דרמות

הרהרתי ביני לביני הבוקר אם ברצוני לכתוב היום. לא היתה בי שום הנעה ובכל זאת אני כותבת. יתכן והטריגר היה דברים שנתקלתי בהם כשקראתי.

אינני אוהבת דרמות. זה אני יודעת מזמן. וגם אינני אוהבת השתפכויות רגשיות המלוות ברחמים עצמיים. אינני אוהבת לקרוא אנשים בעלי דעות קיצוניות בשום נושא.. או כאלו שמקדמים רעיונות שאינם מכבדים דעות של אחרים ואינני אוהבת שמתחברים אלי בבקשת חברות מתוך מחשבה שיווקית כזו או אחרת למרות שזה מקובל.

אנשים מתנהלים כראות עיניהם.. אומרת אנשים ומכלילה גם את עצמי בזה. אני מכבדת את זה.. רק שיש דברים אינני רוצה לקרוא על הבוקר או בכל זמן אחר.

החיים מלאי אתגרים ולכל אחד מאיתנו מנת חלקו. אני מסתכלת על אתגרי חיי כדבר חיובי שאפשר רק ללמוד ממנו ולהתפתח. מבינה שלא כולם רואים זאת כך… מבינה שיש אנשים שכל מה שמעניין אותם זה מה אחרים לא עושים בסדר.. ואינם מסתכלים על עצמם. אולי בעצם כתיבתי עכשיו אני מביעה דעה שכזאת. אינני שונה או טובה מאחרים.

אני מאוד מכבדת אנשים באשר הם. לא משנה מה דעותיהם.. לא משנה אם הם כמוני או לא.. אם יש ביננו עניין משותף או לא.. אך לא אסכים להכניס למודעות שלי מחשבות שאינן חיוביות.

אם יש לי אפשרות בחירה, כאן היא מתקיימת.

בדיוק כפי שאינני קוראת עיתונים או מקשיבה לחדשות כוון שאינני ניזונה מאותה הדרמה.. מפחד.. ואינני אוהבת מניפולציות שמשפיעות על מחשבתי, כך אינני מוכנה לקבל את אותם הדברים מיחידים.

העולם ימשיך להתנהל כפי שהוא מתנהל. החיים קורים בהרבה אופנים. אני בוחרת היכן לשים את המודעות שלי. מה להכניס למחשבתי ומה לסנן.

כן… אני מבינה שיש הרבה דברים שקורים. אינני צרת מחשבה.. עם זאת מה שאיננו חיובי איננו משרת את שלוות הנפש שלי.

חושבת שבהיותי שלווה שמחה ואוהבת ביכולתי לעשות יותר למען הדברים שאני מאמינה בהם. אנשים.

התחלתי את הפוסט שלי עם דברים שאינני אוהבת.. כי הבוקר שלי מחוייך.. מלא בשמחה ותקווה.. וקריאת מילים של אנשים אחרים לעיתים זורקת אותי למקומות אחרים.
לא תשמעו ממני משהו שנשמע כמו אהדה במקום בו אני רואה שיש אפשרות לאדם להלחם, ובמקום הוא בוחר לדשדש בעצמו.

כן.. הייתי בחיי במקום כזה. במיץ של הזבל. זה מקום נורא להיות בו אך הוא מרגש כשמסתכלים על זה בפרבפקטיבה של זמן, כי הוא נותן בסופו של דבר תקווה למשהו טוב יותר כשמבינים שאין הרבה יותר נמוך מזה. כשלוקחים אחריות על מה שזה לא יהיה ועושים למען להיות במקום טוב יותר.

לפעמים ברגע מסויים איננו רואים את עצמנו.. ואולי אין לנו את הכוחות או עדיין לא הגיע רגע ההבנה של מה עלינו לעשות למען עצמנו. רק בגלל שהייתי שם אני יודעת. לא משנה כמה נמוך הגענו בעצמנו.. זה תמיד חלק מתהליך. זה תמיד חלק מהזדמנות לפרוץ את עצמנו.. זו תמיד מתנה, גם אם אין ביכולתנו להבין את זה כך בנקודת הזמן שאנחנו נמצאים בה.

לפעמים רק אנחנו יכולים להיות אלו שנמשוך את עצמנו החוצה מכל מיני מצבים. זו חובתנו כבני אנוש לעשות כל שבאפשרותנו כדי להביא עצמנו למקום חיובי יותר.. כי לרוב לא יהיה הוקוס פוקוס שיקח אותנו לשם. היכן שמחשבתנו נמצאת לשם אנחנו הולכים.

