מחשבות של כלום

לרגע עברה בראשי מחשבה לכתוב ואין לי מושג על מה ולמה הופיעה המחשבה הזאת כי יש לי כלום במח כרגע.

אולי אני צריכה לכתוב על חשיבות הכלום. כי בהחלט יש מה להגיד על זה.

תמיד אמרתי על עצמי שהמח שלי מגיע מ 0 ל 100 בשניה ואכן זה כך. רגע ישנה ובמשנהו ערנית וחושבת מחשבות עמוקות. אפילו בשנתי אני חושבת ולראיה אין ספור פתרונות לעניינים שהטרידו אותי בעבר בערותי שניתן להם מענה בזמן חלום.

חושבת על הכלום הזה.. אמרתי פעם שאינני יודעת לכבות את המח שלי וחיפשתי פתרונות יצירתיים לכבותו.. יש כל מיני מדיטציות וגם דברים פחות קונבנציונליים.. אך לא באמת מצאתי משהו שנותן מנוחה מלאה למח ללא התערבות חיצונית כזו או אחרת.

לנשום בחוסר תזוזה.. עיניים עצומות ולשקוע לשקט שלי.. גם אם לא נאחזים במחשבות הן שם.. חולפות להן וממשיכות. משהו תמיד קורה במח.

לפעמים אני חושבת על שקט. מוחלט. על מרחב בו אוכל פשוט לשתוק ואיש לא ידבר.. לא אצטרך להגיב או לתקשר ואוכל לשקוע בשקט של עצמי.

נדמה שזה בחיים לא יקרה אלא אם אלך לאיזה ויפסנה. וגם שם יש אנשים מדברים.

צוחקת בליבי. האם ארצה באמת שאנשים ישתקו? לא באמת. זה יהיה משעמם להחריד הגם שאינני אדם שמשתעמם לעולם.

מרגישה את עיני נעצמות.  זה מה שקורה שמתעוררים כל בוקר בין שלוש לארבע. הגוף שלי מבקש שינה.

מחר בבוקר שוב הליכה ארוכה. 

מחשבה שבכלל לא קשורה התגנבה למוחי ומאחר והיא מצאה את הזמן של עכשיו כמתאים כנראה עלי לבטא אותה.

איך מחברים חבלי כביסה שמחוץ לחלון אם זה מעבר להשיג ידי?

עכשיו הולכת לי לישון.  לילה טוב לכולם. 

This entry was posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי.

Post a Comment

Your email is never published nor shared. Required fields are marked *

*
*