קול צעדים מהדהד באוושת רוח
שובל של שמלה שרוט בענפים

מבט מסומא מגשש בחושך
נחבל בפראות הדופק מרעים

חלקת אלוהים הקטנה

זו אני

רוח אלוהים מנשבת בי

בין העצמות לגידים

נושבת כנשוב רוח סתיו

מחיה ניצנים ישנים

מעיפה עלים כמושים

מתבוננת בשמים

בכחול מלוא העין

מחפשת ענן שייתן סימן

מחפשת צל

מחפשת קרירות

רגלי מוציאות שורשים

בין סלעים וקוצים

מתחפרות

בחיפוש אחר טיפת לחות

אז היא נוטפת

טיפה אחת

ועוד טיפה

והאדמה שותה בצמה

והשורשים פוערים פיהם

עיני סומאות

כבר לא רואות שמים

רק את הגשם

ומרוות את האדמה

ואני

רק חלקת אלוהים

קטנה

פשוטה

גינה צמאה

עם ניצנים שמחכים

והרבה אהבה.

מסתכלת לתוך עיניך

ורואה את עצמי נשקפת ממבטך

אני שעוברת דרך מחשבתך

דרך לבך, דרך גופך

מסתכלת לתוך עיניך

ורואה את יופיי כפי שלא ראיתי מעולם

האישה ששלך

כל כך אישה

מסתכלת לתוך עיניך

ורואה את ליבי שלי

משתקף  לי ברכות

ועוצמה גם יחד

מסתכלת לתוך עיניך

ורואה אותך. ניבט בי מעיני שלי

ורואה כל כך הרבה  אור

עד שאני מסתנוורת.

חושבת ומתמהמהת

במשעולי החיים פוסעת

מתמלאת בצפייה

ושוכחת..

שוכחת כל מה שלמדה.

השכחה ברוכה היא

האהבה גם כן

לתת ולתת

כדי שהלב ימשיך להתרחב

נשמי לאט, מלאי באור

השפע יזרום יצבע בזהוב

יפעפע הטוב יקרין ויזהר

הברכה לכל – כולנו אחד.

האיש ללא הפנים

מרחף בראשי ובמחשבתי

מלטף מרגיע משקיט

מכיר הוא את מי שאני

פניו לוטות בערפל

האור בגבו

מחשבתו נהירה

מכירה, לא מכירה אותו

מאז שאני ילדה

מאשר הוא את מי שאני

מסלק הספקות בהינד

כי הרי יודעת אני

אך מופלא הדבר בהחלט.