Monthly Archives: ינואר 2019

מה הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו

החלטתי לכתוב. סתם כך. בזמן האחרון או שאני בעצמי או קוראת ולרוב בוחרת לא להגיב.

נדמה שכולם מתעסקים ושקועים עד צוואר בעצמם. זה מצחיק אותי לומר את זה אך זה כך. היכן נהיה מושקעים אם לא בעצמנו באופן כזה או אחר?

גם כשאנחנו משקיעים באנשים אחרים אנחנו משקיעים בעצמנו. כוון שהנחת או תחושת הסיפוק בעצם הדבר היא עבור עצמנו.

לפעמים אני תוהה אם לא היו לנו את התחושות הטובות מעשיה למען אחרים, עם אחרים, היינו נמצאים עדיין בכל הדברים שאנחנו נמצאים בהם.

תמיד קיימת שם איזה תועלת לעצמנו. משהו. גם אם לא מהאדם עצמו באופן ישיר. לפעמים התחושה שאנחנו עושים למען עצמנו היא זאת שגורמת לנו תחושה טובה. אפילו שעורים ואתגרים, "לימוד", יכולים לתת לנו תחושה טובה.

אולי בסופו של דבר הכל מתחיל ונגמר בסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו. יהיו אנשים שיראו רק את מה שגורם לתחושה לא טובה ויהיו אנשים שידעו למצוא בכל דבר נקודות של אור וכמובן בין שני סוגי האנשים יש עוד הרבה הרבה סוגים.

מחשבתי פתאום קפצה לשאלה האם יש דרך להביע דעה על דבר כזה או אחר מבלי לשפוט אותו? דרך אובייקטיבית? לא חושבת שיש.

אני שומעת כל כך הרבה פעמים "את/ה שיפוטי/ת" כאילו להיות לא שיפוטי זה איזה יעד נכסף. וגם אמירה שכזאת היא שיפוטית למדי.

זה נהפך לטרנד כזה להשתמש במילה שיפוטיות כאילו זו עברה חמורה. ואני מתבוננת בזה וצוחקת. אם אנחנו בני אדם לא נשאף להשתפר אז מה יהיה? בהחלט אפשר לומר שאנחנו מצויינים כפי שאנחנו. בכל נקודת זמן שהיא אנחנו מה שאנחנו ובסנכרון מלא עם כל מה שיש ואז אנחנו משתנים עם הזמן. משהו דוחף אותנו.. האם זו ההנעה הפנימית "להיות טובים יותר" ותחושה שאנחנו יכולים ליותר או שמא זה כח חיצוני לנו שהופך את חיינו ומערבל אותם?

האם יש לנו שליטה או הכל קבוע וידוע מראש? זו שאלה שאני הופכת בה שנים רבות. ואולי התשובה היא גם וגם. איך זה יכול להיות? מצאתי לא אחת שהחיים הם פרדוקס. כל התשובות נכונות. רק תבחר ותרצה וזה יהיה שם.

אנחנו חיים בעולם מופלא מלא קסם. כל כך הרבה אפשרויות עד שאי אפשר לראות את כולן. אי אפשר לחזות ולצפות… כזו מרהיבות והכל מסונכרן באופן מופלא… שלוב זה בזה.. יצירה נדירה המשתנה תדיר ואנחנו חלק ממנה.

זה יכול להיות יפיפה.. זה יכול להיות מתסכל.. זה יכול להיות מלא דברים ואני אישית מתענגת על הקסם.

אפשר להיות בחשיבה ובאמירות המקובלות אפשר גם לא. זה תלוי ביצירתיות האנושית של כל אחד ואחת מאיתנו כיצד אנחנו חווים את החוויה הזאת. תמיד יש את מה לפרוץ בעצמנו כך גיליתי. זו חוויתי האישית. תמיד יש עוד משהו בעצמנו שהוא מצויין ועוד לא גילינו. זה טבוע בתוכנו אם נרצה או לא.

אפשר כמובן לא לחפש דבר… גם זה טוב כוון שהכל כבר ממילא נמצא בתוכנו. מי אמר שצריך "להשתפר"? כך או כך העולם ימשיך להתנהל בדרך כזאת או אחרת.

זה מרתק בעיני להתבונן בזה. בעצמי.. באחרים.. לראות את התנועתיות היצירתית הזאת שלא עוצרת לרגע.

קסם. 🙂

Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי

היכן שמחשבתנו…

יש בקרים שפשוט מרגישים בהם את הסנכרון וההרמוניה והבוקר הזה הוא כזה.

