סיפורו של מרק

לא מאמינה שכותבת את זה… אך המרק העיר אותי. 2:22 בבוקר הריחות פלשו לתודעתי המטיילת בחוויות אחרות והקיצו אותה.

לרגע שכחתי ולא הבנתי מה הריח הטוב הזה שאופף אותי כמו ריחות יום שבת כשסיר בישול ארוך גורם לבטן לקרקר ולמחות שעדיין חצי יממה צריך לחכות.

התעטפתי כי הקור נגס בי ברגע כשזינקתי ממיטתי החמימה ודילגתי בעליצות ישנונית במדרגות הקפואות. אפילו לא חשבתי על הצינה. הריחות האלה הילכו עלי קסם וליבי נחמץ כשראיתי שהלילה עוד צעיר ויש עוד זמן רב לסבול את הריחות המשגעים האלה.

לא יכולתי לעצור בעצמי והושטתי כף לדבר המהביל הזה שבעבע בעדינות מזה שעות רבות.

כמעט מתתי בתוכי מעונג כששרפתי את פי במרק לוהט סמיך ועשיר בטעמים ומחשבה התגלגלה בי. כיצד הדבר המושלם הזה יכול להיות טוב יותר ממה שהוא כרגע? מה כבר יקרה בעוד כמה שעות שישביח את היצירה הזאת?

טעמתי ונזכרתי שאינני אמורה לאכול מזה למרות הפיתוי והנחתי בעצב ובהשלמה למרק להמשיך למצות את טעמיו.

אח… בישולים של אמצע הלילה… כיצד אמשיך לישון עכשיו שכל כולי ספוגה בארומה של הדבר הזה שמתבשל במטבחי זאת לא אדע.

אם אפשר היה לכתוב שיר הלל לאוכל עכשיו היה הרגע… בעוד הטעימה ההיא עדיין מצויה בזכרוני. בא לי לבכות מרוב אושר…

אחד מהדברים הקטנים שעושים את החיים המופלאים האלה ליצירה שהינם.

תוספת שנכתבה 3 שעות אחרי: צוחקת כאן. מזל שהיתה לי את הזכות לטעום מהמרק. 3 שעות אחרי.. ענני עשן הגיעו לחדרי. המרק המהולל הוחרב ללא הכר. 😂 מה אגיד ומה אומר מלבד הבא יצא טוב יותר? מחייכת לעצמי ומודה על התזכורות שאני מקבלת. הכל מצויין. 💖

This entry was posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי.

Post a Comment

Your email is never published nor shared. Required fields are marked *

*
*