אם נשאר בחיוביות ככל שניתן זו תהיה מנת חלקנו.. הפיסה הקטנה שלנו מתוך כל מה שיש. אם נהיה במחשבות שליליות בהתאם תהיינה החוויות שלנו.

אני רואה במחשבה מנוף. לכולנו יש מנוף. כך נוצרנו. עם כלים ומפתחות שאיננו מודעים לקיומם. יש בתוכנו כבר הכל.. כל מה שנחוץ לנו כדי להיות מה שנרצה. בדיוק כמו שגרעין של פרי מכיל את הפוטנציאל של עץ שלם. המגבלה היחידה שאולי יש לנו היא חוקי הפיסיקה של המציאות בה אנחנו חיים והמגבלות המחשבתיות שאנחנו שמים לעצמנו. כן.. הרבה פעמים אנחנו אלו ששמים טריז בגלגלי ההתקדמות של עצמנו. לפעמים אין תקרת זכוכית.. יש רק את זו שאנו שמים לעצמנו בחוסר מודעות.. או "שמו לנו" בצורת אמונות שהנחילו לנו בגיל צעיר.

עם זאת, כל העניין ה- "שתו לי.. אכלו לי".. פחות מעורר בי אהדה. כלפי עצמי אני חסרת רחמים.. אומרת ומחייכת. כן, יש בי חמלה לצדדים האנושיים שבי.. הם ראויים לחיבוק ואהבה אך הרבה פעמים גם דורשים שאעשה משהו ואשנה כדי שאוכל לשים יד על ליבי ולומר באמת שאני עושה כל מה שאני יכולה למען עצמי. לפני הכל למען עצמי. רק כך אוכל להיות טובה יותר לאחרים.

תמיד אני מביטה לעצמי בלבן של העין.. ואם צריך אני מנערת את עצמי.. ולשם כך אני חייבת מצבור בלתי נדלה של חיוביות ואהבה. זו הסיבה שלא אשתף פעולה בדרמות או בכל מיני דברים שיורידו אפילו במעט מהחיוביות שבי.

התחלתי את הבוקר בתגובה ובאמירה שאינני אוהבת כל מיני דברים ואני מרשה לעצמי לשנות ולתקן. אני אוהבת.. רק…. התחלתי לומר קחו צעד רחוק יותר. אך באמת כיצד אני מבקשת כזה דבר? צוחקת. זה מרחב ציבורי. אולי אקח בעצמי את הצעד. יש דברים שיתקיימו אם ארצה בהם או לא.. אם אוהב אותם או לא. אך בכל מה שנוגע לבחירה שלי.. ואם יש לי אפשרות לבחור מה נמצא בספקטרום המודעות שלי.. אני אומרת "לא במרחב הקרוב לי".

כל מה שקורה מושלם בעיני. בדיוק כמו שקורה.. לפעמים עולה בי השאלה עד כמה באמת אנחנו בוחרים עבור עצמנו. אך אפילו אם נדמה לי שאני בוחרת וגם אם לא.. אני מעדיפה לראות את הצד המואר של ההתרחשויות. כן.. יש גם צדדים אחרים. מודעת אליהם. הם חלק מהחיים.. אך אינני רוצה לשים את מודעותי עליהם. מה שקורה, קורה בדיוק כמו שצריך לקרות. יקרה אם אשקיע בו את מחשבתי או לא. ולכן את המשאבים שלי הינני משקיעה היכן שיש ביצירה הפרטית שלי תרומה חיובית לפי ראייתי. אולי ראייתי תשתנה מעט עם הזמן. לא אולי. בטוח. אך המהות שלי לא. כל הזמן מחשבתי משתנה אך אני בוחרת לאיזה תכנים המח שלי יהיה פתוח ולאיזה לא. זו אפשרות של כל אחד מאיתנו. איננו חסרי אונים. יש בידינו כלים נפלאים אם רק נצא קצת מאזור הנוחות של עצמנו ונעיז לפתוח מחשבתנו לאפשרויות אחרות.. אם נעיז לפסוע הצידה ממה שנראה לנו ברירת מחדל ודרך ברורה.

המציאות זלגה לתוך מחשבותי ולכן אסיים כאן.
אוהבת אתכם גם כשאתם עושים דברים שאני פחות אוהבת. אין מה לעשות.. אנחנו כרוכים אחד בשני והמפתחות ללמידה נמצאים באתגרים שאנחנו מציבים אחד לשני.

בוקר טוב. 💖

This entry was posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי.

Post a Comment

Your email is never published nor shared. Required fields are marked *

*
*