טו באב

חייכתי הבוקר כשקראתי פוסט אוהב שגבר כתב לאהובת ליבו. לפחות היום אקרא הרבה יותר אהבה מדברים אחרים..

רק תוהה מדוע צריך להיות יום מיוחד לאהוב? כמו שיש יום מיוחד להרהר ולבקש מחילה.. האם לא עדיף לעשות כל מה שחשוב בכל יום ובכל רגע?

אישית חשוב לי שאהובי ידעו בכל רגע שאני אוהבת אותם.. גם לא בטו' באב.
גם כשאני כועסת לרגע אני זוכרת שאני אוהבת.. וזה מה שמשאיר את מחשבתי נקיה.

רגשות עוברים דרכי כי אני בת אנוש.. אך דבר לא נשאר לאורך זמן. רק האהבה. היא זו שמאפשרת לי להתבונן בכל מיני ארועים מבלי להתכווץ. היא זו שמאפשרת לי לחבק במחשבתי אנשים גם כשהם פחות נדיבים במעשיהם.. או מחשבתם.

אהבה זה לא רגש.. זו תודעה. הוויה. זה לא משהו שיש בו התניה.. אם תעשה כך או כך אוהב אותך ואם לא אז לא.

הפוסט שקראתי ריגש אותי.. ואני מוכנה להתרגש כל יום וכל היום מביטויי אהבה.

אהבה עבורי זה היכולת לצאת ולהתעלות מעל עצמך.. להתבונן בעיניים של השני ולראות כמה יפה מהותו. זה היכולת להעריך ולהוקיר.. בכל רגע.. מבלי לצפות לדבר בתמורה. לפעמים אנחנו מצפים.. זו האנושיות שלנו שמצפה להדדיות. גם לי יש רגעים כאלה. אך תמיד אני מזכירה לעצמי שזה בסדר גם כאחרים מתנהגים אחרת. זה אפילו מושלם. כיצד הייתי מבינה את מה שהבנתי בלי כל הדברים האלו שאנשים עושים?

לאותם אנשים שחשים שאין להם את מי לאהוב.. או שהם לבד.. אינכם לבד. יש לכם את עצמכם. תמיד. וזה מקום טוב להתחיל להתחבר בו לאהבה.

בוקר טוב💖

This entry was posted in הכתיבה שלי, מהרהורי ליבי.

Post a Comment

Your email is never published nor shared. Required fields are marked *

*
*