועים. וכמה אנשים באמת שמים לב ועירניים לגבי מה עובר להם בראש?

אני התחלתי להתבונן במחשבותי כשהבנתי איך זה עובד בגדול. לא הבנתי כל מיני דקויות באיך זה עובד אך עדיין ראיתי שינויים עצומים לחיוב בחוויות שהגיעו לחיי.

כל הזמן אני צריכה להזכיר לעצמי להשאר במקום השקט והשליו שלי.. לנשום ולזכור שזמן היקום הוא אחר וברגע המדוייק בו הכל יסתנכרן בשלמות אוכל לחוות את הדברים שאני רואה בעיני רוחי.

קל להסחף מהוודאות ומהרגש החיובי כאשר קוראים מילים המביעות חוסר. מילים הן אבני הבניין שלנו.. מחשבות הכח המניע מאחורי חוויותינו אם אנחנו רוצים בזה או לא.

זה מתחבר לי למשהו אחר שכתבתי אתמול בקבוצה מסויימת. חוויה ששיתפתי ואני מתבוננת בזה עכשיו לראות את ההקשרים. תמיד יש כאלה. ואני רואה כיצד מחשבות מבולבלות יוצרות כאוס.

לפעמים אני קוראת מילים של אחרים ואני מחליטה שזהו.. לא אקרא יותר. כי אני מרגישה מה הן עושות לי וכיצד הן מפריעות לי ליצור את מה שאני רוצה ליצור. הן לא הרמוניות לתמונה שיש בראשי.

אומרת שלא אקרא ואז אני קוראת.. וכותבת למרות שאמרתי שלא אכתוב… כי פשוט אכפת לי. ואני לא בטוחה כמה האכפתיות הזאת הרמונית לשמירת התדר. אני מתלבטת.

אני אנושית ומאוד מאוד רגישה.. מאוד אוהבת ומרגישה בני אנוש. אתכם. אך המילים שלכם לפעמים מאתגרות אותי כל כך שאני משתתקת והולכת להדמים את מחשבתי כי עדיף חוסר מחשבה על מחשבות שהן פחות. לפעמים המילים שלכם נוגעות בי באופן שמסית אותי מההתכווננות החיובית שאני רוצה לעצמי.

אומרת "שלכם". אך יודעת בוודאות שחלקכם חיוביים במחשבתכם.. מודעים.. שולטים במחשבותיכם ובמעשיכם.

אינני מעבירה ביקורת.. לא באמת.. ואם אני מעבירה שזה דבר מטופש לעשותו.. אני בעיקר מעבירה על עצמי על זה שאני יודעת כיצד הדברים עובדים ובכל זאת מתפלק לי.. מה יש להגיד על אנשים שאין להם שום הבנה?

אם רחקתי.. הפסקתי לתקשר.. השתתקתי.. דעו שאני במחשבותי. בשקט שאני צריכה כדי ליצור בהרמוניה את התמונות שבראשי בלי הפרעות והסחות דעת.

אני אוהבת אתכם. אתם לעיתים קרובות מאתגרים אותי ואני שמחה שכך. זה דורש ממני להתבונן טוב יותר לתוך עצמי ולתהליכי היצירה שלי. זה דורש ממני לדייק את עצמי ולהתפקס.

שבת בבוקר.. רציתי כבר להיות בהליכה שלי והתעכבתי עם הכתיבה הזאת.

בוקר טוב. 

This entry was posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי.

Post a Comment

Your email is never published nor shared. Required fields are marked *

*
*