Monthly Archives: דצמבר 2018

חוסר מעורבות

הרבה זמן לא כתבתי והחלטתי לכתוב רק בשביל לאשר לעצמי שהרצף של לכתוב ללא חשיבה מוקדמת עדיין קיים בתוכי.

יש משהו מפתיע באופן שהמילים יוצאות כאשר לא מנסים לכוון את הרעיון אלא מתבוננים במחשבות שמסתחררות.. עוברות ויוצאות כמו בסרט אילם.

לעיתים אני פשוט מתבוננת במה שעובר שם. לא ממש נקשרת למילים האנושיות שיוצאות..לא ממש מרגישה את הרגש שהן אמורות לעורר אלא רק מתבוננת מתוך השקט שלי.

בטבע האנושי שלי לעיתים אני משייכת ומייחסת מילים לעצמי. אוספת אותן כאילו יש בהן חשיבות הרת גורל. אך למעשה.. זו בחירה. לייחס לעצמי כזה דבר או אחר. כי אפשר רק להתבונן בזה מבלי להיות מעורבים.

יודעת שזה נשמע מוזר אך זה מה שאני חווה לאחרונה. התבוננות לא מעורבת בדברים שעוברים בי. מחשבות ורגשות שכל אחד מהם יכול לתפוס את מלוא תשומת ליבי.. אך אני מתבוננת.. מבינה מהיכן זה מגיע בתוכי ומניחה לזה.

זה מרגיש נעים.
💖

Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי

יום היפוך השנה

פתאום שמתי לב לתאריך היום. 21.12. יום ההיפוך בחצי הכדור הצפוני והיום הקצר בשנה. 🙂

לפני אי אלו שנים הייתי באתר קבורה קדום בן למעלה מחמשת אלפים שנה באירלנד. באתר הזה, היום הכי מבוקש לביקורים הוא היום. בשעה מאוד מסויימת נכנסת קרן שמש דרך מעבר בנוי, למשך דקות בודדות ללב ליבו של הקבר. זה קורה בזמן מדוייק כל שנה.. פעם אחת בשנה, כוון שזוית השמש מאוד מסויימת.

באתר הזה ובאתרים דומים מסביב מצויירים/חצובים בסלעים ענקיים שנמצאים במרחק רב מהמקום בו הם נחצבו, כל מיני סמלים קדומים שבהחלט גרמו לי להרהר בידע הקדום ובטכנולוגיה שהיו לאנשים באותה תקופה.

זו תעלומה וזה גורם לי לתהות לגבי האנושות.. 
💖

Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי

שותקת

אתמול חבר שאל אם אני בסדר. חייכתי בליבי… תודה על המחשבה של כל מי שתהה מה שלומי. אני במצב מצויין רק שותקת.

חייבת לומר שמדי פעם לשתוק מרגיש יותר בעל משמעות ממילים. ובהחלט נעים יותר שיש יותר שקט במחשבה מגיבוב של מילים.

אני מקשיבה למה שקורה בתוכי. לפעמים דווקא מתוך השקט יוצאים דברים מעניינים. וזה מקום אחר בחוויה.

זה מרגיש כמו תנועת הגלים… רגע נסוגים ואוספים עצמם כדי לבנות עוד גל. תנועה טבעית של תזוזה ללא מאמץ.

הכל מצויין בחיי. תודה על המחשבות הטובות והאהדה. 💖

Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי

גלים ואדוות

לא התכוונתי לכתוב, אך פתאום עלה בי צורך להביע משהו שאין לי מושג מהו.

זה קשור למקום בו אני נמצאת ברגע זה בחיי. לתובנות שנופלות מדי יום למחשבתי.

כמעט תמיד אנחנו משווים עצמנו למצבים שונים, זמנים שונים, אנשים שונים. שמתי לב שבשבועות האחרונים מאז מלאו לי חמישים, משהו השתנה אצלי באופן ניכר. לא יכולה לשים את האצבע על הרגע שהדברים התחילו להשתנות, אך מאז יום הולדתי מצאתי שאני מאמצת לקרבי את השינוי שמתחולל.

לפעמים אנחנו מתנגדים לדברים שקורים כי אינם מסיבים לנו נחת רוח, לפעמים אנחנו פועלים כדי לכפות את רצוננו על ההתרחשויות במציאות שלנו. אך בימים האחרונים מצאתי איזו שלוות נפש שקצת מוזרה לי דווקא מלהרפות את אחיזתי.

החיים מאוד דינמיים. כל הזמן קורים בהם דברים, תנועתיות תמידית שמחוייבת מעצם היותנו מחוברים אחד לשני. מצאתי שבלהתבונן בכל מה שנגלה לעיני ומשתנה מול עיני ובעצמי, יש הרבה שלווה. סוג של הקלה רק מעצם ההבנה שכל מה שקורה קורה תמיד לטובה. זו תמיד היתה חוויתי מתוך כל התרחשויות חיי בעשרים שנים האחרונות מאז התחלתי ממש להתבונן במה שקורה.

