רעיונות חדשים

פתאום עברה בי מחשבה בעודי מחייכת לתגובה מאשרת למשהו שאמרתי בפייסבוק.

כמה אנחנו אוהבים שמסביבנו מצויים אנשים עם דעות דומות שנותנים לכאורה תוקף לדרך חשיבתנו ומעשינו.

הרהרתי בזה לרגע. האם אנחנו לא מגבילים את חשיבתנו ומצמצמים את הרעיונות החדשים שאנחנו נחשפים להם כאשר אנחנו אוהדים אנשים שמאשרים לנו את חשיבתנו ודוחים את האחרים?

הרי אנחנו מושכים סוג מסויים של אנשים לחיינו בהתחברותנו לרעיונות דומים לשלנו.. אך האם איננו מצמצמים את חוויתנו ופתיחותנו המחשבתית בעודנו נמנעים מהאחרים?

חשבתי על האנשים שיש להם חוויות כואבות בחייהם ומדוע דווקא הם נמנים על האנשים שמילותיהם מגיעות אלי. מעבר להתערבות פייסבוק ב-למי לשלוח את מילותי. אנשים מסויימים נהיו ל"חברי הוירטואליים". אולי אנשים יצירתיים מרגישים יותר ולכן זה מה שאני קוראת כל הזמן. תהיתי לגבי זה. זה כנראה גם משהו שקשור לבחירות שלי.

בפעם האחרונה שאישרתי ביום אחד הרבה אנשים מבלי לסנן כי רציתי לראות מה יקרה, רציתי להיות פחות "סנובית".. ורציתי להחשף לאנשים אחרים, זו היתה חוויה שבדיעבד היתה משעשעת ובאותו הרגע הרגישה קצת אקסטרימית.

האם אני פתוחה לרעיונות חדשים באמת? איך זה מרגיש לי שנערים בשנות העשרים לחייהם מתחילים איתי וקוראים לי מאמי? או מתחילים לתחקר אותי על חיי.. או לומר לי "בא לי להפגש איתך"? האם אני פתוחה לזה? פחות. 

מהרהרת בזה בחיוך. כן.. אוהבת שמאתגרים את מחשבתי. בעדינות. לאט לאט… שאסתגל.. שאקשיב. יש הרבה בעולמנו השופע.. אישית מעדיפה לחקור רעיונות חדשים אם הם טובים יותר מאלו שאני מחזיקה בהם. אם הם מעשיים יותר.. תמיד מוכנה ללמוד ולהקשיב. רק בעדינות.

מחשבות.  מצחיקות המחשבות שעוברות בראשי. הן מספיק מצחיקות כדי שאשתף אותן.
יום שני היום.. לא תחילת שבוע.. לא פעמיים כי טוב.. לא סופ"ש. שני ועוד בצהריים. לא בשעות שאני כותבת. ובכל זאת.. כמה אנחנו פתוחים לרעיונות חדשים? תוהה.

This entry was posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי.

Post a Comment

Your email is never published nor shared. Required fields are marked *

*
*