הזרימה

התעורר בי הרצון לכתוב ואין לי מושג מה יהיה הדבר שאכתוב. לפעמים זה מצחיק אותי ההימור הזה על עצמי. משהו שאומר אני אצליח בכל מקרה, לשלוף מילים גם כשיש במחשבתי שקט עם אפס רעיונות.

זו מין ידיעה כזאת שאצלח כל משימה שאקח על עצמי ואיכשהו.. בלי לדעת איך אדע להתמודד עם כל דבר.

לפעמים לא צריך לדעת איך הדברים יקרו.. אני אישית מעדיפה לא לדעת דבר מראש כי זה מעניין יותר ככה.. ויש בי משהו שיודע שכל מקורות הידע זמינים לי, אם וכאשר אצטרך עזרה… היא תמיד תהיה שם בדיוק בזמן הנכון.

כל כך הרבה פעמים קרה בחיי, במצבי קיצון, שפשוט שאלתי בליבי אז מה עכשיו? והתשובה הגיעה בכל מיני דרכים. חלום.. מחשבה.. אמירה של מישהו.. כתבה כאילו מקרית שנתקלתי בה. כל כך הרבה פעמים פיסות מידע "כאילו אקראיות" הגיעו לחיי והובילו אותי לפתרון מוצלח ולא שגרתי של מצבים, שה"כאילו אקראי" כבר לא נתפס בעיני ככזה. משהו מקרי יקרה פעם אחת. ואם דברים קורים שוב ושוב אין בהם שום מקריות. במיוחד כשהדברים האלו הם שוב ושוב פתרונות יצירתיים לשאלות שהתחבטתי בהן.

אני מחייכת בליבי כשאני חושבת איזה שעור חשוב זה לסמוך על הזרימה של הדברים.. לסמוך על עצמך שתשאל את השאלות הנכונות בזמן הנכון.. וגם שתקבל את התשובות הנכונות בזמן הנכון.

אולי.. ואני אומרת אולי אך אין פה שום ספק אלא וודאות, אם אנחנו מאמינים שמשהו עובד בצורה מסויימת הוא אכן כך עובד. ושוב… זו אמונתי מתוך חיי. גיליתי מתוך כל ארועי חיי שהוודאות חיונית לכל יצירה שהיא בחייך. כולל יצירת חייך שלך. אם יש בך לבטים וחוסר וודאות, שם לא בהכרח הדרך שלך וכדאי לברר את זה בינך לבין עצמך. תמיד שווה ונכון לשאול שאלות בלב ולחכות בסבלנות להתבהרות התמונה גם אם זה אומר לחכות עד הרגע האחרון בקבלת החלטות.

לפעמים אנחנו מכוונים למשהו אך התנאים אינם מתאימים עדיין.. כי אנחנו כולנו כרוכים אחד בשני. כשאחד רוצה לזוז בכוון מסויים שינויים צריכים לקרות גם עבור אחרים כדי שזה יקרה. אף אחד מאיתנו איננו חי בוואקום אולי זו המשמעות והשעור בחוויה האנושית. אף אחד לא זז לבד.

זה הזכיר לי קטע שראיתי בתכנית מסויימת. אנשים נדרשו לבצע משימות בהיותם קשורים אחד לשני בשרשרת. כשאחד רצה ללכת למקום מסויים.. כולם היו צריכים להתחשב ועד שהם לא שתפו פעולה היה בלאגאן. זה יופי של שיעור בחיים.

כל כך הרבה יש ללמוד.. ועם זאת אני מחייכת בליבי. זה לא ללמוד באמת. אנחנו יודעים את כל זה ברמה מסויימת.. ברמה שמחוץ להגיון האנושי שלנו. במקום הזה שנגיש לנו אם רק נשאל בליבנו שאלות או נבקש עזרה.

הכל קיים עבורנו. זו הרגשתי היומיומית. הכל ניתן לנו.. רק שנהיה בוודאות ונהיה סבלנים. כי לדברים יש את הקצב שלהם. לא להרים ידיים או לחשוב מחשבות שליליות כשהדברים בדרכם להתגשם כי זה מה שגורם להתגשמות להתמהמה. כן… חשוב לזכור הקצב של הארועים שונה מרצוננו שדברים יקרו "עכשיו". הרבה חלקים בתצרף שנקרא אנושות צריכים לנחות למקומם וזה מחייב סבלנות.

דבר חשוב שעלה בדעתי הרגע וקשור להגשמה.. חשוב לחשוב על כמה שיותר פרטים. אם מישהו רוצה להרוויח הרבה יותר כסף.. חשוב להגדיר כמה למשל.. או תוך כמה זמן. אם הרצון הוא מאוד ספציפי כדאי להגדיר אותו.

מניחה לכתיבה וחוזרת להרהורי. בוקר טוב.. בוקר מופלא בשבוע נפלא.

מחייכת אליכם. 
אנחנו ביחד בזה.💖

This entry was posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי.

Post a Comment

Your email is never published nor shared. Required fields are marked *

*
*