יש רגעים שבהם מרגישים את הלב מפרפר, מתנגד, הגוף מתנגד, המחשבה מתנגדת, הדימוי שעלה לי זה צירי לידה. זה כואב, אך כמו כל כאב, אם לומדים לנשום לתוכו, החוויה משתנה ללא הכר ומגלים דברים חדשים. זו החוויה של לזרום עם… מאשר לזרום נגד.

יש בי מהמורדת. לפעמים בא לי לזרום נגד. אך כשאני מתבוננת אני מבינה שלזרום עם זה הרבה יותר פשוט ונעים. זה כמו לשחות נגד הגלים או לשחות עם הגלים ולתת להם לשאת אותך על גבם.

יש שאומרים שחמישים זה גיל בו אנשים מרגישים צורך למרוד, לגלות את עצמם מחדש. אני מרגישה שאני חוזרת הביתה לתוך מי שאני במהות שלי. מרגישה שלמה ושלווה.

אין לי מושג להיכן נושאים אותי חיי, אך זו חוויה אחרת לגמרי לזרום איתם או להתנגד. אולי לא תמיד צריך להיות משימתיים ולהציב יעדים, הם טובים כאשר רוצים להגיע להישג כלשהו. ואילו אני… מגלה תחושות חדשות בתוכי, גלים ואדוות והשתקפויות… ובכל אלו אני מוצאת את השלווה הנעימה הזאת שנותנת לי הרגשה של בית.

Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי

חנוכה וניסים של יום יום

התחשק לי לכתוב על חנוכה ולשם שינוי המילים שלי נשמעו לי מאולצות משהו. יתכן בשל הרצון לתרגם תחושה ודימויים שעולים בראשי.

חושבת על משמעות החיבור לאנרגיית הניסים.. וכל מה שאני מרגישה זה דווקא את היום יום שלנו. את הדקויות האלו בין לראות את גילויי האור והקסם במה שקורה בחיינו לבין להתבלבל במה שרואים.

יש קסם שקורה כל יום.. יש לו פנים וצורות רבות והתגשמות אחרת לכל אחד מאיתנו.. וזה קורה כל יום.

דברים מופלאים שקורים כל רגע ורגע.. בשקט מבלי שנשים לב להתקיימותם.

אנחנו חיים בעולם פועם, רוטט ומלא חיים. מלא אפשרויות שמשתלבות זו בזה בגאונות מופלאה.. ואנחנו כאן לחזות בזה. האין זה נס?

חשבתי לרגע אם צריך תזכורת לקיומם של ניסים או לקיום האנרגיה הזאת שלפעמים מפתיעה כי אנחנו קטני אמונה ומלאי ספקות.

חשבתי על הנרות ועלה בי דימוי של האור שכל אחד מאיתנו מביא ומגלה בעצם היותו. כמו נרות חנוכה גם אנחנו נועדנו להאיר.. אחד ועוד אחד ועוד… עד שנזרח באור שאי אפשר יהיה להתעלם ממנו.

כך אני רואה אותנו. אור מופלא… אנשים מרגשים.. מלהיבים ויקרים מעצם היותכם. מעצם היותנו.

חושבת על הזמן הזה של הדלקת הנרות. יש את אלו מאיתנו שנפגשים עם בני משפחה וחברים.. ויש את אלו שנמצאים עם עצמם ואולי שוקלים אם להדליק נר או לא… אולי זה זמן טוב לרגע לעצור ולחשוב על האור הפנימי שלנו. על הדברים הטובים שאנחנו מביאים לעולם המופלא הזה. אולי זה זמן טוב לחשוב ולהתחבר לאור שזורח בהיותנו מי שאנחנו. אנחנו אלא שמדליקים את הנרות ואנחנו אלו שיכולים לדאוג שהאור הפנימי שלנו ימשיך לזרוח ולהאיר את היקרים לליבנו ואת סביבתנו.

אני מדליקה היום את האור של עצמי. בהקרת תודה והרבה אהבה.
שמחה בקיומכם. 💖

Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי

מוסיקה ושקט

מקשיבה למוסיקה קלטית. משהו בזה מצית עבורי תחושות מן העבר.

מהרהרת בתשוקה שמניעה אותנו בדרכנו. לכל אחד יש את הדברים שגורמים לו לחוש בבית.

בזה הרגע המוסיקה הזאת היא חלק מהבית שלי.

עם זאת, יש רגעים רבים שמעדיפה את השקט.

לפעמים שקט כדי לחשוב.. ולאחרונה פשוט שקט כדי להיות. בלי מחשבות.. בלי מילים.. בלי אנשים. פשוט שקט. שם אני פוגשת את עצמי. בשקט שאין בו כלום.

celtic christmas III

Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי