Monthly Archives: יולי 2018

אנושיות וביולוגיה

שמתי לב הבוקר לדבר מוזר בעת הליכתי.

כמעט כל האנשים שמעל גיל 60 לערך משיבים לבוקר טוב שלי.. מחייכים ואחדים אפילו אומרים יותר מזה.
אך הצעירים יותר…כולם בלי יוצא מן הכלל לא יוצרים קשר עין שלא לדבר על להגיב לבוקר טוב שלי.

תוהה מה קרה לחברה שבה אנו חיים. מה זה הדור הזה?…

נזכרת בתקופת היותי בחו"ל. לפחות היכן שאני הייתי אנשים נהגו לברך אחד את השני לשלום או בוקר טוב גם ברחוב אם נוצר קשר עין ללא שום הכרות מוקדמת או במעלית. זוכרת את חוויות המעלית כאן. כל אחד בוהה בפינה אחרת.. עוצר נשימתו וסופר את השניות עד שהדלת תפתח.

תוהה מהיכן נובעים ההבדלים. מחסור בנימוס אלמנטרי? ניכור? לא יודעת.

החלטתי לבחון מה קורה כשאני מברכת אנשים לשלום גם אם אינם יוצרים קשר עין… מעניין מה יקרה. אני יודעת שזה בוודאי לא יקח ממני כלום ועשוי להפוך את ההליכה הזאת לניסוי חברתי מרתק.

אנשים שאלו אותי איך אני לא משתעממת ללכת כל כך הרבה בסיבובים באותו מסלול. כיצד אשתעמם כשהמח שלי מתעסק בכל מיני סוגיות מרתקות?

כשחושבת על זה.. מעולם לא השתעממתי.. כנראה גם לעולם לא אשתעמם. תמיד משהו מרתק את תשומת ליבי וחשיבתי. אם אין דברים מרתקים להתעסק איתם מחוצה לי יש ים של כאלה בתוך עצמי.

זה אולי ישמע נרקסיסטי להגיד שגם אני מרתקת אותי.. אך כשאני עושה זום אווט מעצמי ומתבוננת מבלי להיות שיפוטית כפי שאני באנושיות שלי.. אני רואה תופעות מעניינות. אינני סובלת מפיצול אישיות.. רק באמת יכולה להפריד את ההתבוננות שלי בין משוחדת ואוהדת את מצבי האנושי לבין כזה שהוא קצת אחר או לפעמים מאוד אחר. במצב הזה אני מוצאת המון הומור במצבים בהם אני שמה את עצמי.. המון הומור בהתנהגות האנושית שלי.. והמון חמלה כלפיה.

לפעמים אני צריכה להזכיר לעצמי שזה בסדר גם כשיש פער בין הפוטנציאל ליכולת הרגעית. כולנו בדרך. כולנו עושים כמיטב יכולתנו בכל רגע נתון. אין טעם באמת לבעוט בעצמנו על כל צעד ושעל ובוודאי אין טעם לבעוט באחרים. אולי רק לקיים תהליך של למידה.

אני אדם חיובי ברובו הגדול של הזמן אך גם לי יש את הרגעים האחרים שלי. לרוב אני מאשימה את הביולוגיה.  טוב שיש מי שישא באשמה. ההורמונים. אך אינני מאמינה באשמים. לא באמת. להאשים מישהו או משהו אחר שווה לבריחה מלקיחת אחריות ולפעמים מאפשר בריחה מהתבוננות אמיתית.

הדבר המופלא בעיני זה שאנחנו יכולים להיות בובות על חוט שהביולוגיה שולטת בהן. אנחנו יכולים לתת את הכח שלנו לגנטיקה.. לנסיבות.. ולעוד הרבה דברים כמו אנשים אחרים. אך בתכלס השליטה היא בידינו. או יכולה להיות בידינו אם נרהיב עוז לקחת אותה ולעשות עם זה משהו. תמיד יש משהו לעשות וכמעט תמיד אלו תהיינה אפשרויות שאו לא פתחנו מחשבותינו כלפיהן או שאינני מאמינים בהן.

כשרוצים לעשות שינוי אמיתי או לעשות משהו שחשבנו שבלתי אפשרי לנו, הדרך עוברת במערך האמונות שאמצנו לעצמנו כמו גם במחשבותינו ובמידת רצוננו האמיתית לחולל שינוי.