ביום שישי בצהריים נתקעתי עם מכוניתי במפתיע ובאותו רגע היה נדמה כי משהו השתבש. כשחשבתי על זה אח"כ הבנתי שכנראה דבר לא השתבש. הכל מסונכרן באופן מושלם. כששחררתי את הבעסה שלרגע תקפה אותי ואת המחשבות על איך אסתדר בלי מכוניתי בסופ"ש ואת המחשבות על מה יהיה עם הגרר בראשון בבוקר הרגשתי הקלה עצומה. לשם מה צריך לבזבז אנרגיה במחשבות על מה יהיה? מגיעים לרגע ופועלים בתוכו כפי שצריך.

הבוקר זכיתי להכיר אדם מקסים שעזר לי מאוד בחווית הבוקר שלי. הכל הסתדר באופן מושלם שלא הייתי מעלה בדעתי אילו הייתי מתעסקת עם המחשבות של מה יהיה.

החיים הרבה יותר פשוטים כשלפעמים מניחים למחשבות ומתמקדים בטוב שיש בעכשיו.

איננו יכולים לחזות את העתיד ומתוך חוויתי, האפשרויות לפעמים עולות על כל דמיון.

רגע הייתי תקועה עם מכוניתי ביום שישי בצהריים ובחלקיק שניה המח שלי הריץ תסריטים אפשריים שלא כולם היו מלבבים. ואז קלטתי את עצמי. עצרתי. נשמתי ושחררתי. אמרתי לעצמי שהכל לטובה ואכן כך למרות שאין לי מושג איזה עוד השלכות היו לארוע ובאיזה אופן הוא נשזר במכלול הארועים. והינה הבוקר שלי מצויין.

יתרה מזאת, אני עושה הליכה שלא תכננתי.. מתענגת מציוץ הציפורים.. מהשמש ומעצם היותי מחוץ לבית.

שיהיה לכולנו בוקר מופלא ושמח של תחילת שבוע מלא אפשרויות לדברים משמחים ומרגשים.

היכן שמחשבתנו שם גם חוויתנו האנושית
💖

Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי

מילים שאני יכולה להבין

"לבני אנוש יש רעיונות גדולים לגבי עצמם. מה שמבדיל אותנו (מהחיות) זה שכל החיות מסופקות, ברגע שנושא ההשרדות שלהן מטופל. אך הטבע של בן האנוש הוא כזה, שרק כאשר תהליך ההשרדות שלך מטופל, החיים שלך מתחילים.

הזכות של בן האנוש היא שאתה חקרן בטבעך ואינך יכול לעצור את זה בשום שלב. בגלל שבטנך מלאה, אינך יכול לנוח. עליך לעשות עוד הרבה דברים. מה שאתה עושה זה לא מספיק. זה משמר אותך כחקרן תמידי.

זה מה שעושה את בני האדם מיוחדים, זה מה שעושה את חייו של אדם לאפשרות"…

"זה מאוד משנה כיצד אדם לוקח את זה. זו המצוקה של בני האדם. היכן שתשים אותם הם רוצים להיות יותר ממי שהם כרגע. זה הבסיס של החיים שלהם. זו האפשרות בלהיות אנושי ועם זאת זה גם המאבק בלהיות אנושי. "

(Sadhguru)

Posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי

התנועה שבשקט

זמן מה לא כתבתי ופתאום הרהרתי בזה. האם המילים מגדירות את מי שאני? האם זה שאינני מדברת אותן בקול נותן פחות תוקף למי שאני?

בתקופה האחרונה יש לי יותר צורך לשתוק. העברתי את הפוקוס שלי לעשיה אחרת. סוג אחר של התבוננות.

מרגיש לי נח שקולי איננו מהדהד וימים שלמים אין לי מושג מי אמר מה ולמה. שקטטט….

זה מעניין לראות מה קורה שמשנים קצת את העשיה.. נעים בין כל מיני דברים.. ולפעמים פשוט עומדים במקום.

עלתה בראשי תמונה מצחיקה של איש מדשדש במקום. לא, זו לא היתה כוונתי לעמידה במקום. אלא עמידה שקטה ויציבה במקום.

מסתבר שכל הזמן הכל זז גם כשעומדים בשקט. רק שאז באמת שמים לב לתנועה. זה מרתק בעיני התנועתיות הזאת שקיימת. ארועים.. אנשים… מחשבות. הכל בתנועה אינסופית. פשוט יפיפה.

חוזרת לשקט היחסי שלי. 💖

Posted in Uncategorized