Category Archives: הכתיבה שלי

דרמות

הרהרתי ביני לביני הבוקר אם ברצוני לכתוב היום. לא היתה בי שום הנעה ובכל זאת אני כותבת. יתכן והטריגר היה דברים שנתקלתי בהם כשקראתי.

אינני אוהבת דרמות. זה אני יודעת מזמן. וגם אינני אוהבת השתפכויות רגשיות המלוות ברחמים עצמיים. אינני אוהבת לקרוא אנשים בעלי דעות קיצוניות בשום נושא.. או כאלו שמקדמים רעיונות שאינם מכבדים דעות של אחרים ואינני אוהבת שמתחברים אלי בבקשת חברות מתוך מחשבה שיווקית כזו או אחרת למרות שזה מקובל.

אנשים מתנהלים כראות עיניהם.. אומרת אנשים ומכלילה גם את עצמי בזה. אני מכבדת את זה.. רק שיש דברים אינני רוצה לקרוא על הבוקר או בכל זמן אחר.

החיים מלאי אתגרים ולכל אחד מאיתנו מנת חלקו. אני מסתכלת על אתגרי חיי כדבר חיובי שאפשר רק ללמוד ממנו ולהתפתח. מבינה שלא כולם רואים זאת כך… מבינה שיש אנשים שכל מה שמעניין אותם זה מה אחרים לא עושים בסדר.. ואינם מסתכלים על עצמם. אולי בעצם כתיבתי עכשיו אני מביעה דעה שכזאת. אינני שונה או טובה מאחרים.

אני מאוד מכבדת אנשים באשר הם. לא משנה מה דעותיהם.. לא משנה אם הם כמוני או לא.. אם יש ביננו עניין משותף או לא.. אך לא אסכים להכניס למודעות שלי מחשבות שאינן חיוביות.

אם יש לי אפשרות בחירה, כאן היא מתקיימת.

בדיוק כפי שאינני קוראת עיתונים או מקשיבה לחדשות כוון שאינני ניזונה מאותה הדרמה.. מפחד.. ואינני אוהבת מניפולציות שמשפיעות על מחשבתי, כך אינני מוכנה לקבל את אותם הדברים מיחידים.

העולם ימשיך להתנהל כפי שהוא מתנהל. החיים קורים בהרבה אופנים. אני בוחרת היכן לשים את המודעות שלי. מה להכניס למחשבתי ומה לסנן.

כן… אני מבינה שיש הרבה דברים שקורים. אינני צרת מחשבה.. עם זאת מה שאיננו חיובי איננו משרת את שלוות הנפש שלי.

חושבת שבהיותי שלווה שמחה ואוהבת ביכולתי לעשות יותר למען הדברים שאני מאמינה בהם. אנשים.

התחלתי את הפוסט שלי עם דברים שאינני אוהבת.. כי הבוקר שלי מחוייך.. מלא בשמחה ותקווה.. וקריאת מילים של אנשים אחרים לעיתים זורקת אותי למקומות אחרים.
לא תשמעו ממני משהו שנשמע כמו אהדה במקום בו אני רואה שיש אפשרות לאדם להלחם, ובמקום הוא בוחר לדשדש בעצמו.

כן.. הייתי בחיי במקום כזה. במיץ של הזבל. זה מקום נורא להיות בו אך הוא מרגש כשמסתכלים על זה בפרבפקטיבה של זמן, כי הוא נותן בסופו של דבר תקווה למשהו טוב יותר כשמבינים שאין הרבה יותר נמוך מזה. כשלוקחים אחריות על מה שזה לא יהיה ועושים למען להיות במקום טוב יותר.

לפעמים ברגע מסויים איננו רואים את עצמנו.. ואולי אין לנו את הכוחות או עדיין לא הגיע רגע ההבנה של מה עלינו לעשות למען עצמנו. רק בגלל שהייתי שם אני יודעת. לא משנה כמה נמוך הגענו בעצמנו.. זה תמיד חלק מתהליך. זה תמיד חלק מהזדמנות לפרוץ את עצמנו.. זו תמיד מתנה, גם אם אין ביכולתנו להבין את זה כך בנקודת הזמן שאנחנו נמצאים בה.

לפעמים רק אנחנו יכולים להיות אלו שנמשוך את עצמנו החוצה מכל מיני מצבים. זו חובתנו כבני אנוש לעשות כל שבאפשרותנו כדי להביא עצמנו למקום חיובי יותר.. כי לרוב לא יהיה הוקוס פוקוס שיקח אותנו לשם. היכן שמחשבתנו נמצאת לשם אנחנו הולכים.

אם נשאר בחיוביות ככל שניתן זו תהיה מנת חלקנו.. הפיסה הקטנה שלנו מתוך כל מה שיש. אם נהיה במחשבות שליליות בהתאם תהיינה החוויות שלנו.

אני רואה במחשבה מנוף. לכולנו יש מנוף. כך נוצרנו. עם כלים ומפתחות שאיננו מודעים לקיומם. יש בתוכנו כבר הכל.. כל מה שנחוץ לנו כדי להיות מה שנרצה. בדיוק כמו שגרעין של פרי מכיל את הפוטנציאל של עץ שלם. המגבלה היחידה שאולי יש לנו היא חוקי הפיסיקה של המציאות בה אנחנו חיים והמגבלות המחשבתיות שאנחנו שמים לעצמנו. כן.. הרבה פעמים אנחנו אלו ששמים טריז בגלגלי ההתקדמות של עצמנו. לפעמים אין תקרת זכוכית.. יש רק את זו שאנו שמים לעצמנו בחוסר מודעות.. או "שמו לנו" בצורת אמונות שהנחילו לנו בגיל צעיר.

עם זאת, כל העניין ה- "שתו לי.. אכלו לי".. פחות מעורר בי אהדה. כלפי עצמי אני חסרת רחמים.. אומרת ומחייכת. כן, יש בי חמלה לצדדים האנושיים שבי.. הם ראויים לחיבוק ואהבה אך הרבה פעמים גם דורשים שאעשה משהו ואשנה כדי שאוכל לשים יד על ליבי ולומר באמת שאני עושה כל מה שאני יכולה למען עצמי. לפני הכל למען עצמי. רק כך אוכל להיות טובה יותר לאחרים.

תמיד אני מביטה לעצמי בלבן של העין.. ואם צריך אני מנערת את עצמי.. ולשם כך אני חייבת מצבור בלתי נדלה של חיוביות ואהבה. זו הסיבה שלא אשתף פעולה בדרמות או בכל מיני דברים שיורידו אפילו במעט מהחיוביות שבי.

התחלתי את הבוקר בתגובה ובאמירה שאינני אוהבת כל מיני דברים ואני מרשה לעצמי לשנות ולתקן. אני אוהבת.. רק…. התחלתי לומר קחו צעד רחוק יותר. אך באמת כיצד אני מבקשת כזה דבר? צוחקת. זה מרחב ציבורי. אולי אקח בעצמי את הצעד. יש דברים שיתקיימו אם ארצה בהם או לא.. אם אוהב אותם או לא. אך בכל מה שנוגע לבחירה שלי.. ואם יש לי אפשרות לבחור מה נמצא בספקטרום המודעות שלי.. אני אומרת "לא במרחב הקרוב לי".

כל מה שקורה מושלם בעיני. בדיוק כמו שקורה.. לפעמים עולה בי השאלה עד כמה באמת אנחנו בוחרים עבור עצמנו. אך אפילו אם נדמה לי שאני בוחרת וגם אם לא.. אני מעדיפה לראות את הצד המואר של ההתרחשויות. כן.. יש גם צדדים אחרים. מודעת אליהם. הם חלק מהחיים.. אך אינני רוצה לשים את מודעותי עליהם. מה שקורה, קורה בדיוק כמו שצריך לקרות. יקרה אם אשקיע בו את מחשבתי או לא. ולכן את המשאבים שלי הינני משקיעה היכן שיש ביצירה הפרטית שלי תרומה חיובית לפי ראייתי. אולי ראייתי תשתנה מעט עם הזמן. לא אולי. בטוח. אך המהות שלי לא. כל הזמן מחשבתי משתנה אך אני בוחרת לאיזה תכנים המח שלי יהיה פתוח ולאיזה לא. זו אפשרות של כל אחד מאיתנו. איננו חסרי אונים. יש בידינו כלים נפלאים אם רק נצא קצת מאזור הנוחות של עצמנו ונעיז לפתוח מחשבתנו לאפשרויות אחרות.. אם נעיז לפסוע הצידה ממה שנראה לנו ברירת מחדל ודרך ברורה.

המציאות זלגה לתוך מחשבותי ולכן אסיים כאן.
אוהבת אתכם גם כשאתם עושים דברים שאני פחות אוהבת. אין מה לעשות.. אנחנו כרוכים אחד בשני והמפתחות ללמידה נמצאים באתגרים שאנחנו מציבים אחד לשני.

בוקר טוב. 💖

Also posted in מהרהורי ליבי

תזונה קטוגנית

נתקלת הרבה בשאלות בנושא תזונה קטוגנית בקבוצות, מצד אנשים שבתחילת דרכם.

הינני בתזונת פלאו קטוגנית מאז ינואר השנה וזה עשה פלאות עבורי.

נעזרתי הרבה באתר מאוד מסביר פנים ומפורט שנקרא dietdoctor.

יש כל מיני סוגים של תזונה קטוגנית.. ויש גם כל מיני סוגים של פלאו.. לא כולם קטוגניים.

מצאתי שפלאו קטוגני עובד עבורי הכי טוב. לכל אדם מה שעובד עבורו הכי טוב.

כבר עברתי בחיי raw.. תזונה טבעונית ותזונה צמחונית. בכל דבר היתרונות והחסרונות שלו וכל אדם צריך לבדוק מה מתאים לגופו. מה שמתאים לאחד לא בהכרח מתאים לאחר. כשמשנים כדאי לשים לב כיצד סוגי המזון השונים משפיעים על הגוף ולמצוא את התמהיל שמתאים.

כמובן אפשר להסתייע במומחים.. אישית אוהבת ללמוד ו"להתגלח" על עצמי באמצעות חוויותי.

את התזונה שלי שיניתי אחרי ששמעתי הרצאות וקראתי חומרים מרתקים באתר של ג'אק קרוז https://jackkruse.com זה מה שהניע אותי להפוך ולשנות את התנהלותי כולל את המזון שמכניסה לגופי.

מצרפת קישור לתזונת פלאו קטוגני
https://www.dietdoctor.com/low-carb/keto
וקישור נוסף שסייע לי להבין דברים אחרת ולבחור בבחירות מסויימות:
https://youtu.be/jXXGxoNFag4

היריעה קצרה מלהסביר את תהליך הלימוד והמחקר שעברתי. זה רק קצה קצהו של העניין.

למי שמתעניין צפוי תהליך למידה מרתק. 💖

Also posted in אוכל, טיפים, מהרהורי ליבי

בריכה

יושבת בצל ליד הבריכה ומהרהרת אם יחול שיפור באחוזי הלחות מתישהו… נראה לי מלהיב להיות בבוקר בבריכה ועכשיו חושבת שוב.

אינני אוהבת חום וגם לא שמש אינטנסיבית. חושבת שהייתי מעדיפה עכשיו קור ואם אפשר גם גשם רוח ושלג. המח שלי מתפקד בצורה מיטבית בקור.

מרגיש לי שאינני היחידה שהחום הזה משגע אותה. זה נמצא בתגובותיהם של אנשים בכל מקום. חוסר סבלנות וסובלנות שמעביר אנשים על דעתם.

נראה לי שהגיע זמן לטבילה במים קרים לפני שאלו יהיו פושרים מהשמש ומדברים אחרים.

כן.. מחשבה משעשעת. 🤣

Also posted in מהרהורי ליבי

יתושים

המניאקים הקטנים האלה… שלפעמים מתגנבים אליך בשנתך.. ועוקצים. כששמת לב זה כבר מאוחר מדי. ככה אני עכשיו. מנהלת מרדף אחרי הבלתי נראים. לא יודעת איך מנגנוני ההשרדות למדו אותם לעמוד על משטחים כהים להסוות עצמם.. מתוחכמים המניאקים.. אך עליתי עליהם.

רגע הייתי מכורבלת בנעימות שנתי ובמשנהו סורקת בעיני נץ עם אור דולק מחכה למטס הבא.. מתאפקת בכל יכולתי לא להחמיר את הכאב ולגרד.

יש כאלה שאומרים שהם חלק מהאיזון בטבע.. וכשעיני הטרוטות רוצות לחזור לישון מתקשה לחשוב איך יש בזה איזון שחרק קטנטן בתחילת הלילה מסיים אותו כשהוא שמן ועסיסי.. ואילו אני היא הטרף.

יהיו אנשים שיאמרו לי "את מתוקה".. אז מה? אין בזה שום נחמה, הקלה או אפילו תחושת הישג.

אני רוצה לישון. באמת שאני רוצה. מוכנה לסיים את משחק המחבואים הזה כאן ועכשיו.
אמנם זו השעה שלפעמים אני כותבת אך מעדיפה את היקיצה שלי מעודנת יותר.

פתחתי את המאוורר.. חברה אמרה לי שהם לא אוהבים את זה.. ואני אומרת.. גם אני לא אוהבת את זה. כמה דקות שינה מול רוח המאוורר ואני בטוחה שאם לא לקיתי בדלקת ריאות בטוח זה רק עניין של זמן.

מניחה את המחבט החשמלי מידי. זה זמן טוב להפסקת אש. עיני מאיימות להעצם.. אולי אגנוב עוד כמה דקות שינה אחרי שזו נגזלה ממני באגרסיביות. אולי…

Also posted in מהרהורי ליבי

אנשים

אנשים.. המילה עברה בי כשפתחתי את הפייסבוק בלי באמת להתכוון למשהו מלבד לקרוא. אך בקריאת הפוסט הראשון פתאום משהו בי ביקש לכתוב עצמו.. וכפי שזה קרה הרבה פעמים אין לי מושג קלוש מה בדיוק אני הולכת לכתוב. אך המילה אנשים קפצה למחשבתי.

מבינה פתאום שכשאני כותבת זה פשוט כוון שאני הולכת אחרי מחשבותי.. זה כמו לאחוז בקצה חוט ולמשוך אותו ובעיני רוחי ראיתי דווקא משהו סרוג.. לא יודעת מה ובמשיכה שלי את החוט העיניים נפרמות וממארג נשאר בידי חוט.. מן תהליך הפוך של יצירה. כמו לקחת משהו מחובר ולפרק אותו לפיסות וחלקים קטנים. אך דימוי האריג שנפרם במשיכת ידי את החוט, מתאר באופן מדוייק יותר את התחושה שיש בי בכתיבתי.

אנשים.. אומרת את המילה הזאת ועולה בי חיוך. איזה מגוון ועושר.. אנשים מרתקים אותי. האנושות מרתקת אותי… יש לי הרבה מה לומר לעיתים על התנהגותם של אנשים אך כשאני חושבת על זה עוד רגע אני רואה את היופי והיצירתיות הזאת שפועמת בכל. זה מרגש אותי.

אנשים.. פלא ייחודי. כשאינני מתעסקת בקטנות שלפעמים מוציאות ממני תגובה אנושית כזו או אחרת, אני נפעמת וליבי מתרחב.

אוהבת לחוש את הנגיעות המרפרפות האלה בליבי.. אנשים שנכנסים למודעותי לזמן קצר או יותר ארוך ומזכירים לי בדרכים שונות מדוע אני כאן.

היום לא מתכוונת להשאר עם ערמה עצומה של חוט פרום בידי. ולמי שתהה.. זה חוט צמר. 😆

הדמיון שלי מדבר אלי לעיתים קרובות בתמונות ודימויים. לפעמים בתחושות.. אך בעיקר תמונות ודימויים. יש לו סמליות מעניינת. גם אותי היא מעניינת.

כל אדם חושב אחרת יש כל כך הרבה סוגי חשיבה. אה.. כן. ושכחתי את המילים. לפעמים מילה או ביטוי או משפט נמצאים בקצה החוט שלי.. חושבת שגם אותן אני רואה.. או שומעת במחשבתי.. ובעודי מושכת ורואה את העיניים הסרוגות נפרמות, נפרמות גם מחשבותי למשהו שניתן לחלוק אותו. לא בליל בלתי נתפש אלא פתיל שניתן לאחוז בקצהו.

כתבתי נתפש ולרגע נזכרתי בויכוח שהיה לי לפני שנים אם זה נתפס או נתפש. האקדמיה ללשון עברית פסקה שכפי שחז"ל הציעו נתפס נכון גם לתפיסה מוחשית וגם רעיונית אך ניתן להשתמש גם ב"נתפש". ואישית אוהבת להבדיל ביניהם.

מדוע כתבתי את זה? כי בעת שמשכתי את החוט הזה פתאום קול של מישהו אמר "אבל …." ולכן התייחסתי לזה מראש. כזאת היא מחשבתי.. שומעת רסיסי מחשבה עוד בטרם נאמרו.

מחייכת.. החוט שלי נהפך לפתיל כוון שאיננו דק אלא משהו בעל נפח ונוכחות. פתיל זה היה מהתחלה רק שהמילה לא עלתה בי. דייקתי את עצמי או את התמונה שראיתי כשבאתי להסביר.

לפעמים התמונה שעולה בי מרגישה יותר כמו התבוננות דרך זכוכית מעושנת.. ומצחיק לא הייתי בטוחה איזה זכוכית אני מתארת. עצרתי לרגע בכתיבתי ורפרפתי על סוגי זכוכית קיימים באחד מהאתרים. מח קופצני יש לי. 😊 בכל מקרה התכוונתי לזכוכית שלא רואים דרכה. אולי הדימוי הוא התבוננות דרך זכוכית מלאה אדים.. ואז בשרוולי אני מוחה את חלקם כדי להטיב לראות מה בתמונה שמול עיני.

זה משעשע בעיני כל ההתעקשות שלי לפרום את מחשבותי והדרך בה מוחי מנהל את הדבר הזה שאני עושה למשהו נגיש לאנשים אחרים.

אינני רוצה להיות סתומה ולא ברורה. נהפוך הוא. אילו הייתי יכולה להצליל את מחשבותי כך שיהיו נגישות כל הזמן וברורות כפי שאני חשה אותן, מרגיש לי שרק טוב היה יוצא מזה.

אולי אני מוזרה.. אינני אוהבת להתחבא וגם אין גם צורך כזה.
כן.. לפעמים אנשים לא קרואים מנסים מסיבותיהם להבין מה קורה בראשי. לפעמים זה מהסיבות הלא נכונות ואז אינני משתפת פעולה. אינני אדם שאפשר לעשות בו מניפולציות. אפשר, אך אני מזהה את זה די מהר ואז התגובות שלי יכולות להיות מפתיעות ולא בהכרח נעימות.

אך כשזה בא ממקומות טהורים.. מכבדים ומתוך סקרנות טובה אני שמחה בזה.
איך אני יודעת מתי זה בא ממקום כזה? מחייכת. אני מרגישה. זה לא קשור למה אני חושבת כמו מה אני מרגישה. אי אפשר להתבלבל באנרגיות טובות כפי שאי אפשר להתבלבל באנרגיות אחרות. אני מרגישה.

עלתה בי ההרגשה שסיימתי לפרום את מחשבתי לזה הרגע.

בוקר טוב. 💖

Also posted in מהרהורי ליבי

חוסר ודאות

לפני כמה ימים חברה כתבה משהו והזכירה את המושג "חוסר ודאות".
זוכרת שהיה לי מה לומר על זה אך הייתי באמצע של כמה דברים ולא היה לי זמן לכתוב.

ועכשיו, שהירח הזה תלוי גבוה בשמיים בינות לעננים ויש פחות משעה לעליית הבוקר יש לי זמן לכתוב.

אז, לא ידעתי מה ארצה לכתוב.. אך ידעתי שארצה ועכשיו זה עלה במחשבתי "חוסר וודאות".

עבור הרבה מהאנשים זה ביטוי שנושא הקשר שלילי.. ואילו בעיני הוא משהו אחר.

לפני שנים במצבים הזויים שחוויתי זוכרת את תחושת אי הידיעה באופן מוקצן. כשאנשים או מצבים העלו בי סימני שאלה לגבי הדרך שלי. היו אלו אתגרים רציניים לחיוביות שבי והרגשתי שיש בהם קצת כאוס והרבה אי ידיעה.

כשמתבוננת בזה נזכרת ברגע בו נפל לי אסימון או שניים למח והבנתי שכל מה שנראה לכאורה משובש… לא מובן.. ואולי שיבוש בדרך שלי.. אי הידיעה מה יהיה.. כל זה בעצם רק אוסף של אתגרים ולא יותר מזה. פתאום הבנתי שיש בזה הרבה למידה וברכה עבורי.

הבנתי שיש דברים שקורים בחיים שאין לנו שליטה עליהם. לא הכל בידינו ולעיתים אנחנו רואים את הצעד הבא שלנו ויש לנו מטרה לנגד עינינו אך איננו רואים את כל הדרך.

זה מרגיש קצת כמו ללכת עם כיסוי עיניים מבלי לדעת היכן תניח את רגלך בפעם הבאה ובמה תתקל.

מצחיק.. הרגע הבנתי שתחושת אי וודאות יכולה להיות ממכרת למדי למי שאוהב הרפתקאות.

אומרת ומחייכת. תמיד הייתי סקרנית באופן חיובי ביותר אך במיוחד מאז הבנתי שזה בזבוז אנרגיה ואין טעם בלהיות מטולטלים מהראיה האנושית המוגבלת שלנו. ההרגשה עבורי היא כמו לדעת בסתר ליבך שעושים לך מסיבת הפתעה מבלי לדעת מתי מי ובאיזה אופן.
עבורי זו סוג של ציפיה שנבנית ומעלה את רף ההתרגשות.

ככל שהלכתי בדרכי והתמודדתי עם אתגרים למדתי על הכוחות והמסוגלות בתוכי להתמודד איתם. זה כמו משחק מחבואים עם עצמי. רק משחק… וחייבת לומר מאוד מהנה.

פעם הייתי מחפשת את האתגרים כי הבנתי שיש בהם הרבה רווח והנאה עבורי ואני אוהבת לשחק.. ואחרי זה הבנתי, שיש רגעים לשעשוע ויש רגעים לרגיעה מחוייכת.

מה שצריך לקרות קורה בדיוק מושלם.. אז אין באמת למה לבזבז אנרגיה על רצון לדעת מה בהמשך.

החיים מצד אחד לא מגיעים עם תעודת ביטוח.. הם יכולים להיות מורכבים או פשוטים.. ואי אפשר לדעת מה צפון לנו. עם זאת.. ההחלטה אם לקחת את מה שקורה בסבבה או לא.. להנות מהחוויה הזאת שנקראת חיים.. ומהאתגרים שהיא מביאה.. זה לגמרי בידיים שלנו.

אני נהנית מהחוויה שלי.. ואני אוהבת הפתעות. ואי ידיעה מבורכת בעיני. זה לא כיף לחפש את המטמון כשיודעים מהו והיכן הוא מוחבא.

כזאת אני.. כל יום מתעוררת בציפיה להרבה הפתעות מרגשות ומעניינות. הכי אוהבת שמפתיעים אותי. לא צריכה הבטחה לדבר כזה או אחר.

יש בי וודאות לגבי הדיוק בארועים. מסקרן אותי איך ומה יקרה אך אין לי צורך לשלוט במה שקורה או לדעת מראש כדי להרגיש בטוחה. כל מה שיקרה מושלם בעיני.
יש בי סקרנות מלאת ציפיה והתרגשות אך אינני רוצה לדעת מראש. נהפוך הוא. רוצה להיות מופתעת.

בוקר טוב. 💖

Also posted in מהרהורי ליבי

אור ירח

ישנתי… רציתי כל כך להמשיך לישון.. והאור הזה התעקש לחדור את שמורות עיני.

הייתי בטוחה שהשכנים השאירו איזה אור.. וזה, עכשיו מסתנן לתוך שנתי.

פתחתי את עיני כדי סדק.. וראיתי את הירח זוהר במלוא הדרו. המראה גרם לי לזנק החוצה עם הטלפון.

חזרתי למיטה אחרי רגע ששטפתי עיני במראהו והינה הוא כבר נעלם משדה ראייתי.. ושוב החושך אופף אותי.

כמעט התפתתי לזרוק על עצמי איזה בגד ולצאת עם מצלמתי האחרת למרדף לתפוס את החיזיון. כמעט.

אולי לא ישנתי מספיק הלילה בשביל לצאת חמושה במצלמה באמצע הלילה. אך כן התעוררתי בשעה שהינני ערה כל לילה. גם היום אפשר היה לכוון שעון על פי התעוררותי. זה כנראה לא באמת היה הירח.. אלא אני.

היום מרגישה נדיבה מול עצמי.. הולכת להתכרבל עוד קצת. לא עוד הרבה.

חשבתי על חברי הבליינים שאולי בשעה זאת עושים דרכם הביתה.. אולי עוד לא.. כי טרם השחר עלה… מקווה שנהניתם.

כשחושבת על עצמי ערה בלילה יש בתוכי התנגדות.. והתפנקות… הגוף שלי יודע מה הוא צריך ובוודאי זה לא להסתובב טרוטת עיניים למחרת. לא משנה איזה יום זה.

עבורי, בכל הימים אתן לעצמי את הטוב ביותר שאוכל. וזה כולל שינה בלילה. 😊

כשאני רק מדמיינת בערב כיצד ארגיש אם אמנע מעצמי את השינה.. תחושת הכבדות הזאת בעפעפיים.. חוסר הריכוז המחשבתי.. הלאות הזאת שמלאה אותך חרטה… אלו בלבד משכנעים עבורי.

אני שמחה שניחנתי בזכרון ססגוני שיודע לשלוף את המידע שאני זקוקה לו כדי להזכר בכל מיני דברים. תחושות גוף.. טעמים.. רגשות.. תמונות שנחקקו בבהירות במחשבתי… וההקשרים בין הדברים שאולי חשובים יותר מהכל.

אינני סוחבת את הזכרון הזה בכל רגע ורגע.. יש לי אפילו נטיה לשכחנות מבורכת.. אך כשאני רוצה, יכולה לשלוף כל זכרון שחשוב לי לזכור.. גם אם לפעמים הוא מהוה או מטושטש.

הזכרון שלי מאוד מאוד – ואוסיף עוד "מאוד" אחד – סלקטיבי.

את רשימת הקניות אולי אני שוכחת בבית.. אך יש בי זכרונות מסויימים מאוד ססגוניים. אינני מהרהרת בהם. לא. רק אם יש בי רצון לעשות בהם שימוש.

גיליתי שהמח שלי מכיל כל כך הרבה פריטי זכרון שהדרך היחידה עבורי לזכור זה לפי הקשרים. מה שמאופסן לא נמצא במודע כל הזמן אך בהנתן ההקשר הנכון קופסת הזכרונות נפתחת.

זה כמו קישוטי הסוכה שאנשים מחזיקים במחסן באיזה ארגז.. ואז בארגז אחר דברים ישנים.. ובאחר כלים.. יש במח שלי מחסן.. מאובק כזה שאיש אינו מציב בו רגל. רק מדי פעם.. בשיחה עמוקה.. בזמן כתיבה.. דלת הזכרונות נפתחת בחריקה של חוסר שימוש ומשהו נשלף.

צחקתי על הדימויים שעלו בי. לפנות בוקר ואני רעבה.
אמרתי כבר הכי טוב לגופי? ארוחת בוקר זה מה שאני רוצה עכשיו. כזאת מפנקת. וכזאת אתן לעצמי.

בוקר טוב. 😊💖

Also posted in מהרהורי ליבי

טו באב

חייכתי הבוקר כשקראתי פוסט אוהב שגבר כתב לאהובת ליבו. לפחות היום אקרא הרבה יותר אהבה מדברים אחרים..

רק תוהה מדוע צריך להיות יום מיוחד לאהוב? כמו שיש יום מיוחד להרהר ולבקש מחילה.. האם לא עדיף לעשות כל מה שחשוב בכל יום ובכל רגע?

אישית חשוב לי שאהובי ידעו בכל רגע שאני אוהבת אותם.. גם לא בטו' באב.
גם כשאני כועסת לרגע אני זוכרת שאני אוהבת.. וזה מה שמשאיר את מחשבתי נקיה.

רגשות עוברים דרכי כי אני בת אנוש.. אך דבר לא נשאר לאורך זמן. רק האהבה. היא זו שמאפשרת לי להתבונן בכל מיני ארועים מבלי להתכווץ. היא זו שמאפשרת לי לחבק במחשבתי אנשים גם כשהם פחות נדיבים במעשיהם.. או מחשבתם.

אהבה זה לא רגש.. זו תודעה. הוויה. זה לא משהו שיש בו התניה.. אם תעשה כך או כך אוהב אותך ואם לא אז לא.

הפוסט שקראתי ריגש אותי.. ואני מוכנה להתרגש כל יום וכל היום מביטויי אהבה.

אהבה עבורי זה היכולת לצאת ולהתעלות מעל עצמך.. להתבונן בעיניים של השני ולראות כמה יפה מהותו. זה היכולת להעריך ולהוקיר.. בכל רגע.. מבלי לצפות לדבר בתמורה. לפעמים אנחנו מצפים.. זו האנושיות שלנו שמצפה להדדיות. גם לי יש רגעים כאלה. אך תמיד אני מזכירה לעצמי שזה בסדר גם כאחרים מתנהגים אחרת. זה אפילו מושלם. כיצד הייתי מבינה את מה שהבנתי בלי כל הדברים האלו שאנשים עושים?

לאותם אנשים שחשים שאין להם את מי לאהוב.. או שהם לבד.. אינכם לבד. יש לכם את עצמכם. תמיד. וזה מקום טוב להתחיל להתחבר בו לאהבה.

בוקר טוב💖

Also posted in מהרהורי ליבי

אפלה

רציתי לכתוב.. שאפשר לכוון שעונים לפי שעת ההתעוררות שלי… ואז נזכרתי שלאחרונה הגוף שלי מבקש לעצמו יותר שינה מבדר"כ. לא יודעת אם זה החום הזה או פשוט משהו שקשור לחושך שאני כופה על עצמי לפני השינה.

שנים המחשב דלק בחדרי מבלי שאכבה אותו.. היה לי הרגל להרדים את עצמי ולעייף את עיני בקריאה במחשב או צפיה במשהו.. הקשבה למוסיקה או הרצאה.. והיו הרבה שיחות עם חברים בחו"ל. הייתי חיית לילה.. ואם הייתי ישנה זה היה המינימום ההכרחי. עכשיו אני נותנת לחושך להזדחל לתוכי. אוהבת כשמחשיך.. זה נעים לי בעיניים האפלה.. מרגיעה אותי.. עד שבאופן טבעי אני נרדמת.

היו תקפות רבות שהיה חשוב לי להיות ערה. כמה שיותר. לתוך הלילה. נראה לי בזבוז זמן לישון. והיום, אני אוהבת את הרגעים שהמח שלי סוגר את הבסטה ומשנה את הקצב שלו לאיטי יותר.

המחשבה שלי היא כזאת.. מאפס למאה בחלקיק שניה. כך היה תמיד. משינה לערות מוחלטת.. ולהפך. היום אני מרגישה את הרצון להאריך את הרגע. לשמר את השקט במחשבה לעוד קצת.

יותר נעים לי עם עצמי כשאין בי את הפעלתנות המחשבתית הזאת. למדתי להנות מהשקט.

נזכרת בשיחות הארוכות שהיו לי עם אנשים עד הבוקר. תמיד שיחות עומק.. ופתאום נדמה שאין לי צורך בהן יותר רק בשקט.

אנשים שאני אוהבת מתגנבים למחשבתי כעת.. אנשים שהייתי שמחה להחליף איתם מילה.. ובכל זאת גם בשתיקה יש ברכה ואני מתענגת עליה.

יש בי רצון לגעת בליבם של אנשים.. יש בי סקרנות לגבי טיבם.. תמיד זה דיגדג בי. שיחות מלב ללב. לא מכירה אחרות. רק כאלה.. ועם זאת.. יש בי יותר שקט מרצון לדבר. כנראה יש זמן ומקום לכל דבר ועכשיו זה מקום לשקט. אפילו לא להרהורים. לשקט.

היכולת לכתוב את עצמי ואת מחשבותי היא מתנה מסויימת.. אך להשתיק את המחשבות היא מתנה חשובה יותר.
המחשבה בבסיס הרגש.. המחשבה היא זו שמניעה אותנו לפעולה כזו או אחרת.. ולפעמים מסבכת אותנו מול עצמנו.

צוחקת כשחושבת על זה. החיים יכולים להיות מאוד פשוטים. מאוד. אילו לא היינו חושבים יותר מדי. לו היינו יודעים להשתיק את המילים שעוברות בראשנו.

ועכשיו זה בדיוק מה שהולכת לעשות. שקט מול עצמי. סתם כי ככה אני רוצה. שקט ועוד קצת אפלה לפני שיאיר היום.

משהו בי חייך לאור השימוש שחלק מחברי עושים במילה אפלה. אפלה היא רק השמיכה שעוטפת את התודעה הערה. מקום להתרגע בו.

בוקר טוב. 💖

Also posted in מהרהורי ליבי

ניסוי עצמי

התעוררתי הבוקר במצב אפוף למדי. נדירים הבקרים שמתעוררת אחרי שעות רבות של שינה ומאור הבוקר. הרגיל זה בין 3 ל 5 שעות גג והתעוררות הרבה לפני הזריחה.

הלילה קמתי אחרי 8 שעות.. קצת תמוה. גם לא התכוונתי לכתוב והינה אני כותבת. אולי משהו השתלט עלי.😁

אך מאחר ואני כותבת אני חייבת לשתף את מה שעבר לי בראש רגע לפני שהתחלתי. אולי זו הסיבה שהתחלתי לכתוב. אינני יודעת.

במחשבתי עבר wim hof . אדם ששבר כמה שיאי גינס בהקשר לשהות בקור קיצוני.

נתקלתי בשם שלו כשהתחלתי לחקור נושא שנקרא api genetics.. וביו האקינג.

חשבתי הבוקר לתרגל את תרגילי הנשימה שלו. השיטה שלו משנה את הכימיה בגוף וזה די מרתק. בפעם הראשונה שתרגלתי את שיטת הנשימה שלו הופתעתי שאחרי פחות מחמש דקות תרגול הצלחתי לעצור את הנשימה לדקה חמישים והרגשתי רוגע ושלווה. החוויה היתה יוצאת דופן.
ככל שמתרגלים משפרים את היכולת והתחושה בגוף היא לגמרי וואו.

לא אחפור לכם מה השיטה שלו עושה.. לפעמים אני חופרת. אני בעד להזיז את התחת וללמוד לבד. זה מרתק..זה כל מה שאומר.

לפעמים אני מספרת באריכות על דברים שאני מגלה אך למדתי עם הזמן שהרבה מהאנשים מעדיפים לא להתעמק.. לחפש פתרונות לכל מיני דברים.. לחקור. זה כנראה לגמרי שלי. הרצון לדעת עוד, לחוות ולנסות על עצמי מה כן ומה לא. יש בי ספקנות שאוהבת לחטט.. להצליב מידע.. ואם זה משהו שיש לו נגיעה אישית במשהו שיש לי בו עניין.. לפעמים גם אנסה על עצמי.

מצחיקים הדברים שניסיתי על עצמי. משום מה אין בי פחד להיות שפן נסיונות של עצמי. זה אפילו שווה את זה.

הדבר שקפץ למחשבתי עכשיו היה משהו שאמר לי פעם מישהו בחנות מטפלים.. שהוא שמע שאפשר לשתות חימר ירוק. זו היתה הערה במסגרת שיחה סתמית.. ולא נאמר כהמלצה חלילה. חימר ירוק מגיע באבקה ויש לו תכונות של סופח נוזלים. זוכרת את עצמי מגיעה הביתה ומתחילה לחפש חומרים באתרים באנגלית. לצערי המידע באתרים ישראליים לרוב לוקה בחסר.

השתמשתי בחימר לעיתים קרובות אך מעולם לא חשבתי לשתות אותו.

עיקר השימושים בו היו למסכות פנים.. ספיחת רעלים מהעור במקרה של עקיצות ודלקות ואפילו הגדלתי לעשות ממנו משחת שיניים שהיתה הרבה יותר אפקטיבית ממשחה רגילה. אך מעולם לא שתיתי.

כשנברתי וחיפשתי מידע מדעי ואחר, בין כל הדברים שקראתי זוכרת שראיתי סרט טבע בו בעלי חיים וציפורים באים לשתות בוץ ממאגר מים מסויים. החוקרים גילו שבבוץ הספציפי ההוא יש מינרלים וחומרים שתומכים בבריאות החיות.

אז החלטתי לנסות את הבוץ הירוק.. וזה לא משהו שאמליץ למישהו לעשות. אני ניסיתי על עצמי כי הייתי סקרנית. לא עשיתי את זה לאורך זמן. רק אולי שלוש פעמים בבקרים כך שאין לי מושג מה ההשלכות של זה לטווח ארוך. אך לא מתתי מזה. 😁 מה שקראתי על חימר ירוק שכנע אותי שזה בסדר לנסות. כמובן החימר שהשתמשתי בו היה מהאיכות הטובה ביותר. יש כל מיני רמות מכל מיני מקורות.

יש אנשים שהרפתקנים בדברים מסויימים.. אני אוהבת לנסות דברים על הגוף שלי בכדי להביא אותו לבריאות מיטבית.

עכשיו אני הולכת לשחרר את השיתוף הזה ממחשבתי. ארוחת הבוקר קוראת לי.

בוקר טוב. 💖

Also posted in מהרהורי ליבי