אם אנחנו חושבים אותו הדבר שוב ושוב.. פועלים שוב ושוב באותה הדרך.. אין מה להיות מופתעים כשאנחנו מקבלים אותן תוצאות.

בוקר יום ראשון… אם התחלתם את יומכם ב"אוף" זה הזמן לשנות את זה לתחושת התלהבות ושמחה. יום ראשון מעגן בתוכו את אנרגית כל השבוע. כמו גרעין תפוח שבתוכו הפוטנציאל לעץ שלם. קחו את היום הזה בסבבה.. חייכו אל עצמכם במראה.. והתחילו עם אופטימיות וכוונות טובות.
היכן שמחשבותיכם שם גם המציאות שלכם. הן אלו שיוצרות את מה שתכף יתגלם ויתגלה בחייכם.

יאללה.. יום ראשון. אוהבת ימי ראשון ואת מה שהם מביאים לחיי כפי שאני אוהבת אתכם ומה שאתם מביאים לחיי. בוקר טוב. 

Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי

בחירות ופיזיקת קוונטים

בא לי לכתוב. זו היתה תחושתי מהרגע שפקחתי את עיני וזינקתי מהמיטה כי ישנתי שעה מעבר לשעה הרגילה שלי.

לא באמת הפריע לי שאחרתי לישון.. כשאני ישנה שינה רצופה אני שמחה וגופי יודע היטב מה דרוש לו.

לרגע חשבתי על רצוני לכתוב אך בידיעה שהמילים מצויות בי הנחתי להן. התלבשתי ויצאתי להליכה שלי.

למרות שכתיבה מאטה לי את הקצב, הגיע רגע בו ההקלטות שמקשיבה להן מלאו את מוחי והרגשתי שלכתוב זה הזמן.

היום הקשבתי למחקרים שבחנו את עניין mind over mater ואת היכולת שלנו להשפיע על העבר והעתיד שלנו. לא אלאה אתכם בפרטים ברגע זה כוון שצריכה קודם להתעמק בפרטים לפני שאוכל להגיש את זה לכם לעוס כהלכה.

זה משהו שאני מתעסקת איתו הרבה שנים במחשבתי. משתעשעת ומשחקת. התערבות מודעת ביצירה. אוכל רק לספר לכם כי בתהליך על פי המחקרים מופעלים חלקיקים המונעים מעצם החשיבה שלנו. סאב אטום קוונטים (וסלחו לי אם המונח אינו מדוייק בשלב זה) שבתכונותיהם יכולים להתקיים בהרבה זמנים.

אין לי מושג רב בפיסיקה אך מצאתי עצמי כבר לפני שנים מחפשת הסברים למה זו פיסיקת קוונטים. זה מרתק בעיני כוון שזה בהחלט נותן הסברים לאיך דברים מדהימים שלכאורה לפי ההגיון הפשוט אינם אפשריים, לא רק אפשריים אך בפועל קורים.

זה היה נחמד אילו יכולתי לחבר את מחשבתי למכשיר שמקליט את כל מחשבותיי לפרטי פרטיהן כדי שיהיה לי מקור נאמן לחזור אליו. אין כזה בנמצא אך יש מחשבות שאני זוכרת בבהירות וגם את הרגע בו נוצרו ויותר מזה אני גם יודעת מה הן יצרו.

לפני 29 שנים לערך כשמוחי המופלא חשף בפני זכרון ילדות שנשכח הבנתי שתמיד בעכשיו יש אפשרות בחירה.

האם אנחנו קורבנות של דברים שקרו או שאנחנו בוחרים לא להיות כאלה ולעשות כל מה שאפשרי לנו כדי להניח לעבר במקומו? האם אנחנו מקדשים את העבר בחזרה אליו במחשבתנו ורגשותינו, נותנים לארועים שאינם יותר להשפיע עלינו באופן שאינו לוקח אותנו למקומות טובים או שאנו לוקחים רק את הלמידה מהחוויות ומבינים את הכח הקיים בהווה וביצירה העכשיוית?

הרבה פעמים אמרתי שאנחנו קוסמים. אישית מרגישה ככה. כי ביכולתנו ליצור כל דבר אם רק נעיז ונתמיד בחשיבתו.

לא יודעת כמה אתם מרשים לעצמכם ליצור דימויים.. להשתעשע עם מחשבתיכם כמו ילדים מבלי להגיד לעצמכם כל מיני דברים שמבוגרים סקפטיים אומרים לעצמם.

