מילים

מקשיבה למוסיקה ומהרהרת במילים וכמה חשיבות אנחנו מייחסים להן. כן.. גם אני מייחסת למילים משמעות רבה. ודווקא כשאני שותקת הן מקבלות משמעות וערך אמיתיים בעיני.

לפעמים אני מתהדרת בהן אך יש בהן משמעות עמוקה כל כך שלפעמים ראוי יותר להרהר בהן מאשר לדבר אותן.

אם אני שותקת זה לפעמים כוון שבמקום שיש שקט, יש מקום לגלות את המשמעות העמוקה של הדברים.

בעיני מילים מחייבות. זו התגלמות המחשבה למשהו מוחשי שיוצר וקושר בין אנשים. אנרגיה שמתחילה את היצירה האנושית.

אותי דווקא מעניין מה קורה במחשבות שטרם נוצקו למילים במחשבה. כי המחשבה אולי טהורה ונקיה מהצמדות להגדרות.. והפיכתה לשפה מדוברת לעיתים מצמצמת את היצירתיות הגלומה בה.

האם אנחנו המילים שלנו? לדעתי הרבה יותר מזה. רואה את זה בעיני רוחי בתמונות שאני צריכה לתרגם. אנחנו ים המחשבה… המחשבה אינה משהו שקורה רק בראש… היא ממלאה עד אפס מקום כל חלל כפי שגלי רדיו או דברים אחרים נמצאים בכל מקום. היא מה שמקשר בינינו ומשותף לכולנו. אך צריך להשתתק כדי לחוש בזה.. צריך קצת להרפות ממילים… הגדרות ותבניות.

האם יש סכנה בשקט? האם אני מדבר משמע שאני קיים? רק אם מבקשים הוכחה להיותנו.. להשאיר איזה עדות פיזית כי היינו כאן. האם זה חיוני? חושבת שזו שאלה מעניינת.

האנשים הקרובים לליבי מבינים אותי גם כשאינני אומרת דבר. בשקט לפעמים אני "שומעת" טוב יותר. רק באופן אחר.. את המחשבה ולא את התבניות. אפשר לשמוע במחשבה.. להרגיש במחשבה.. ליצור במחשבה… מבלי להצמד למילים ולמגבלה שבהם.

נזכרת בחיוך במשהו שהבן שלי אמר לי לפני שנים בהיותו נער. הסתכלנו ברגע מפעים בו השמש עלתה והיום התגלה בכל הדרו. הייתי חייבת לומר משהו כדי לשתף את חוויתי והוא קטע אותי ואמר: "אמא.. את מקלקלת את החוויה". בקיצור אמר "שיתקי". כבר אמרתי שילדי הם מורי הגדולים ביותר? התברכתי באמת.

לפעמים אנחנו מתאמצים יותר מדי ומסבכים אפילו את החוויות הפשוטות ביותר של החוויה. ככה אנחנו בני האדם. לא בטוחה שיכולתנו ליצור מילים ולהשתמש בהן עושה עימנו חסד. חושבת על כל המילים שאנשים אומרים אחד לשני… לפעמים עדיף היה לשתוק.

מילים הן חרב פפיות. יש ביכולת להשתמש בהן מתנות רבות שאמורות לעזור לקיום האנושי המוגבל הזה… הן נשק למי שמבקש לעצמו כח.. ולעיתים הן מחוללות דברים שהדעת אינה סובלת בשם הרצון להגדיר ולהטביע חותם.

לפעמים יפה יותר לשתוק. מכבד יותר בוודאות… ומעשיר את החוויה בדרכים מפתיעות.

הינה כתבתי.. יכולה למחוק כי אלו מילים.. משהו שאני חולקת אך לא הכרחיות לשום דבר.

את האהבה אני מרגישה.. את מה שמעבר למילים.. וזה מה שמרטיט את ליבי באמת.

אוהבת אתכם הבוקר באשר הינכם. מבלי להכיר אתכם.. מבלי לקרוא מילים. מרגישה אתכם בבטן.

בוקר נפלא. 💖

This entry was posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי.

Post a Comment

Your email is never published nor shared. Required fields are marked *

*
*