סקפטיות היא הרוצח השקט של חלומותיכם. וואו.. איזה משפט יצא לי. חחח אך הוא נכון.

אם תקדישו זמן ליצירת חלומותיכם ולא תטילו ספק ביכולתכם ליצור אותם.. אם תתמידו בחשיבה חיובית ותחכו בסבלנות.. חלומותיכם יתגשמו.

רק הסירו ספק מלבכם. ספקות הם אלו שמחבלים בהתגשמות חלומותיכם.

זוכרת שילוט חוצות בעל מסר דתי שראיתי והיה לי הגיוני עבור הקהל אליו הוא פנה. לא יכולה לצטט אותו כרגע אך אם אני זוכרת נכון המסר היה מי שמאמין אינו צריך לדאוג לפרנסה. ראיתי וחייכתי. אמונה.

אמונה בהגדרתי זה להיות בהבנה שמשהו עובד באופן מסויים בוודאות, מבלי שיש בהבנה זו ספקות.

המציאות של כל אחד ואחת מאיתנו נגזרת ממערך האמונות שיושב בבסיס החשיבה שלנו.

תאמינו יקרה. לא תאמינו לא יקרה. 

המחשבה האנושית יכולה להיות סבוכה וכך גם החיים, אך היא יכולה להיות פשוטה כשרוצים ואם עושים למען הפשטות ואז גם החיים כאלה.

החיים יכולים להיות גן עדן או גהנום. במה אתם בוחרים? כמה אתם מוכנים לעשות למען היצירה של עצמכם?

אוהבת אתכם אנשים שאינני מכירה. אנחנו שותפים ליצירה הזאת. כי גם אם אני יוצרת את חיי שלי עדיין חיי כולנו כרוכים ביצירה המשותפת.

יום שבת.. אנרגיה מלאה טוב שמחה ואהבה.. התענגו עכשיו כי אין רגע אחר.

בוקר טוב. 

Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי

שבת שלום

Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי

טו באב

זו שעה שבדרכ יש בה רצים. אך לא היום. רק אני והחיות מתענגים על הירח היפיפה הזה. תהיתי היכן כל הקבועים המשוגעים לעניין הספורט. כנראה חוגגים טו באב. 

מצאתי שזה קצת אוילי עבורי לחגוג היום משהו שאני חוגגת כל יום וכל רגע. אהבה.

זה כמו לחכות ליום כיפור כדי לעשות חשבון נפש עם עצמך.

הירח היפיפה הזה הזכיר לי את הארוע שיתרחש הלילה. ליקוי ירח מלא שנצפה למשך הארוך ביותר היום פעם ב 200 שנה.

מצאתי את עצמי מהרהרת אם ארוע של פעם ב 200 שנה שווה שאתאמץ עבורו. הרהרתי בזה והבנתי שבטוח כבר חזיתי בזה באחד ממחזורי חיי הרבים ואל לי להתייחס לעובדה שאינני זוכרת. 

כל כך הרבה דברים לזכור שמוחי מסתפק בידיעה מסוג אחר.

הינה זכיתי לבוקר טוב הראשון שלי. 

מברכת אתכם גם. מזכירה שלאהוב כדאי וראוי כל השנה ובמיוחד שהכי בא לכם לא. זה הזמן לאהוב. בדיוק כשבא לכם לסגור את לבכם. קוראים לזה כח התנגדות. לפתוח את לבכם כשאתם רוצים להסתגר בעצמכם ולא לתת לאיש להתקרב ובמיוחד לאלו שנגעו בו באופן שפחות הרגיש לכם הרמוני. זה הרגע לפתוח את לבכם אפילו יותר.

לא באמת צריך סיבות וסימונים על לוח השנה כדי לאהוב לשמוח לחיות.. למחול.

עשו כל אלו כל הזמן.. בכל רגע מול עצמכם.. עבור עצמכם ועבור אותם אנשים שמכבדים אתכם בהיותם בחייכם.

כן.. כולם כולם בלי להוציא מהכלל איש. כי כולנו תלמידים ומורים אחד עבור השני.. כולנו כרוכים אחד בשני וכולנו אחים ואחיות בנשמה.

אוהבת אתכם ומודה על היותכם בחיי ועל יכולתי להעריך את זה בכל רגע ורגע.

בוקר טוב. 

Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי

עוד מהדברים שרואים בבוקר מוקדם

גם הבוקר החיים גרמו לי לחייך…

בוקר טוב. 

Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי

סבל

פתאום עלתה במחשבתי המילה סבל. והמחשבה הבאה שעברה בי היתה שסבל אינו דבר מוצדק.

אנחנו סובלים מכל מיני סיבות..מייסרים את עצמנו על דברים שהיו ואינם יותר.. אהבות ודברים אחרים שהיו פעם. אנחנו משווים כל הזמן את מה שהיה מול מה שישנו.. את מה שיש לאחרים ואנחנו רוצים גם.. אנחנו סובלים כי כואבים לנו כל מיני דברים ברגש או בגוף…

כשאני מהרהרת בעצמי ובחוויותי בחיי אני מבינה שזו בחירה לסבול. אפשר גם לא. לפעמים זה דורש רק להפוך משהו במחשבה.

במקום להסתכל על מה שאין להעריך את מה שיש… להבין שאנחנו כל הזמן בתנועה והדינמיקה של הדברים היא כזאת שדבר לא נשאר על עמדו.

כשאני אומרת בחירה אינני אומרת שפחות יכאב.. או פחות נרצה.. זה אומר שנסתכל פנימה לתוך מי שאנחנו במקום להסתכל על כל מה שלא.

בתוכנו יש כל כך הרבה דברים טובים ובחוויתנו הרגעית יש כל כך הרבה דברים שראוי לחייך בגינם. אם נפסיק להשוות פעם להיום.. מה שהיה ואיננו למה שאנחנו רוצים… אם נפסיק להשוות עצמנו לאחרים נגלה כמה אנחנו עשירים במה שיש לנו.

לא צריך לעשות הרבה כדי למצוא את הדברים המשמחים.. הדברים הקטנים ששווה לברך עליהם ביום יום שלנו. כשמתבוננים בהם ולא בכל המה שאין… לא מרגישים סבל. מרגישים שמחה והודיה.

סבל קיים בעולמנו ויכול להתקיים בחיי כל אחד מאיתנו. זה לא דבר שצריך להצדיק את קיומו. האם אנחנו חייבים לחוות אותו? לא. זה עניין של בחירה.

כל שצריך לעשות בכל רגע ורגע זה להיות מרוכזים במה שטוב בחיינו. מה שקיים ומשמח אותנו ולא לתת למחשבתנו להגרר להשוואות שאינן תורמות לדבר.

מה שהיה חדל מלהתקיים, מה של אנשים אחרים אינו שלכם. פשוט בחרו בנקודות האור בחייכם ושמחו במה שיש. הסבל מיותר. תחושת הסבל היא זו שמונעת מאיתנו להרגיש מאושרים. כי לכולנו יש את היכולת להרגיש מאושרים בזה הרגע עם מה שיש לנו בחיינו עכשיו.

Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי

אהבה ללא תנאי

התעוררתי הבוקר ונדמה שמחשבותי היו שם עוד בטרם התעוררתי.

התעוררתי למחשבות על אהבה. אהבת ללא תנאי. כזאת שמרחיבה את הלב מבלי לבקש לעצמה דבר.

הייתי ביום שישי בתל אביב. הצטרפתי לחבורה של אנשים שחילקו חיבוקים ואהבה לאנשים שרצו בכך.

היו כאלה ששמחו לקבל ולתת חיבוק. זרים גמורים שפניהם הוארו בחיוך ענק והתמסרו לחיבוק בשמחה. אותם אני תעדתי.

אולי הייתי צריכה לתעד גם את האחרים. אלו שרטנו כשחייכנו אליהם ונדמה שליבם עטוף פלדה או זפת או אלוהים יודע מה.

היו אנשים שדחפו בחוסר סבלנות כי המחבקים עמדו בדרכם ביציאה משוק הכרמל.. שמעתי כמה מילים שסוננו בשקט עד שאי אפשר היה להבין מה נאמר.. אך המסר היה ברור.

היו אנשים שרצו וראו על פניהם את המבוכה… הם התפתלו והמשיכו הלאה כשהם מגניבים חיוך קטן… היו אנשים שהרגישו מזיעים ולכן לא רצו לחבק איש.. כשבפועל איש לא הצליח לחמוק מהחום והשמש הקופחת.

התבוננתי מהצד בדינמיקה בין המחבקים ועוברי האורח האחרים. מי שהגיב לרצון לחלוק חיבוק ואהבה היו בעיקר תיירים וחבר'ה צעירים. היו גם אחרים אך באופן יחסי מעטים.

לא יודעת מה קרה לנו. ככל שאנחנו מתבגרים בגיל אנחנו מקשיחים את ליבנו מול אנשים אחרים. מרימים הגנות. פחות מעיזים לאהוב או לפרגן בחיוך או מילה טובה.

חושבת על התקופה המאתגרת שאנחנו נמצאים בה. נדמה שיש בה יותר אגו.. יותר מחשבה על העצמי מעל אחרים. המחשבה שמניעה אנשים זה מה יצא להם מזה ומה מידת הרווח בכל מעשה ומעשה.

אני שואלת את עצמי מה קרה לנו בני האנוש. ואולי לא קרה דבר. אנחנו רק ממשיכים לעשות שוב ושוב אותם הדברים ואנחנו מתפלאים על התוצאות.

לא מרחיקה לכת במחשבתי לכל האנושות.. אלא מתעכבת ושמה זכוכית מגדלת עלינו. האנשים שאמורים להיות אחים.. נשמות שבוחרות להיות חלק מדבר שנקרא עם. האם אפשר לומר שהאהבה שורה בינינו? שאנחנו חושבים אחד על השני? אפילו ברמת החשיבה והלב?

רק משתפת את מחשבתי. אינני יכולה לעשות דבר מלבד להרחיב את ליבי עוד ועוד בתקווה שעוד קצת אהבה תעשה משהו.

חוזרת להתכרבל בשמיכתי. לא יוצאת להליכה. מדוע? כי דפוסים שמנהלים את חיי לא מתאימים לי. חמישה שבועות יום יום בשעות של חושך יצאתי. עכשיו אמצא דרך לעשות את זה אחרת באופן יותר הרמוני לחיי.

בוקר טוב.. לילה טוב… תשעה באב ויום ראשון של השבוע. יש על מה לחשוב ולמה לצפות.

פתחו את ליבכם אם יש ביכולתכם לעשות כן. אל תפחדו לאהוב. אהבה אמיתית נטולת אגו אין ביכולתה להכאיב.

Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי

הערכה אנושית

חושבת על ההתנהגות האנושית הבוקר.

תוהה מדוע כל כך הרבה אנשים מתייחסים בזלזול או חוסר כבוד כשמשהו טוב "נופל" לידיהם.

אומרת "נופל" כי לפעמים דברים מגיעים בקלות יתרה.

האם ערכם של דברים עולה ככל שמתאמצים להשיגם וכשזה דבר שהגיע בקלות הוא פחות מוערך?

זה משהו שנכון לחפצים שהגיעו בקלות.. התנסויות.. ואף אנשים.

מדוע מה שלא הושקע בו מאמץ ניכר פחות מוערך?
האם זה נכון לנהוג כך? אולי אין באמת דעה אחת שתגיד נכון.. או לא נכון.

האם אנחנו מוקירים תודה על מה שנופל בחלקנו? גם על הדברים הקטנים והכאילו פחות חשובים שעושים את החוויה שלנו לפשוטה ונעימה יותר? או שאנחנו מקבלים אותם כמובנים מאליהם?

בראיה שלי דבר אינו מובן מאליו… לא משנה מה זה. אם זה הדברים החומריים שמאפשרים לי לחיות את חיי ביתר נעימות או חבריי שנמצאים עבורי כשאני צריכה… או אני עצמי.

מתוך הלימוד שלי לפעמים לומדים להעריך בדיעבד. רק כשמשהו איננו יותר מרגישים בחסרונו.

מזכירה לעצמי הבוקר להוקיר ולהכיר תודה על כל מה שבחיי. טוב ופחות.

בוקר טוב. 

Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי

מה עוצמתי יותר? הלב או המח?

בימים האחרונים או יותר נכון בתקופה האחרונה אני מוצאת עצמי מחטטת בכל מיני מקורות מידע כי אני מרגישה שיש עוד עבורי.

ללמוד תמיד אפשר ללמוד, לא חסר היכן אך את הדברים שאני מחפשת לא לומדים בשום מקום בצורה מסודרת.

אולי אני הולכת בדרך שלי ונותנת למשהו הזה שבתוכי להוביל אותי לכוונים שונים שבאופן מפתיע לעיתים נפגשים.

המח שלי או המחשבה שלי.. או המחשבה בכלל מקפצת בין כל כך הרבה תחומי ידע מבקשת לעצמה את החיבורים שאני יודעת שקיימים.

מרבית חיי הבוגרים אני עושה דברים באופן לא קונבנציונלי. מקבלת החלטות מהבטן.. נוהגת לעיתים בניגוד לכל הגיון. זוכרת את תגובותיהם של הסובבים אותי על כמה מההחלטות שקיבלתי בחיי והיו קצת יותר מוזרות או לא הגיוניות ואני מחייכת כשאני נזכרת.

אולי זה הטבע היצירתי שלי ואולי ההרפתקנות ויתכן שזו הידיעה שאני בסוג של "ניסוי מעבדה בטוח" שדבר לא יכול באמת להשתבש בו באופן רציני. אולי זה כל הדברים ביחד.

מחשבתי קופצת מגילוי אחד לשני לשלישי בהתלהבות שאיננה יודעת שובע.

בצעד אקרובטי נטשתי מבחירה את המרוץ אחר הכסף והתהילה. ומצאתי עצמי מדלגת מעבר לשגרה המונוטונית שמציעה ניוון מחשבתי לתוך דרך מרתקת שמרגישה לי בחוויתי כמו לונה פארק מרתק.

עולם המחשבה והתודעה האנושית והתודעה בכלל, מרתק אותי ובזה מחשבתי כמעט כל הזמן.

גיליתי שככל שאני פותחת מחשבתי לאפשרויות ולרעיונות יותר ויותר דברים מרתקים מגיעים אלי ולפעמים בדרכים לא דרכים.

אם פגשתם בי והרגשתם משהו.. זו ההתלהבות שאני מרגישה בגופי כמו בועות שמפניה שקופצות לאף. אני מתלהבת כל רגע ורגע כי יש כל כך הרבה דברים מרתקים מסביבנו.

לאחרונה אני הולכת בנחישות כי הגעתי למסקנה שזה מה שהגוף שלי צריך הכי. זה לא רק הקטע של הספורט.. אלא מוחי עסוק בקשב לדברים מרתקים שמרגע לרגע עושים לי חיבורים לדברים שעשיתי מתוך עצמי או הרגשתי.. דברים שעובדים באופן פלאי ורוב האנשים לא רק שלא יודעים שהם עובדים.. או מעולם חשבו לנסות.. רבים אפילו מטילים ספק ואף שוללים.

פתאום נחשפים בפני מחקרים רציניים אשר חושפים דברים מדהימים לגבי קיומנו והיכולות שאין לנו מושג שקיימות בנו.

אתן לכם דוגמא ממשהו שגיליתי היום.

חוקרים בתחום הפיזיקה והפסיכולוגיה ממוסד מחקר בשם heartmath מבולדר קריק קליפורניה מצאו שתפקוד הלב אינו רק שאיבת דם והזרמתו בגוף ושלמעשה ללב יש מעין מח משל עצמו וקיים בו זכרון. תחום חדש זה נקרא נירו-קרדיולוגיה ומתאר את תפקודיו המורכבים של הלב המשמש כאיבר חישה מורכב המקבל ומעבד מידע.

באופן מעניין המצרים הקדמונים בעת שחנטו את הגופות היו משליכים את המח אך משאירים את הלב כוון שזה נחשב כמרכז האינטליגנציה והרגש.

כל איבר בגוף מיצר יחידות אלקטרו-מגנטיות בשם פמטוטסלה (femtotesla). עפי המחקר, הלב האיבר שמייצר הכי הרבה יחידות פמטוטסלה. 50,000 לעומת המח שמייצר רק 10. מה שאומר שהלב יוצר שדה מגנטי פי חמשת אלפים בעוצמתו מהמח ויכול להמדד גם כמה מטרים מהגוף.

השדה המגנטי של הלב משפיע על כל האברים מכף רגל ועד ראש.

מחקרים בנושא הראו שהלכי הרוח הנפשיים של אדם מתוקשרים דרך הגוף באמצעות השדה המגנטי של הלב.

רגשות כעס או תסכול נראים כמידע מגנטי בעל מבנה חסר סדר ויציבות, לעומת רגשות כמו אהבה או הכרת תודה הנראים כמידע בעל מבנה אנרגטי עקבי ורציף, כשנמדדים במכשיר אלקטרו-קרדיוגרף. (זה מתחבר לי בראש לידע אחר… מבנה מולקולות המים בחשיפה לרגש או לתדרים).

נראה לי שהבאתי עדויות מחקריות מספיקות ליום אחד לכל הספקנים שלא הבינו מדוע אני עושה דברים מוזרים כמו שליחת אהבה לרגליים שלי כשהן מתחילות לכאוב באמצע ההליכה. 

חפרתי לכם. ואם נשארתם איתי עד המשפט הזה… מן הסתם אתם בכוון ממש טוב בחייכם.

אם אתם עושים שוב ושוב אותם הדברים אין זה מפתיע שתקבלו שוב ושוב אותן תוצאות. אם אינכם מרוצים ואתם רוצים תוצאות אחרות, פתחו את מחשבתכם לרעיונות חדשים והעיזו לנסות דברים חדשים. זה מה שאני עושה ביום יום שלי וזה מה שממלא את חיי בהתלהבות בלתי נגמרת.

אוהבת אתכם על שהינכם בכל ליבי. בדיוק כפי שאתם. 

Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי

היכן מתקיימת המחשבה שלנו?

מה דעתכם על הרעיון שהמחשבה אינה נמצאת במח שלנו אלא מחוצה לו?

הירהורי נדדו לאדם בשם בקסטר (Backster) שהיה מגדולי הפוליגרפיסטים ומומחה בתחומו בארהב בתקופת מלחהע ה 2 ואחריה.

הוא עשה ניסויים מדהימים בצמחים שחוברו למכשיר פוליגרף. חומר מרתק.

כשנתקלתי במחקרים שלו ובאלו שבאו בעקבותיהם שבחנו תגובות אנשים שיש ביניהם קשר.. אך בזמן הבדיקה היו רחוקים אחד מהשני, רקמות אנושיות בצלחת פטרי שנבדקו בפוליגרף על ידע שמקושר לבעליהם, שוב במרחק רב מבעליהן… מצאתי שזה מרתק.

אישית לא אחת תקשרתי עם אנשים ולפעמים גם אם לא במודע, כוונותי הובנו ועם ילדי ואנשים יקרים לליבי מחשבות נקלטו וקיבלו התייחסות.

טלפתיה?

מתוך החוויה האישית שלי אנחנו "שוחים" בתוך ים מחשבה. כל הידע שאנו זקוקים לו נמצא מסביבנו.. רק צריך להביע כוונה והחיבור נוצר.

זה מה שעלה במחקרים של בקסטר. גם צמחים שיש להם מבני תאי דומה לבני אדם מגיבים לכוונות. הם לא מגיבים לכוונה מדומה אך לכוונה אמיתית. ולהם אין מח שחושב.

היה ניסוי מעניין שעשו עם שרימפסים. ביצים הוכנסו לאקווריום ותנועת השרימפסים הקטנים שבקעו תועדה. הממצא המעניין במחקר היה שהם הגיבו בפראות כאשר החוקר בא עם כוונה אמיתית לבשלם במים רותחים וכאשר הכוונה היתה מדומה לא הגיבו.

אלו צמחים, שרימפסים וחיות אחרות…

ובני אדם?

וודאי וודאי. ככל שאדם רגיש יותר ומחשבתו פתוחה מעבר לעצמו כך הוא יתחבר טוב יותר לים הידע והמחשבה. אולי זה קשור לאינטואיציה… לחיבור שיש לנו לנשמתנו ולנשמות אחרים.. ובכלל לכל מה שיש שאנחנו רואים ולא רואים ומקיף אותנו.

מחשבות של בוקר בזמן הליכה. 

העולם שלנו מופלא. מרתק בעיני ויש כל כך הרבה דברים שמחשבתנו אינה מגעת עדייהם, אלא אם נחפשם. אך התגליות.. התגליות שוות את החיפוש.

את עצמי אני לא מחפשת. אני כאן ועכשיו.. רק מתפעמת מהיופי והמושלמות של הבריאה הזאת שאין לה סוף.

בוקר טוב בוראים.  עוד יום מופלא של הזדמנויות שמחכה לכולנו. יום מלא בשפע שמחכה שנושיט יד בכוונה אמיתית.

אוהבת.

Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי